מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

Administrator

Administrator

שלישי, 23 מאי 2017

החיים ברשת

חזרה לתפריט הקורס

אין ספק שהטכנולוגיה הביתית והאישית כבשו את השטח.
ילדים ומבוגרים מחזיקים כמעט כל הזמן את הנייד ביד או קרוב אליה. קשובים לו ומשתמשים בו.

life-in-the-net

כל אלה בהישג בכף היד שלנו.
ויש במסך הקטן הזה עוד הרבה דברים.
המסך הגדול מאפשר לנו את אותם דברים ועוד ביתר נוחות אבל בזמינות נמוכה יותר.
יחד הם מכסים את כל הזמינות שלנו ומציעים נוחיות.
אז למה להיאבק בזה? איזו תלונה יש לנו לאמצעים כל כך נוחים, שמוסיפים אפשרויות מידי יום ומתאימים עצמם כמעט לכל גחמה אנושית?
מה הבעיה בפונקציות שמוצגות למעלה ?

ובכל זאת רבים מאתנו יודעים לומר שמשהו מרגיש לנו בעייתי. השאלה למה.
והשאלה החינוכית הגדולה היא האם אנחנו בהכרח אמורים להתאים את עצמנו למציאות קיימת .

מה הבעיה עם החיים ברשת? 

קראו עוד...

התמודדות עם החיים ברשת? 

קראו עוד...

 

שלישי, 23 מאי 2017

כיצד לפעול מול תופעת החיים ברשת?

חזרה לתפריט הקורס

אז האם עלינו להבין שזו המציאות או לחנך אל מול זה?
ברור ששניהם. אבל בואו נדייק.
זו המציאות לא חייב לכלול את כל ההשלכות המפורטות.
המציאות היא שקיימת טכנולוגיה, שמתחדשת ומשתנה כל הזמן.
המציאות היא שגישה למידע (רצוי ופחות רצוי, יותר או פחות מדויק) , פונקציות שונות בחיים כמו ניווט וניהול יומן אכן מתאפשרים במסכים.

אבל הרבה מעבר לזה , זו כבר יד האדם וזה אומר שיש לנו בחירה.
יש לנו בחירה במה להשתמש, יש לנו בחירה איך /כמה ואיפה להשתמש, יש לנו בחירה איך לחבר את זה למציאות הלא וירטואלית.
ובעיקר יש לנו את הבחירה להיות מודעים ולהבין איך זה משפיע עלינו ולעבוד על זה.

אז מה צריך לעשות בעבודה חינוכית?

  1. להכיר טוב את העולם הזה, להיות מעודכנים לא בהכרח בכל אפליקציה אבל להיות מספיק מעודכנים כדי להית רלוונטיים. זה אומר שאנחנו מודעים למה שקורה, לא מייצרים ביקורת שיושבת על חוסר ידע.
  2. לזהות במדויק מה מפריע לנו.
  3. לדבר על איך זה מעצב אותנו כאנשים וכחברה.
  4. לבחור גבולות שאנחנו מציבים לעצמנו, לקבוצה או במרחבים.

למה אנחנו מחנכים בעצם?
אנחנו מחנכים להתנהגות אנושית שתואמת את הערכים שלנו.
ערכים, רגשות אנושיים, צרכים אנושיים , אלא לא השתנו בעקבות הטכנולוגיה.
לבייש אדם זה לבייש אדם זה לא משנה באיזה מרחב (פיזי או אפליקציה או ...) זה נעשה
לדבר בצורה פוגענית שלא שמה לב למשמעות המילים – זו פגיעה וזלזול וזה לא משנה באיזה מרחב.

התנהלות לא מכבדת, פוגענית
אלימות בין אם במשחקים או ברשת החברתית או בכיתה
רגישות לאחר
חשיבה ביקורתית
מיומנויות חברתיות
כל אלה יהיו דברים שנעבוד עליהם מאחר ואין לטכנולוגיה קשר לנכונותם או לצורך שיתקיימו או לא יתקיימו  כדי לנהל חברה בריאה ואנשים בריאים.

מצד שני
אפשר לפתוח לדיון נושאים רבים שכן מתייחסים לחיבור בין אבני היסוד שלנו לבין הטכנולוגיה.
האם שיתוף מייצר קירבה או לא.
האם הרצון לתעד הוא התמכרות, החמצת החוויה או דרך חדשה לחוות דברים.
האם הנטייה הלרוץ לגוגל לבדוק כל דבר מייצרת אנשים משכילים, אנשים חושבים או אנשים שלא מכבדים שום מקור מידע אחר ומחפשים רק מקורות קצרים וזמינים.
האם זה פוגע ביכולת שלנו לקרוא מאמר ארוך או ספר?
האם אנחנו מתרגלים לשלוף את התשובה הראשונה או ממקור מוכר או שאנחנו עושים אינטגרציה והשוואה של חומרים?

המצפן שלנו נשאר אותו מצפן, אנחנו רק צריכים להבין מה היישום שלו במרחב הוירטואלי.

דוגמאות לגבולות
הגבולות לא נועדו להעניש או לבקר אלא נועדו למנוע השלכות של השימוש הבלתי מבוקר ולא מודע.
למעשה הגבול הוא יצירת הזדמנות לפיתוח המיומנות.
במרחבים מסוימים כמו בית הספר, חוג, תנועת נוער, התכנסות משפחתית, מפגשים של עבודה.
ליד המיטה, כשאני רואה טלוויזיה, כשאני לומדת , בזמן שאני עושה ספורט.
באינטראקציות עם אדם בודד
המטרה של ההגבלות היא למנוע התמכרות, לייצר אינטראקציות אנושיות ישירות , לתרגל מיומנויות כמו מיקוד בדבר אחד או התמודדות עם מבוכה ושעמום.

דוגמה אישית
בכל נושא ובנושא הרשת באופן מוגבר אולי, עלינו המבוגרים, חובה להוות דוגמה אישית.
מאחר וחלק כגדול מהדברים חלים ומשפיעים גם עלינו, חובה עלינו להיות דוגמה אישית.

