מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

מציג מאמרים לפי תגית: גיל ההתבגרות

מאמר זה עוסק בניסיון לבחון את תרומתו של עולם המבוגרים לקושי של מתבגרים לקבל את מגבלות המציאות, תוך מוכנות להתנסות בפעולות שעלולות לסכן את בריאותם הנפשית והגופנית.

לפני מספר שנים פגשתי נערה במפגש הורים-ילדים שעסק במניעת שימוש בסמים. לאחר שהמפגש הסתיים בשעת לילה מאוחרת, פנתה אלי הנערה וציינה שההבדל בייני לבינה הוא, שהיא לא מוכנה להשלים עם העובדה שסמים הם דבר מסוכן ואילו אני, היא ציינה, השלמתי עם העובדה. זאת גם הסיבה לדבריה, שיש סיכוי הרבה יותר גדול שהיא לעומתי, תתנסה בסמים.

ההערה של אותה נערה גרמה לי לתהות על ההבחנה בין מתבגר לבין מבוגר. בדרכי שלי הגעתי למסקנה מדבריה, שהמתבגר מתקשה להשלים עם מגבלות המציאות, בעוד האדם המבוגר מבין שהוא מוגבל, שגופו מוגבל ושבמציאות הוא לא יכול לעשות הכול, להתנסות בכל דבר ולחשוב שאין לפעולותיו השלכות שעלולות לפגוע בו נפשית או גופנית.

בני-נוער וצעירים אכן מתקשים לקבל את מגבלות המציאות, זאת הסיבה שהמהפכות הגדולות בהיסטוריה התבצעו על ידי צעירים. אך זו הסיבה שבני-נוער וצעירים נפגעים יותר בשל התנסות בסמים, כניסה למצבי סיכון כגון אלימות, מקרי אונס ותאונות.

הסיבות לחוסר ההשלמה עם מגבלות המציאות הן רבות. עם זאת ברצוני להתייחס לתפקידו של עולם המבוגרים במציאות העכשווית בעידוד בני הנוער להמשיך להכחיש את מגבלות המציאות.

ראשית, בשנים האחרונות אנו רואים לא מעט מבוגרים מבחינה גילאית הנמצאים בשלב התפתחותי של מתבגר מבחינה פסיכולוגית. בהביטם למעלה כלפי דמויות מבוגרות, לא מעט מבני-הנוער רואים הורים, קרובי משפחה, ואחים גדולים העסוקים להיות מתבגרים למרות גילם "המופלג". אין בזה כל רע כל עוד מדובר בפעולות והתנהגויות שאינן פוגעות בעצמי או באחר. לעומת זאת, ניתן לראות מבוגרים המשתמשים בסמים באופן מזדמן, קהילות של "פליטי המזרח ודרום אמריקה" הממשיכים לבלות במסיבות ואירועים שבמנה הראשונה מחלקים סמים. אמהות ואבות היושבים בחצר הבית עם ילדיהם, מעשנים נרגילה ביחד ושותים "ודקה- רד בול" האחד עם השני, ידוענים (סלבריטאים) חושפים בווידוי נוגע ללב איזה טריפ רע היה להם בעקבות שימוש בסמים ולא מעט מהמבוגרים בישראל המתקשים לקבל את מגבלות המציאות, מצביעים למפלגה המעודדת שימוש בסמים.

שנית, לא מעט הורים מגלים חוסר אונים מוחלט מול התנהגויות המסכנות את ילדיהם. לאחרונה באחד מהמפגשים עם הורים שעסק במניעת מצבי סיכון בקרב בני-נוער, דנו בסוגית האלכוהול במסיבות בר- המצווה. אחד האבות סיפר שלאחרונה הוא מגיע למסיבות בר-מצווה שבהן ילדים בני 13 שותים משקאות אלכוהוליים עד כדי שכרות. כששאלתי מה הוא עושה על מנת למנוע מאותם בני-נוער לשתות? תשובתו הייתה "מה אני יכול לעשות , אני לא מכיר אותם באופן אישי". אחת האימהות במפגש שאלה את האב "ואם היית רואה ילד מזריק הרואין הייתה עונה את אותה התשובה?"