שלישי, 23 מאי 2017

מה בעצם הבעיה עם החיים ברשת?

חזרה לתפריט הקורס

כדי לגבש עמדה ולהחליט על מה אנחנו רוצים לדבר עלינו ראשית להגדיר לעצמנו במדויק מה מפריע לנו.

להלן רשימה של דברים שעשויים להיות בעייתיים בשימוש במסכים כפי שהוא נעשה היום. חלק מהדברים בעייתים באופן ברור, חלקם תלויי גיל/מידה/אופן שימוש או גורמים אחרים שאפשר לשנות או לשלוט בהם.

התכנסות פנימה ויצירת מרחבים פרטיים

העובדה שכל כך הרבה פונקציות של חיינו מצויות בתוך המסך הקטן, שאנו מחזיקים בכף ידינו לא רק ברמת נגישות אלא גם פיזית, גוררת אותנו לבלות שעות רבות ביום מכונסים לתוך המסך ואל עצמנו.

  • אנחנו פחות קשובים לסביבה כשאנו במסך
  • אין לנו צורך בתקשורת וקשר עם אנשים סביבנו כי יש לנו את העולם העשיר שבמסך
  • השותפות הפיזית של אחרים במרחבים האלה אינה ברורה מאליה בניגוד למרחבים המקבילים מחוצה לו כמו שיחה קבוצתית או  משחק קבוצתי.

זה גם מקשה על עולם המבוגרים להיותת נוכח ולקיים הלכה למעשה חינוך במרחבים אלה .

חשיפה לתכנים בעיתיים
לרוב לשמע המילים האלה חשיפה לתכנים, מה שעולה לאנשים בראש הם תכנים מיניים אליהם נחשפים ילדים צעירים. אולם החשיפה לתכנים אינה מסתכמת רק בתכנים מיניים לא תואמי גיל.

חשיפה לתכנים מיניים
זה נכון שילדים קטנים שנחשפים לתכנים מינייים אליהם הם לא בשלים להחשף היא בעייתית בכמה רבדים.
ראשית במיידי בהלה עד כדי סיוטים.
בנוסף,  השפעה על תפיסות גוף ותפיסות של מיניות לאור המראות הראשונים אליהם נחשפו. חלק מתמונות אלה היו איברים לא מציאותיים בגודל או מעוותים, מהירות וקלות ביצוע דברים, מין אלים, מין עם חיות, מין קבוצתי ועוד. אלה מעצבים את תפיסות הילדים לגבי מה גברים ונשים אמורים לאהוב, כמה הם אמורים להיות מומחים , מה הם אמורים להיות מסוגלים לבצע, מה זה בכלל יחסי מין ואיך הגוף שלהם אמור להראות ולתפקד.
היום אנחנו יודעים ממחקרים שבטווח הארוף חשיפה לתכנים אלה שאינה נעצרת או מבוקרת בזמן יכולה ליצור התמכרות לפורנוגרפיה – גירוי מהיר וחזק וסיפוק עצמי מהיר וממוקד בעצמי ולא בבן/בת/בני הזוג . כתוצאה מזה קיימת ירידה בקיום יחסי מין אמיתיים עפ אנשים אמיתיים שאינם עומדים בציפיות שנוצרו, שדורשים הקשבה והתחשבות ושךא בהכרח מספקים את הגירוי העוצמתי או המהיר של המסך.

חשיפה לאלימות
חשיפה לאלימות מייצרת עם הזמן מצד אחד גירוי על ידי אלימות ומצד שני קהות חושים לגביה. הצופה מתרגל לראות אלימות, דם, פציעות, יחס מחפיץ כלפי אנשים או בעלי חיים. הקישור למציאות נעשה באופן לא מודע.

חשיפה לכובד המשקל של החיים
ילדים נחשפים גם בבית הספר, באמצעי התקשורת ובבית לשאלות על הקיום האנושי החל מבעיות בטחוניות, קיימות ושימור כדור הארץ, סבל של אוכלוסיות, התעללות בבעלי חיים וכדומה. אולם ברשת אנחנו נחשפים  של תכנים אלה בכמויות גדולות, כולל מראות קשים, מכלול דעות שחלקן לא מושכלות, לא מובעות באופן ברור ואף נאמרות תוך התלהמות. כמו סערת יצרים.
אלה גורמים לא רק להטלת מעמסה רגשית כבדה על צעירים ועל מבוגרים, אלא גם משנה את האופן בו מתנהל שיח בנושאים בעלי חשיבות כאלה, האופן בו מתנהל שיח בכלל בו יש חילוקי דעות.
יתרה מזאת, לצד המעמסה הרגשית, לא פעם נוצרים גם גירוי וסקרנות אל מול זוועות. כתבות בסגנון "הוא ראה כלבון בפינה ולא תאמינו מה ראה כשניסה להצילו...."מפתות את הקורא וחושפות בעיניו לא פעם דברים קשים או מעוותים הפועלים בדיוק על היצרים אותם החברה מנסה לרסן. הדבר גורם לא רק לחשיפה ועוררות אלא גם לרגשי אשם.

חשיפה לתכנים בעייתיים נוספים
הרשת מאפשרת חשיפה לתכנים כמו המלצות איך להתאבד, איך להיות אנורקטי/ת, איך לרצוח, איך לאנוס, איך להשיג או לייצר סמים.

לקיחת אחריות מדומה
שיתוף , חתימה על עצומות, דיבור על דברים שראינו מחליפים לא פעם את הפעולה האמיתית. זה אל אומר שהם לאחשובים או לא מעצבים דעת הקהל (ראה האמירה הקודמת על חשיפה לתכנים) אבל, לא פעם זה משאיר אותנו בכורסא.

אי לקיחת אחריות והסתתרות מאחורי המסך
להסתכל לאדם בעיניים, לפגוע בו במודע ואז לראות מה זה עושה  - חוויה לא קלה שרובנו נמנעים ממנה. מי שאינו סדיסט לא נהנה לראות את האחר סובל.
אולם מאחורי המסך, כשאין לנו את הצורך להביט בעיניים או לראות במיידי את הפגיעה שיצרנו, קל יותר לפגוע.
יתרה מזאת, אם הפגיעה נעשית במרחב קבוצתי עם חלוקת אחריות על כלל חברי הקבוצה, זה מקל עלינו עוד יותר לפגוע.
לפעמים זה אפילו יטשטש לנו את ההבנה שאנחנו פוגעים. כי כולם עושים את זה, כי זה מקובל. כי כל פעם פוגעים במישהו אחר.
לכן נראה למשל שבני זוג נפרדים בהודעה, אנשים מפוטרים בהודעה, וזה מעבר להתנכלויות חברתיות ברורות בקרב ילדים או שיימינג מודע ברשתות החברתיות.

זהות בדויה
הזהות הבדויה אותה כל אחד יכול לייצר ברשת, לא רק מאפשרת לנו לנהל תקשורת שקרית, פגוע באחרים, לדבר בשם מישהו ולייצר פגיעה.
היא לפעמים פוגעת בעיקר בנו. כי אם אני מייצרת פרופיל שאינו נאמן למציאות ומפתחת קשר אמיתי עם מישהו ובשלב כלשהו רוצה לעבור ליחסים מעבר לרשת, עלי להתמודדות עם חשיפת הזהות האמיתית שלי.
כלומר לפעמים אי אמירת האמת או אי דיוק בפרטים מפתה ונראה זמין ומזמין אבל השאלה מה קורה כשצריך לחבור אל המציאות שמחוץ לרשת.

תפוצה ותעוד לתמיד
אנשים מאז ומתמיד וסביר להניח שגם בעתיד יריבו, יעליבו, ולא יסכימו ביניהם על הכל.
אולם דברים בין שני אנשים או אפילו בקבוצה, אין להם משקל דומה לדברים שמופצים ברשת.
יתרה מזאת, אנשים משתנים, אולם מה שהועלה לרשת נשאר בה ויוכל לפגוש אותנו גם בעתיד.
הוא זמין לכל אחד ובכל זמן.
לכן חומרים שמועלים יכולים לפגוע בנולא רק רגשית חברתית ברגע נתון, אלא גם לפגוע לנו ביכולת להתקבל לעבודה בעתיד, לתפקיד בצבא, או אפילו ישמשו כדי להשפיל אותנו או את ילדינו.

צורת התקשורת – קצרה וחסרת רגש
הכותרת אינה מדויקת. תמונות, אימוגים, ואפילו ניסוחים מודעים, באים לנסות ולתת לזה מענה. אולם התקשורת עדיין קצרה, מוגבלת, ללא הבעות פנים מדויקות, חשופה לאי הבנות ולקריאה לא נכונה.
כשאנו מתרגלים לתקשורת קצרה , חסרת רגש ולא ישירה (בלי להסתכל בלבן של העיניים) קשה לנו לעבור לתקשורת בין אישית בלתי אמצעית.
אנחנו ידועים לומר כיום שאנשים נמנעים לא פעם לעבור לשיחה טלפונית, או למפגש בין אישי גם כשהדבר מתבקש.

FOMO – הצורך להיות מחובר כל הזמן
הרשת פעילה כל הזמן. וככל שיש לנו יותר קבוצות ויותר אנשי קשר, עולה הסיכוי שמשהו קורה, גם אם חסר ערך, בכל רגע נתון.
אנשים כיום חווים מצוקה מעצם המחשבה שהם לא מחוברים ולא יודעים מה קורה, על מה מדברים, אם מתרחש משהו חשוב, מה הם מפסידים.

דכאון הפייסבוק
למרות שמו הוא לא מתייחס כמובן רק לפייסבוק אלא לכל מרחב שיתופי.
כולנו בוררים מה נעלה לרשת.
יש מצבים ובעיקר מרחבים בהם באמת אנשים מעלים את הקשיים שלהם ומדברים על דכאון ורצון למות, הקושי להיות עם נטיה מינית מסוימת ועוד.
אולם רוב האנשים רוב הזמן בוחרים להציג את הצד היפה של החיים. תמונות מטיולים, תמונות מחמיאות, אוכל טעים ומוגש יפה, הכלב החמוד שלהם, עומדים על במה ומרצים, בישיבה מכובדת, תמונה רומנטית וכדומה.
המשתמש הפרטי שחשוף לכל אלה, מקבל שלא במודע, את ההרגשה שככה נראים החיים של האחרים. זאת למרות שלמעשה הוא יודע שגם הוא מעלה את הצדדים האלה בחייו.
אצל ילדים מצטרפת לכך התחושה שהאחרים כל הזמן יחד ועושים דברים יחד. כלומר גם חיי החברה שלהם הרבה יותר מוצלחים משלו ולמעשה אולי הוא אפילו לא ממש מקובל חברתית.

תלות בתגובות
לייקים, שיתופים, תגובות, כולנו מחכים להם. שלחנו או העלינו משהו ואנחנו מחכים לתגובה.
זה טבעי בדיוק כשם שאם נראה למישהו דבר מה או נפנה אליו בשיחה ישירה נצפה שיגיג. אולם בקרב ילדים זה הופך להיות חלק מבניית הערך העצמי והזהות העצמית הנבנים על בסיס תגובות קבוצת השווים.

הפרדה במפגש חברתי
בסיטואציות חברתיות בהן יושבים מספר ילדים, לא פעם נראה שכל אחד יושב עם הטלפון שלו. במקום שתהיה איטנראקציה ישירה לא אמצעית הילדים שקועים על אחד במסך שלו. גם אם הם משחקים משחק משותף, או מראים זה לזה דברים או מתקשרים זה עם זה רק דקך המסך זה עדיין פוגע במיומנויות של תקשורת בין אישית לא אמצעית.

בנוסף כאשר צעירים מגיעים למפגשים חברתיים מביכים כמו קובצה שהם עוד לא מכירים טוב, הם ייטו לברוח אל המסכים במקום לייצר אינטראקציה. הדבר פוגע ברכישת מסוגלות חברתית, התמודדות עם מבוכה ויצירת קשרים ראשוניים.