אנו המבוגרים עומדים מנגד, לא אומרים, לא עושים, חמור מכך לא יודעים. המסר לילדים ברור "זה הגיל להתנסות, לגלות ולחוות". חלק לא מבוטל מהמבוגרים המשמעותיים מוותרים על כוחם לכוון, להדריך ולהסביר לילדיהם המתבגרים שבמציאות ישנם כמה דברים שיכולים לפגוע בבריאותם הנפשית והגופנית.

הגורם השלישי המשפיע על חוסר ההשלמה עם מגבלות המציאות של צעירים ובני-נוער היא העובדה שלא מעט מהמבוגרים מעודדים את בני הנוער להסתכן על ידי מכירה, הפצה ופרסום סמים ואלכוהול בצורה עקיפה ובאופן ישיר.

פיצוציות, קמות כפטריות אחרי הגשם בכל מקום שבני-נוער וצעירים מתאספים יחד ומוכרים להם הכול כולל הכול. סמים ואלכוהול יגיעו אלינו הביתה באמצאות שרותי Take away ואתרי אינטרנט ידווחו לנו על הנאות "הסוטול, הכיף והראש" של כל אחד מהחומרים השונים, זאת כמובן, מבלי לדווח על נער שנפל מגג בניין בשל הסנפת גז מזגנים. אמצעי התקשורת מעודדים שימוש באמצעות פרסום סיפורים על משתמשים, תיאור החומרים עצמם ואף דווחי משתמשים על סוג ה"סוטול" שהם חוו בעקבות שימוש בחגיגת, רטלין (הנמכר בשוק השחור) וקוקאין. חלק אף יראו בני-נוער "מגניבים" מעשנים מריחואנה.

לבסוף הורות בתרבות פוסט מודרנית לא תורמת ליכולת שלנו להעביר לילדינו מסרים ברורים לגבי מה מסוכן ומה לא "מה שאנחנו יודעים זה רק מה המחשבות שלנו".

בנוסף למשתנים פסיכולוגיים, חברתיים וריגושיים, ניתן לראות סביבת מבוגרים מבולבלת המתקשה להעביר ערכים ואמירות ברורות בסביבה המעודדת, מאפשרת ומהללת גיבורי תרבות המשתמשים בסמים. סביבה זו אינה עוזרת לילדינו להתמודד ביעילות עם הקושי לקבל את המציאות על מגבלותיה ומאפשרת להם להשלות את עצמם שלהם זה לא יקרה....

בדרכי שלי הגעתי למסקנה מדבריה, שהמתבגר מתקשה להשלים עם מגבלות המציאות, בעוד האדם המבוגר מבין שהוא מוגבל, שגופו מוגבל ושבמציאות הוא לא יכול לעשות הכול, להתנסות בכל דבר ולחשוב שאין לפעולותיו השלכות שעלולות לפגוע בו נפשית או גופנית.“

סהר - סיוע והקשבה ברשת, היא עמותה רשומה אשר שמה לה למטרה להציע שירות אינטרנטי ישראלי וחינמי אשר יאפשר הצלה ותמיכה נפשית לאנשים החווים קושי רגשי-נפשי ומעוניינים לחלוק אותו עם אדם נוסף ולנסות להיעזר באחרים. בין הפונים הרבים לסיוע בסהר נמצאים אנשים בגילאים שונים וברמות ובסוגי מצוקה שונים: אנשים בחרדה, בדיכאון, מצבי ייאוש ופחד, לאחר טראומה או התעללות, אנשים במצבי כישלון או איבוד דרך; אנשים השוקלים או מהרהרים בהתאבדות אנשים המכירים אחרים שבסיכון בני משפחותיהם של אנשים שהתאבדו או שניסו להתאבד ועוד. סהר פועל כבר שמונה שנים וסייע עד כה לעשרות אלפי אנשים במצוקה נפשית ואף תרם להצלת חייהם של אנשים רבים, תוך שימוש באמצעי תקשורת אינטרנטיים שונים (אימייל, צ'ט, פורום), מציע השירות קשר מיידי לפונים אליו, אלמוניים או מזוהים בשמם, על-ידי סייעים המוכנים להקשיב ולנסות ולעזור להם. כל הסייעים הינם מתנדבים בעלי רקע מעשי בעזרה ותמיכה לאחרים, אשר קיבלו הכשרה ממושכת ואינטנסיבית לתפקידם הנוכחי על-ידי בעלי-מקצוע בכירים בתחומים רלוונטיים. הסייעים פועלים תחת הדרכה ותמיכה מקצועית הניתנות באורח שוטף על-ידי מדריכים-מומחים.