הרצון לתעד ולצלם מחליף את החוויה
תיעוד והרצון ליצור זכרון ולשמר הם טבעיים. זה נעים להראות לאחרים , זה נעים לחזור אל התמונות וגם עצם פעולת התיעוד מקבעת יותר את הזכרון של החוויה.
אולם כיום התיעוד תופס לפעמים את מקום החוויה. במקום להביט בנוף, להנות מהאוכל והחברה, החוויה המרכזית היא היכולת לצלם ולשתף... ואז לחכות לתגובות של האחרים.

אשלית ביטחון שיש למבוגרים
הורים לא פעם מאפשרים לילדים דברים בהסתמך על כך שהם יהיו זמינים בטלפון. הקשר הטלפוני מייצר אשליה של שליטה ובטחון, של "אני שם איתו". למעשה, אם לילד יקרה משהו ההורה לא שם. יש דברים שכן, אם הילדים מתבלבלים  בדרך נוכל להנחות אותם, אם הם  מפחדים לישון אצל חבר אולי נוכל להרגיע אותם לעזור להם להתגבר. אבל בהרבה דברים לא נוכל לעזור.

יתרה מזאת, לפעמים אשליית השליטה והביטחון דווקא פוגעת ביכולת לשחרר וביכולת של הילדים לפתח עצמאות ויכולת להתמודד. ההורה מעורב בהכל, מכניס את הרגשות שלו ולא מאפשר לילד לזהות במדויק את הרגשות של עצמו. גם הילד מתרגל שההורה זמין ויכול לבוא לעזרתו, לקחת אותו הביתה בכל רגע וזה מונע ממנו את ההשקעה הנדרשת בלהתמודד ולגלות שהוא יכול.

התרגלות לשפה והתנהלות כמו במשחק
תקשורת ללא סימני פיסוק, מילות גנאי מקובלות כמו הומו שמקובלות, הודעות ללא פתיחה וסיום שמסמנים נימוס בסיסי ומרכחים את דברים.
ביטויים ממשחקים – כמו תתאבד (כשהדמות שלי לא מוצלחת אני יכולה להרוג אותה וליצור לעצמי דמות חדשה) וגם התרגלות לתפיסה לפיה אם דמות לא מוצלחת מחליפים אותה.
כל אלה משפיעים באופן לא מודע על התפיסות שלנו. הם גם גורמים לנו להתרגל לביטויים שאמורים להוות גבול או נורה אדומה.

קושי להיות ממוקדים בדבר אחד ולאורך זמן
ילדים יושבים עם הטלפון מול הטלווזיה, מבוגרים יושבים עם הטלפון בישיבות, רבים יושבים איתו בשולחן האוכל, במפגש חברים, ברכב.
מעבר לבעיה הבטיחותית ברכב במידה ומדובר בנהג, הנוכחית המתמדת של הטלפון, ההתמכרות שלנו לכל מה שמוסבר מעלה, מקשה עלינו לתת את עצמנו באופן מלא ומוחלט לדבר או אדם אחד ברגע נתון. זה לא תמיד נדרש אבל זו יכולת בסיסית שחשוב לפתח. היכולת להיות בהקשבה מלאה, להיות  ממוקד רגשית בדבר או אדם אחד, היא שמאפשרת לנו קשרים עמוקים יותר, חוויה של אכפתיות, חשיבה מעמיקה, מיומנויות למידה ותקשורת וחיבור רגשי.

אומרים שאנחנו הישראלים חברה חסרת גבולות. אין לנו גבול למדינה, אין גבול לחוצפה שלנו :)  אין לנו גבולות ביחסים במובן של  פנייה לא רשמית בשמות פרטיים כולם אחי וכולם סחבקים.
אולם החיבור למסך מטשטש את הגבולות גם בין פעולות, מרחבים, חשיבה וחיבור רגשי – אנחנו מתקשים להיות ממוקדים. ושי דברים בחיים שמצריכים מיקוד מלא.

הסתמכות יתר על הרשת ואובדן יכולות או שיקול דעת
אין ספק שווייז היא אחת ההמצאות! אבל כשוויז גורמת לנו לא לדעת לקרוא מפה, לא לאמן את התפיסה המרחבית שלנו,להסיר אחריות ולסמוך עליה – היא הופכת לבעיה. כי הסוללה עשויה להגמר, יכול להיות שלא תהיה קליטה וגם , לפעמים וווייז טועה!!! לא מבינה נכון מיקום למשל.
הויתור על שיקול הדעת והיכולת לבצע את הפעעולות במידת הנדרש בלי ווייז היא בעייתית.

וזו רק דוגמא אחת.
גם ההנחה המודרנית כל כך שכל המידע זמין ולכן אין צור ללממוד אותו נכונה במידה.  כי זה נכון שבגדול המידע זמין,אבל גם עיבוד המידע, חיבור המידע, זמן בו המידע שוקע אצלנו , כל אלהמשמעותיים למה נוכל לעשות עם המידע. וגם בעיות של חשמל או תקשורת יכולים להפוך את המידע ללא זמין. תארו לכם שמנתח או טייס לא היו יכולים לבצע את עבודתם אם הרשת נופלת באמצע הטיסה או הניתוח.

רצון בגירוי ושינוי תמידיים
האפליקציה הבאה, הסלולארי החדש, הפונקציה הבאה שהטלפון או המחשב יכולים למלא. אנחנו מחכים לזה, משדרגים ומחליפים כל הזמן. גם התכנים משתנים כל הזמן. המחש ב הנייח הפך לנייד, הפייסבוק התחלףבמקומו החברתי מילדים למבוגרים ואצל הילדים זה עבר לווטסאפ, אינטוש, סנפ צאט, מיוזקלי, וסביר להניח שברגע זה מכינים את הדבר הבא. משחקי המחשב משתנים גם הם. מה שהיה אתמול בפייסבוק, בשל הצפת הפוסטים נתקשה למצוא מחר.
אם אין בגדים שאני רוצה בחנות אני אזמין מאתר בחול. אם אין לידי מישהו שמוצא חן בעיני אני אכנס לאתרי הכרות. ההיצע, התחלופה, הזמינות משכרים כמעט.
אלה משפיעים על התפיסות שלנו הכל נראה לנו אפשרי, הכל נראה לנו בהישג יד והכל נראה לנו כבר תחלופה.
רק בחיים זה לא תמיד ככה.
החל משמלה שהזמנתי ולאי יושבת עלי יפה, ועד אנשים שהכרתי באתרי הכרות ולא היו מה שציפיתי או שאני לא מצאתי חן בעיניהם.
ותחושת התחלופה לא מייצרת התמדה, נאמנות, רצון להשקיע, להכניס את עצמי עד הסוף. לא מלמדת אותנו להתפשר, להתסגל לקבל את מגבלות המציאות ומייצרת אשליה שלא תואמת את המציאות. כי לא, לא הכל באמת נמצא שם וזה לא קל להחלי בני זוג גם אם יש על המסך עוד מליון פוטנציאליים.

בנוסף, בשל הגירוי התמידי והמהיר, יש לילדים קושי להכיל שעמום.
מרחבים שונים מנסים להגיע אל הילדים באמצעות הטכנולוגיה – עבודה אינטראקטיבית במחשב, מצגות, סרטונים, תלת מימד, אפקטים מיוחדים במצגות, חידונים אינטרנטיים ועוד.
זה טוב שיש לנו את האפשרות לגוון ולהמחיש, אולם כשזה מייצר תלות באמצעים אלהזה מייצר את הפגיעה ביכולת להיות בהקשבה ואפילו חשיבה, ללא אוסף הגירויים.
זה פוגע גם ביכולת להתנהל באיפוק, להכיל דיון בו אנשים שונים מדברים, בקצב שונה, עם דעות שונות ולא באופן שמותאם אל העצמי כל הזמן במאה אחוז.

טשטוש גבולות
טשטוש הגבולות מתבטא ברמות רמות.
מבוגרים  ילדים: אם נחזור להתחלה, הרי שהחשיפה לאותם תכנים מייצרת דומות ושותפות.

סמכות הורית וחוכמת זקני העדה: השליטה המעשית טכנולוגית של הילדים שעולה לפעמים (וחשוב לציין שלא תמיד ולא בהכל למרות מה שנדמה לנו) על המיומנויות הטכנולוגיות של המבוגרים, מערערת את הבטחון של המבוגרים ביכולת שלהם לחנך וללמד, לתרום לילדים. הם טועים וחושבים שהילדים חכמים יותר כיום. הם לא. הם בעלי מיומנות שהמבוגרים של היום לא גדלו עליה. זה לא אומר שיש להם את ההבנה ושיקול הדעת של המבוגרים.

מציאות ומציאות וירטואלית: חזרו אחורה – אשליית הזמינות, איך אנחנו חושבים שנראים החיים של אחרים, כמה אנחנו מודעים להשלכות של מה שקורה ברשת על מה שיקרה לנו בחיים, שפה ועוד.

ולסיום נזכיר רק את הקרינה.  ואת ההתעסקות בטלפון בזמן נהיגה. :)

שלישי, 23 מאי 2017

מניעת שימוש בסמים

חזרה לתפריט הקורס

ההיסטוריה של הסמים בעולם כוללת שימושים שונים והתייחסות חברתית שונה לא רק בין חברות אלא בין תקופות.
אז מה באמת הבעיה בשימוש בסמים ?
מה צריכה לכלול עבודת המניעה ואיך מתמודדים עם הסוגיה בתקופות בהן השימוש בסמים יותר מקובל ואף אופנתי?

בחלק זה תמצאו חומרים שונים שמטרתם לתת מידע, לעורר שאלות ולעזור לכם לגבש עמדה.
מעצם העובדה שבחרנו לכלול את נושא הסמים בעבודת המניעה, עמדתנו ברורה.
יחד עם זאת, השיח הציבורי היום מטעה ומבלבל, המציאות סביבנו מעבירה מסרים סותרים.
נראה כי כמות החומרים  - מאמרים שמתיימרים להציג מידע, מאמרי דעה, סיפורי מקרה – היא אין סופית והחומרים מציגים טיעונים סותרים. קריאה ביקורתית, יכולה להוליד שרשרת קריאה אין סופית בה אנו מנסים לבדוק את הדברים הנאמרים.
ולכן השאלה המרכזית היא – איך מקבלים החלטה, איך מגבשים עמדה במציאות מורכבת ומבלבלת.
הקושי מאפיין את ההתנהלות בעולם הפוסט מודרני בו מערערים על קיומה של אמת, מניחים שלכל דובר יש אינטרס באופן הצגת הדברים ואין קבלה של סמכות.
ולכן בעצם אנחנו נשארים עם האחריות לקבל החלטה. 

מה הבעיה עם סמים? 

קראו עוד...

מידע בסיסי על סמים

קראו עוד...

השיח המבלבל אודות סמים

קראו עוד...

כיצד מקבלים החלטה

קראו עוד...

שלישי, 23 מאי 2017

אז איך מקבלים החלטה ?

חזרה לתפריט הקורס

קשה.

  • חוויית המציאות שלנו לא תמיד תואמת את המידע.
  • הנורמה החברתית משפיעה עלינו.
  • אנשים שאנחנו אוהבים ומעריכים ומבלים עם סמים מערערים לנו את התפיסות. כי אם הוא עושה אז...
  • זה מטיל עלינו מעמסה ואחריות. וכולנו לפעמים רוצים להרפות.

ובכל זאת?

מנהלים לאור כל המידע והדעות,  תרחישים, סיכונים, השלכות אפשריות, מאזני רווח מחיר.
מה הרווח הגדול של שימוש בחומר אל מול המחירים והסכנות (גם אם חלקן באחוזים קטנים).

מסתכלים מעבר לטיעונים, על התמונה המלאה– לאן השימוש לוקח אותנו כאנשים, כחברה.
ובוחרים איך אנחנו, כמי שאנחנו ומתוך האמונות שלנו,  נוהגים להתנהל בחיים.

נשארים בפוקוס– קוראים בקפידה את הדברים ושמים לב לדקויות.
כולל לבדוק האם השאלות הנשאלות הן השאלות הנכונות.