אתר הבית של סהר כולל גם מאמרים ומידע רלוונטי בתחומי מצוקה שונים והפניות למקורות עזרה נוספים, אשר יכולים לשרת אנשים במצוקה נפשית, אנשי חינוך וטיפול, וכן גולשים מזדמנים.

סהר הוקמה על-ידי קבוצת אנשים הקשורים לרשת האינטרנט באופנים שונים. הקבוצה כוללת אנשי מקצוע בתחום מדעי-הנפש וההתנהגות, המשפט, החינוך והטכנולוגיה, אשר לכולם רצון עז לסייע לאנשים במצוקה באמצעות האפשרויות התקשורתיות באינטרנט.

חמישי, 05 ינואר 2012

פעילות בנושא סמים

רציתי לומר תודה ושהיה מצויין הסדנא שאביטל העבירה ביום ראשון לעמיתים. כמובן שגם אמרנו לה , רחלי ואני , באופן אישי.

הדיון , העידוד לחשיבה, האיתגור האינטלקטואלי כפי שאביטל הביאה איתה ,היה מרענן ושונה ממה שאנו "רגילים" לאורך השנים.

אז המון תודות,

אסנת, מעלה שחרות, קיבוץ יטבתה


פורסם ב המלצות
חמישי, 19 ינואר 2012

סדנה מה זאת אהבה

שלום רב,

שוב תודה רבה על הסדנה המלמדת, המעשירה.

המרצה - הלל, מדהימה ונעימה. המשיכו להכין בני נוער לחיים ביתר שאת.

ברכות,

אביטל דרורי,

ינואר 2012

פורסם ב המלצות

לכבוד

מר יאיר אפטר

מנהל מכון יסודות

 

שלום רב,

 

הנדון: ערב הורים-תלמידים בנושא תרבות הבילוי, דפוסי שימוש באלכוהול, סכנות ובקרה הורית

הבעת תודה

 

ברצוננו להביע את תודתנו והערכתנו העמוקה על ערב הורים-תלמידים שהובלתם בבית ספרנו ב-13.3.12.

 

היה זה ערב משמעותי ביותר, מרתק ומצמיח.

 

הרצאתך במליאת ההורים היתה מעולה, רבת חשיבות, עשויה במקצועיות עם קורטוב של חוש הומור, ושילבה בין מידע רלוונטי ביותר להורים בנושא אלכוהול והסכנות הכרוכות בכך, ובין מתן כלים להתמודדות. בדבריך, בנוסף להצגת תמונת מצב מדאיגה, ציידת את ההורים בטיפים מעשיים לבקרה ולנוכחות הורית.

 

החלק השני של הערב שהוקדש למפגש הישיר בין הילדים וההורים זימן לכולנו חוויה חזקה ומרגשת ביותר.

 

הפתיחות וגילוי הלב, הכנות והיושר שגילו ההורים והתלמידים, אינם מובנים מאליהם. הן ההורים וגם הילדים באומץ הסתכלו נוכחה על העובדות והמציאות, וביחד ניסו למצוא שביל להדברות משותפת.