בוחנים מה עושה לכם, לא לאחרים,  טוב באמת.
פיזית, רגשית, חברתית.
האם אתם מרגישים טוב עם עצמכם, אוהבים מעבר לסטלה, את מה שהחומר עושה לכם כאנשים ולחיים שלכם.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------

הדיון על שימוש בסמים הוא לא קל.
הוא כולל רבדים שונים ונושאים שונים.
הוא מציב לפעמים את האני מול הכלל, הרגעי מול המתמשך.
הוא מטיל עלינו מעמסה כבדה. להיות תמיד אחראיים, תמיד בשליטה, תמיד אחראים גם לאחר.

אבל אי אפשר להתעלם מההשלכות הגדולות שיש כיו לנורמת השימוש עלינו כאנשים וכחברה. ולכן אין ברירה אלא להסתכל טוב טוב על הדברים.
ומשם מקבלים החלטות.
מראייה צלולה, מורכבת, רב ממדית.

שלישי, 23 מאי 2017

השיח הציבורי מטעה ומבלבל

חזרה לתפריט הקורס

השיח הציבורי סביב מריחואנה מבלבל ומטעה.
חשוב לדייק את הדברים.
שלשה מרכיבים מרכזיים בשיח הם לגליזציה, אי הפללה, ושימושים רפואיים (שנכלול בתוך הטיעונים בעד לגליזציה).
חשוב גם לשים לב שכל תומכי הלגליזציה, לא מביאים טיעונים בדבר תרומתו הכוללת של הסם לאנושות בשימוש למטרות הנאה.

לגליזציה

כאשר מדברים על לגליזציה הרושם שזה מייצר הוא שקניית קנאביס על צורותיו השונות תהיה כמו קניית חלב בסופר.
אין בשום מדינה לגליזציה כזו. בכל המדינות יש הגבלת גיל ויש הגבלה על כמות מאחר והשימוש מותר לצריכה אישית ולא למסחר. בחלק מהמדינות יש הגבלה על מקומות בהם מותר השימוש, למי מותר למכור וכדומה.

בכל הטיעונים התומכים בלגליזציה אין טיעון שאומר – החומר הזה אם רק נאפשר, יקדם את האנושות על יד זה שכולם יעשנו בכייף ואז יקרה....
הטיעונים בעד מתחלקים לקטגוריות העיקריות הבאות:

יש לזה שימושים רפואיים רבים וטובים
אין ויכוח על כך, אולם אין לזה קשר לבחירה לבלות תחת השפעת סם.

העבודה בחומר מסוים משרת אותנו בשימושים רפואיים עדיין לא הופכת אותו לחומר בריא ומומלץ לשימוש חופשי. ראה כל התרופות שבמרשם רופא. יתרה מזאת גם תרופות דלפק שלא מצריכות מרשם רופא מגיעות עם אזהרות , התוויות והוראות לקיחה.

המניעה והאכיפה לא עובדות
גם אם נסכים עם האמירה, חשוב להבין שזה לא אומר כלום בעד שימוש בבילוי אלא רק מדבר על הכישלון וחיפוש דרך חדשה למנוע שימוש.
שנית, אם משהו לא עובד זה לא אומר שצריך לעשות הפוך, לפעמים צריך לשנות מסלול אבל לווא דווקא ב- 180 מעלות.
חשוב לדעת ! מחקרים על מדינות בהן עברה לגליזציה לא מראים שאן קרה באופן מובהק מה שחשבו שיקרה. מה שכן קרה באופן מובהק הוא שבקרב קטינים (שעליהם לכאורה לא חלה בכלל הלגליזציה) הייתה עליה משמעותית בשימוש. מה שמלמד שכנראה ככל שהמסר פחות חד משמעי, הנגישות גדלה והתפיסה החברתית הכוללת היא בעד, כך גם תהיה עליה בהתנהגות גם בקרב מי שלא זו הייתה הכוונה.

זה משתלם כלכלית
יש לא מעט טיעונים שמדברים על הכסף, שזה יכניס למדינה, ייצור חקלאות חדשה, מקומות עבודה וכדומה.
מבלי לשפוט כרגע את הטיעונים עצמם ועד כמה הם מבוססים , צריך לשים לב:
זה לא אומר שהחומר טוב זה רק אומר שיש לנו פה אינטרס אחר.

מניעת נזקים משניים כמו פשיעה
אין ויכוח עם טיעון זה. זה נכון שכאשר השימוש יהיה חוקי, חלק מהנזקים הנגרמים מעצם השוק השחור, סוג האנשים שמוכרים והפגיעה הנלווית, ירדו.
זה עדיין מתייחס לנזק ולא לתועלת שבצריכת החומר.

פיקוח ובקרה על הייצור
גם טיעון זה נכון. אבל חלקית .
זה נכון שיהיו פיקוח ובקרה על הייצור, אבל
סם מעצם היותו סם, אחד המאפיינים שלו זה חוסר עקביות בהשפעה.
גם תרופות שמיוצרות בפיקוח מגיעות תחת מרשם ומעקב רופא ו/או עם התוויות שימוש ועדיין יש תופעות לוואי שיכולות לקרות ויצריכו הפסקת שימוש בתרופה.

אי הפללה

אי הפללה נתפסת בציבור כניסיון להקל על המשתמשים, שלב בדרך ללגליזציה.

למעשה אי הפללה נועדה להגביר את האכיפה.

עד כה התגובה האפשרית היחידה היא תיק פלילי, תהליך מורכב ויקר וגם, לא תואם את המציאות של היום מבחינת דרגת חומרה והועבדה שזה מאפשר תגובה אחת בלבד.

מטרת חוק האי הפללה הייתה :

  • להפוך את האכיפה לאפשרית יותר
  • לשים דגש על חינוך
  • לעשות הבחנה בין משתמש מזדמן ומשתמש קבוע.