 

כל זה נעשה בזכות צוות המנחים המיומן והמקצועי של המכון – קרן, רן, איילה, שלומית ומיכל שבכישרון רב הצליחו ליצור אווירה פתוחה, מאפשרת ולא שיפוטית, ועודדו את השיח הפורה בכיתות. מעבר למיומנויות ההנחיה בולט צוות המנחים באישיותם הנעימה והמקבלת, ברגישותם ויחסם האישי והקרוב.

 

יישר כוח,

צוות מחנכי כיתות ח'                 אורית פרידמן, יועצת השכבה

פורסם ב המלצות

טיפים לתקשורת הורים-ילדים בגיל הנעורים

גיל הנעורים מהווה אתגר להורים. הורים למתבגרים צריכים להתמודד עם הצורך של בני הנוער לחוות יותר ויותר תחושה של עצמאות. המפגש של ההורים עם צורך זה מחייב חשיבה לגבי דפוסי התקשורת בינם לבין ילדם.

 ישנם מספר עקרונות בסיסיים שעשויים לסייע בקיום תקשורת טובה יותר עם ילדינו המתבגרים: כבוד הדדי, הקשבה, הדדיות, מתן משוב והימנעות מפגיעה והשפלה.

 על מנת לקיים תקשורת טובה צריך לשים דגש על המרכיבים הבאים:

 

  • גילוי הבנה לצורך של הנער/ה לעצמאות- אכן ילדינו זקוקים לחוות עצמם כנפרדים מאיתנו ולכן חשוב לכבד זאת בתקשורת הבין אישית. כמו כן, הסגנון הקצר שחלק מההורים נתקלים בו, מקורו ברצון ההולך וגובר למרחב נפרד של הילד מהוריו.

  • גיבוש עמדה בנושא (גיבוש הגיון פנימי)- לעיתים קרובות שיחות בין הורים למתבגרים מתמצות ב"אבל למה" ו"את לא מבינה". בשל חוכמתם ודעתנותם של ילדינו, חשוב שנקדיש מחשבה לגבי תוכן השיחה והסיבות לקיומה לפני שזו מתקיימת. כך נוכל להתמודד ביתר יעילות עם תכנים שיועלו בשיחה.

  • קיום דיאלוג פתוח- חשוב לזכור שלילדינו יש מחשבות, דעות, עמדות ורצונות משל עצמם. חשוב שנקיים את השיחה עם מוכנות לשינוי עמדות. דיאלוג משמעותו המוכנות להשתנות ולקבל דברים שלא חשבנו עליהם קודם.
    הדבר נכון גם לילדינו.

  • יצירת "מצב" להידברות- לעיתים השיחות עם ילדינו עלולות להיות סוערות, לכן כדאי לבחור מקום שמאפשר קיום שיחה באווירה נעימה, כמו בית קפה וכד', רק בין הילד להורה. סביבה כזו  מאפשרת הידברות טובה יותר.
  • גילוי אמפטיה- חשוב לגלות הבנה לצורכיהם של ילדינו. יחד עם זאת, אין זה אומר שהבנה משמעותה הסכמה.

  • הגדרת בקשות וציפיות בצורה ברורה- קשה לילדינו להבין למה אנחנו מתכוונים כאשר אנו אומרים "אתה יותר מדי זמן בצופים". חשוב שנאמר בצורה ברורה מהן הציפיות והבקשות שלנו מן הילד.

  • קביעת סדר עדיפויות- חשוב לקבוע מהם הנושאים החשובים יותר והחשובים פחות, ובהתאם לכך להקדיש זמן לשיחה.

  • גילוי חיבה- חשוב שילדינו ימשיכו לשמוע שאנו אוהבים אותם, דואגים להם ורוצים בטובתם. לא תמיד זה ברור להם. חום, קירבה ודאגה מהווים בסיס מצוין לתחילתו של כל תהליך תקשורתי.

  • לא לוותר- אף על פי שילדינו לעיתים קרובות "מסננים" אותנו, חשוב לא לוותר ולהתעקש גם על קיום שיחות קצרות ואפילו קצרצרות המסתיימות במשפט אחד או שניים.

 

 ובאופן כללי:

 

התעניינו בילדכם, דאגו מידי יום לשאול אותם לשלומם במפגש פנים אל פנים ולא דרך הטלפון.

-     רצוי לקיים ארוחה יומית משותפת שבה ניתן יהיה לדבר סביב השולחן.

-     עודדו את ילדכם ליצור גירויים מעצמם ולחסוך ב“אטרקציות“ וגירויים חיצוניים.

-     העבירו מסר ברור לגבי התנהגויות שעלולות לסכן את ילדכם, כולל שתייה של משקאות אלכוהוליים, שימוש בסמים או השתתפות במשחקי מזל ועודדו את ילדכם להתרחק ממקור סכנה.

-     דעו מה ילדכם עושים עם הכסף שאתם נותנים להם והגדירו בצורה ברורה מה מקובל ומה לא.

-     עודדו מסיבות ובילויים בבתים ולא ברחוב, בגינות, במועדונים, במסיבות טבע או יער.

-     במידה וילדכם יוצא מהבית, בררו לאן הם יוצאים ועם מי, האם הם מתכוונים לשתות משקה אלכוהולי וכיצד הום מתכוונים לסרב לשימוש בסמים.

-     צרו רשת הורית על מנת להתמודד עם המושג ”לכולם מותר“, ”לכולם יש“ ועוד....

-     הגדירו לילדכם את שעות החזרה מבילוי, את שעות הצפייה בטלוויזיה ואת שעות השהיה מול המחשב.

-     דרך האינטרנט ילדכם נפגשים עם חברים, רואים סרטים, שומעים מוזיקה ואוספים מידע. דאגו לדעת לאן ילדכם יוצאים לבלות ועם מי הם נפגשים גם אם מדובר באינטרנט.

-     הוו דוגמה אישית לילדכם לגבי כל הקשור  להימנעות ממצבי סיכון .

-     אל תיבהלו מכעסם של מתבגרים, זכותם לכעוס וחובתכם ההורים לבקר ולהגביל במידת הצורך.

-     אפשרו עצמאות, עם זאת,  דרשו מילדכם לקחת אחריות בחדר, בבילוי, בלימודים נהיגה או בכל מקום אחר.

-     דברו עם ילדכם ואפשרו ערוץ תקשורת פתוח, היו גאים בהם והמשיכו לחזק ולעודד אותם במקומות הראויים. גישה חיובית חמה ואוהבת תאפשר להם לקבל את המסרים שלכם.

 

 

 

באחת מקבוצות ההורים לבני נוער שהנחיתי, עלה הנושא של בני נוער העובדים במקביל ללימודיהם. מניסיוני, הנושא מעסיק לא מעט הורים. רובנו מעודדים את בני הנוער לעבוד במהלך חופשת הקיץ, אך מה קורה כאשר בננו או בתנו מגיעים יום אחד במהלך תקופת הלימודים ואומרים "אנחנו מתכוונים למצוא עבודה". החוק קובע שבמהלך חופשת הקיץ אסור להעסיק נוער מתחת לגיל 14. נער שמלאו לו 14 אך לא מלאו לו 15 ניתן להעסיק רק בעבודות קלות שאין בהן כדי להזיק לבריאותו ולהתפתחותו. במהלך שנת הלימודים מותר להעסיק בני נוער מגיל 15 ומעלה, ובלבד שלא חל עליהם חוק לימוד חובה. ישנם תקנות וסייגים נוספים בחוק (לפרטים נוספים: אתר משרד התמ"ס)

אותה אם שהעלתה את הנושא סיפרה שבנה בן 17, לומד בכיתה יא' והיא חוששת מאד שהדבר יפגע בלימודיו. הורים נוספים מהקבוצה התחברו לדאגתה וסיפרו על מאבקים רבים בינם לבין בניהם. לאחר הדיון היא החליטה להפסיק את מאבק הכוח, היא סיפרה שנזכרה שגם היא בנערותה רצתה לעבוד ואין זה אומר שבנה ידרדר בלימודים. שני ההורים החליטו לשתף פעולה עם בנם אך לפקח על תנאי עבודתו כך שלא ינוצל וכן על לימודיו. תוך דיאלוג פתוח ואמפטי לרצונו של הנער לעבוד, הם הגיעו עימו להסכמות ולסידור עבודה שיאפשר לו הן ללמוד ולדאוג לעתידו והן לעבוד ולהיות עצמאי כלכלית.