לכן , בדומה לתחום התנועה, גם כאן שוטר יוכל ליישם ענישה מיידית:
בעבירה ראשונה מדובר בקנס מיידי של 1000 שח.
בעבירה שנייה קנס של 2000 ₪
הכספים יועברו לטובת תכניות חינוכיות בנושא.
עבירה שלשית הפניה ל -4 מפגשי טיפול
עבירה רביעית – תיק פלילי, כלומר המעמד החוקי של החומר לא השתנה.

הכנסת לא אישרה  את יישום החוק על קטינים.

שלישי, 23 מאי 2017

מידע בסיסי על סמים

חזרה לתפריט הקורס

מצורף ריכוז מידע מקוצר ובסיסי על הסמים השונים הנפוצים ביותר בתרבות הבילוי כיום.

קנביס/חשיש/מריחואנה

canabis-thc

קראו עוד...

אקסטזי/MDMA

ecstasy

קראו עוד...

גת - "מיץ גת"

gat-juice

 קראו עוד...

מבסוטון - "נייס גיא"

nice-guy-mabsuton

קראו עוד...

נדיפים (גז מזגנים, צחוק וכו')

nedifim 

קראו עוד...

קוקאין

cocain

 קראו עוד...

 הרואין

heroin 

קראו עוד...

 LSD - "אסיד"

lsd-acid 

קראו עוד...

 
שלישי, 23 מאי 2017

מה בעצם הבעיה שלנו עם סמים ועם מריחואנה בפרט?

חזרה לתפריט הקורס

לאורך ההיסטוריה האנושית כאמור סמים שימשו אנשים הן לצרכים רפואיים שונים והן לצרכי בילוי ורגיעה.

אז מה הבעיה? ואולי זה פשוט אנושי?
אז כנראה זה באמת  אנושי. זה רק עוד לא אומר שזה מומלץ. יש לנו כבני אדם הרבה תכונות ומאפיינים שלא בהכרח פועלים לטובתנו.

ראשית מהו סם?

  • חומר המוכנס לגוף שלא לצורך הזנה או ריפוי, ומשפיע על הגוף והנפש. – תפיסה ותחושה, מצבי רוח, תהליכי חשיבה, התנהגות, מצב פיזי
  • משנה את התייחסות המשתמש למתרחש סביבו
  • אין יכולת של שליטה בשינוי שהסם מייצר-רולטה רוסית
  • מובילים לתלות פיזית ונפשית
  • התפרצות מחלות נפש או אפיזודות פסיכוטיות

יש סמים בהם משתמשים כמובן לריפוי, ההבחנה היא בין סם לבין תרופה המבוססת על סם.
אופן הצריכה והעיבוד יהיו שונים.
ועדיין, כמו שאפשר לראות על גבי אריזות התרופות, עשויות להיות להן תופעות לוואי שאינן וודאיות וישתנו מאדם לאדם.
זו הסיבה שהם ניתנים בשימוש רפואי תחת השגחה ומעקב וזו הסיבה שמזהירים אותנו מתופעות מסוכנות שאף יצריכו הפסקת שימוש בתרופה.

סמים ממכרים.
יש סמים שממכרים משימושים ראשונים ויש כאלה שצריך מספר שימושים.
יש הממכרים פיזית, כולם ממכרים נפשית.
התמכרות משמעותה שאני לא בוחרת יותר מתי ואיך. החומר מחליט עבורי.
אני רוצה לחזור אל החוויה.
ההתמכרות מביאה אותי להיות במצוקה (פיזית או נפשית או גם וגם) כשאני לא עם החומר.
החזרה למציאות גורמת לי לרצות לברוח אל החומר.

זו הסיבה שנראה לא פעם דכאון וירידה בתפקוד.

התמכרות מביאה אנשים:

  • לשנות מסלולי חיים
  • לאבד רכוש
  • לאבד בריאות פיזית עד כדי מוות
  • לאבד אנשים אהובים וחברים כי הם עסוקים בחומר ולא באנשים
  • לאבד את היכולת לעשות דברים בלי החומר
  • לאבד יכולות רגשיות
  • לפגוע באחרים בשביל החומר או תחת השפעת החומר. הפגיעה יכולה להיות רגשית, חברתית  או פיזית
  • לעבור על החוק
  • להסתכן עבור החומר
  • לעבור על הגבולות שהגדירו לעצמם לפני שהתמכרו
שלישי, 16 מאי 2017

אדם, מחנך, מורה

adam-more-mechanech

שלום וברוכים הבאים להשתלמות.

כולנו היינו רוצים לבוא לעבודה ושם לשמוח לפגוש את הקולגות שלנו, את התלמידים ובמפגשים הרלוונטיים את ההורים. לצאת בסוף היום בתחושה של סיפוק עם משהו אחד שנוכל לומר "וואוו, היום...."

כמה מאתנו חווים את זה ביום יום? וכמה מאתנו מסיימים יום עבודה בהרגשה של אפיסת כוחות, של, הסתיים עוד יום של משימות אין סופיות, מאבקים מוכרים והישרדות?

סביר להניח שרבים לא היו ממקמים את עצמם בקצה כזה או אחר  אלא "על הרצף".

אז איך בכל זאת אפשר להתקרב אל הקצה בו מגיעים בבוקר ועולה לנו חיוך על השפתיים כשאנחנו פוגשים את רוב התלמידים שלנו, שחדר מורים הוא מקום שכייף לנו ובו יש על מי להניח ראש כשהיה קשה?

איך לעשות שגם אחרי שנים של הוראה, נבחר מתוך תשוקה להכין שעור חדש ?

אין ספק שזה לא פשוט. מערכת החינוך היא מערכת עמוסה, דורשנית וככל מערכת מלאה במגבלות והכתבות. כשעובדים עם אנשים רבים מן הסתם לא עם כולם יהיה לנו קל או נחמד ולא עם כולם ננחל הצלחות.

אבל, יש לנו את היכולת לבחור מה תהיה החוויה העיקרית והכללית שלנו, איך נשפיע על הילדים והמבוגרים שאנחנו פוגשים, איך נפרש מצבים ומה נבחר לעשות בהם  ואם בסופו של דבר נרגיש שלמרות הכל היינו משמעותיים וקבלנו הרבה מהעבודה.