על פניו הדברים נראים פשוטים, אך נושא עבודת בני הנוער מעלה מספר דילמות איתן אנו, ההורים, מתמודדים.

אחת הדילמות שמתעוררות היא עצמאותם הכלכלית של הילדים. כיום, בני נוער יכולים להשתכר כ- 1500 ש"ח לחודש ואף יותר. התלות הכלכלית בהורים הולכת ופוחתת ואיתה גם יכולות הבקרה והפיקוח של ההורים. מתוך כך עולות מספר שאלות: חלק מהשאלות עוסקות במידת הבקרה ההורית לגבי השימוש בכסף: האם להתערב בניהול הכספי של הנער? האם לאפשר לו להוציא את הכסף כאוות נפשו? האם להמשיך ותת לו "דמי-כיס" לבילויים בסופי-שבוע? האם לאפשר לו לנסוע לנופש עם חברים בארץ או בחו"ל? הרי הוא עבד, הרוויח וזה הכסף שלו. באיזו מידה אני כהורה מציב קווים אדומים לגבי השימוש בכסף. איסורים על הימורים (בעיקר Winner), קניית משקאות אלכוהוליים וסמים, קניית מותגים באלפי שקלים או בזבוז הכסף ללא תכלית ומטרה?

שאלות נוספות עוסקות במידת האיזון בין עבודה ללימודים. לדוגמה, באיזו מידה אני מאפשר לו לעבוד בידיעה שהדבר עלול לפגוע או פוגע הלכה למעשה במשימות לימודיות?

לעומת זאת, לעבודת בני הנוער ישנם גם יתרונות בולטים. באמצעות יציאה לעבודה בני הנוער לומדים מוסר עבודה מהו, הם מתנסים ב"חיים האמיתיים" בתוך המסגרת המוגנת של ההורים, רוכשים מיומנויות של אסרטיביות, מתנסים בלקיחת אחריות על משימות וניהול זמן נכון ועוד. בנוסף, הם מחזקים את יכולתם לקבל מרות וסמכות.

כמו בתחומים אחרים, גם בתחום זה, הדילמות, השאלות, החסרונות והיתרונות יכולים להיות מנוף לדיאלוג והידברות בין ההורים לילד. ניתן למנף את החסרונות לטובת פיתוח תקשורת מכבדת ומקדמת בבית, תוך הגדרה ברורה של ציפיות ובקשות של ההורים לגבי גבולות השימוש בכסף והאיזון בין עבודה ללימודים. אני ממליץ לדבר על כך עם בני הנוער ולדון איתם במשמעויות וההבטים השונים העולים מתוך רצונם לעבוד בתקופת הלימודים ובחופשת הקיץ. הפתרונות ינבעו מתוך הדיאלוג ולאו דווקא יתמקמו באחד הקצוות חסרון-יתרון אלא ינועו בטווח שבינם.

* זיו סופר — עובד סוציאלי, מטפל ומנחה קבוצות

המונח "התבגרות" גזור מהמילה הלטינית adolescere שפירושה לצמוח או לצמוח לקראת בגרות. מספר רב של הגדרות ניתנו לגיל זה, ביניהן אפשר למצוא הגדרות רחבות ועמומות כמו "תקופת מעבר, או גשר, מן הילדות התלותית אל הבגרות, כאשר הדרישה מהאדם הבוגר הינה לספק את הצרכים של עצמו". וכאלו יותר אופרציונליות כמו "תקופה הדורשת הסתגלות חברתית אישית, מינית, דתית, פוליטית, ומקצועית, יחד עם חתירה גוברת והולכת לאי תלות רגשית וכספית בהורים".