לרשותכם סיכום מודלים וכלים שנלמדו במהלך ההשתלמות.

אנחנו מאחלים לכם הרבה הנאה וסיפוק, האתגר כבר קיים.

הוראה כמערכת יחסים
 
 

קראו עוד...

מודל אפרת-ניהול אינטראקציות בצורה יעילה
 

קראו עוד...

דיאלוג יעיל ומקדם, על הקשבה, התמודדות עם התנגדויות וניהול שיחה

קראו עוד...

כלים להתמודדות מעשית, על ניהול מצבים ובניית סמכות

קראו עוד...

 
שלישי, 16 מאי 2017

פרקטיקות של התמודדות עם קונפליקט וביסוס סמכות

חזרה לתפריט הקורס

אמפטיה
כפי שראינו אמפטיה היא מרכיב מרכזי בניהול מערכת יחסים, דיאלוג והיא גם מרכזית בניהול פתרון קונפליקטים.
האמפטיה לא רק שמאפשרת לנו לראות את הדברים מזווית ראיה נוספת, אלא שהיא משדרת שאנו מודעים לקושי של האחר ומתייחסים אליו. האמפטיה מאפשרת לאחר לבטוח. יתרה מזאת, לעתים אנשים נאחזים בפגיעה כיה ם רוצים הכרה בה, הם רוצים לדעת שאנחנו מחזיקים את הרגשות שלהם אצלנו. אמפטיה מראה לאחר שאנו מחזיקים אותו בתוכנו, שאנחנו לא פועלים מחוסר רגישות. זה מתחבר לכך שכולנו צריכים אהבה או לפחות אמפטיה.
האמפטיה לא רק משחררת ומגייסת אלא גם  מחזקת את ההבנה שיש סיבה לפעולות שלנו.

שיתוף – עבודת צוות
במקום התפיסה המסורתית של "אני יכול לבד, אם אני פונה לאחרים סימן שנכשלתי" מומלץ דווקא לעבוד בשיתוף פעולה בין מבוגרים. המורה לא צריך להתמודד לבד או להרגיש לבד. הוא לא נשפט על ידי האחרים. המטרה היא לגייס מה שיותר מבוגרים להתמודדות. גיוס ל מבוגרים – קולגות, הורים, ולפעמים מעגלים נוספים – מחזקת את המורה, מרחיבה משאבים, מאפשרת הסתכלות רחבה יותר, מאפשרת לכל אחד מהמבוגרים  לפעמים לקחת צעד אחורה ולדעת שיש מישהו אחר שמחזיק את הדברים.
אבל בנוסף, זה מונע מצב שהילדים מנסים בכוונה ליצור חייץ ומשדר להם שיש עולם שלם של מבוגרים שגויסו לטיפול בבעיה ואין לנו כוונה לוותר. לא עליהם, לא על מניעת הנזק או פגיעה. בניגוד למה שלפעמים אנו חושבים שהילדים ירגישו שכל עולם המבוגרים קם עליהם , מה שיכול באמת לקרות בהתחלה, הילדים ילמדו שלא רק שהמבוגרים מנהלים את הדברים אלא שהם יכולים לסמוך על המבוגרים שיטפלו בדברים. לאורך זמן הדבר דווקא מחזק את תחושת הביטחון של הילדים.

נוכחות – פיזית ונפשית
נוכחות פיזית ורגשית. נוכחות בכל מרחב בבית הספר – מסדרונות, בכיתה, בין הספסלים בכיתה, ליד חדרי השירותים, בחצר, פינות בחצר או במבנה בית הספר. נוכחות בהתקרבות פיזית אל התלמידים במהלך השיעור. נוכחות של תקשורת במצבים בהם הילד לא לידנו (מושעה,  חולה וכדומה).
נוכחות רגשית שנתעניין בהם גם כשאין לנו אינטרס אלא פשוט כי אכפת לנו.

מיקוד במטרה – פתרון בעיה
אני פועלים  כדי לשמור על הילד ועל האחרים. ההתנהגות הבעייתית חייבת להפסק. מה אנחנו עושים כדי שהיא תפסיק. לכן נמנע משיפוטיות לשם שיפוטיות, מכעס, מווכחנות. השיחה צריכה להיות על מה עושים כדי להביא שינוי. נתייחס לרגשות אבל הם לא מוקד השיחה ולא ימנעו אותנו מחיפוש פתרון

התמדה וסגירה
התלמידים ידעו שאנחנו רציניים, שהם צריכים לשנות או להפסיק התנהגות  או לחילופין שהם יכולים לסמוך עלינו, אם הם יראו שאנחנו  מטפלים בדברים עד הסוף. לפעמים זה אומר תהליך, לפעמים זה אומר חזרתיות, לפעמים זה אומר התעקשות ברגע מסוים, חזרה אל הדברים לאחר זמן מה, עירוב גורמים נוספים ועוד.  לא פעם הסיבה לכישלון טיפול נעוצה בחוסר התמדה, סגירה. אמרנו ולא עשינו, עשינו חלקית או חד פעמי,  עשינו ולא בדקנו אם עבד.

שקיפות
לא פעם בתי ספר מטפלים בדברים אבל נמנעים מלשתף אחרים בזה.
חוסר השקיפות יוצר:

  • חרושת שמועות
  • בהלה כשהדברים מתגלים
  • חוסר אמון כי ישי פער בין האמירות (זה בטיפול)  ומה שרואים בשטח
  • חוסר אמון כי לא נראה שהדברים מטופלים
  • הפסד של הזדמנות להעברת מסר והשפעה על האחרים– אם הילדים רואים שיש תגובה זה מעביר מסר ומראה שגם כלפיהם תהיה תגובה אם יברחו להתנהג ככה. ומצד שני זה מראה שהם יכולים לסמוך על הצוות שהוא שומר עליהם ומטפל בבעיות.

לכן ככל שנשתף יותר, ככל שנייצר נראות לדברים, ככה עבודתנו תהיה יעילה יותר ותיתקל בפחות קשיים.

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL

אתה כאן: ארגזי כלים סרטוני הדרכה לאנשי מקצוע Administrator