עם זאת, אם ננסה להגדיר ביתר בהירות מהי בגרות זו, נגלה כי ההבדלים בין התיאוריות השונות מתחילים כבר בניסיון להגדיר מהו הטווח הגילאי של גיל ההתבגרות. בין ההגדרות השונות ניתן למצוא את זו הטוענת כי תקופה זו מתחילה בגיל 12-13 ונמשכת עד שנות העשרים המוקדמות."האגודה הישראלית לגדילה והתפתחות" הקדימה גיל זה וטוענת כי התקופה מתחילה כבר בגיל 10 ונמשכת עד גיל 21. על-פי ארגון הבריאות העולמי הטווח הוא 10-24 והנמצאים בגילאים אלה נקראים "אנשים צעירים" (Young People) ויש הטוענים, כיום, כי תקופה זו ממשיכה גם עד גיל 30.

בעוד שהסימנים להתחלת הגיל די ברורים - הופעת הסימנים הגופניים הראשונים – הסיום נמצא כבעייתי יותר להגדרה. הגדרה חוקית יכולה לסיים תקופה זו בגיל 17, הגיל בו ניתן להתחתן במדינתנו, או אולי גיל 18, הגיל בו מוסרות רוב ההגבלות על בני הנוער (אלכוהול, הגבלת חומר פורנוגרפי וכדומה) וניתנת זכות הבחירה. ההגדרה החברתית גם תייצב את סיום התקופה על גיל 18, שבהקשר הישראלי זהו הגיל בו מתגייסים לצבא. לעומת זאת, ההגדרה הכלכלית – תפקודית טוענת כי סיום התקופה קורה כאשר המתבגר/ת מגיעים לעצמאות כלכלית. אם כך הוא הדבר, יש היום כאלו שתלויים בהוריהם גם בגיל 30 ומעלה.

ביהדות רואים את המתבגר/ת כאחראים מלאים למעשיהם מהיותם בני 12-13 (בהתאמה), אם כי ניתן למצוא הבדל בחומרת ההתייחסות בין גילאים אלו לגיל מבוגר יותר. מורכבות גיל זה והעיסוק הרב בו מעלים תמיהה כשאנו מוצאים כי העיסוק התיאורטי והחשיבות שניתנה לו בתיאוריות פסיכולוגיות ופסיכו-סוציאליות שונות, הינם די חדשים. התיאוריות הדינמיות הראשונות של פרויד וממשיכי דרכו כמו מלאני קליין, וויניקוט, קוהוט ואחרים, שמו דגש רב על התפתחות הילד בשנותיו הראשונות וכמעט שלא נתנו את הדעת לגיל זה.

הראשון שנתן את הדעת לגיל ההתבגרות ביתר תשומת לב היה סטנלי הול והוא היה הראשון שפיתח תיאוריה שעמדה בפני עצמה וניסתה להגדיר גיל זה. הול טען כי ניסיון העבר של המין האנושי טבוע גנטית בכל אדם. כל פרט עובר במהלך התפתחותו שלבים הדומים להתפתחות המין האנושי.

התפתחות זו מתרחשת באמצעות גורמים פיסיולוגיים ואלו נשלטים ע"י תורשה וכוחות הבשלה פנימיים. הול ייחס מעט מאד חשיבות לכוחות הסביבה. הוא הגדיר תקופה זו כ"סערה ומתח" (שטורם אונד דרנג) וטען כי תקופה זו תעבור מאליה ויש להתייחס להתנהגות הנער בסובלנות.

אריקסון פיתח מודל המבוסס על שלבים וטען כי כל אחד מן השלבים מאופיין בקונפליקט בעל שתי תוצאות אפשריות והוא המעניק לשלב את שמו. את השלב של גיל ההתבגרות, בין 12 ל-18, הגדיר אריקסון כקונפליקט של זהות מול בלבול. פיטר בלוס דיבר על "תהליך האינדיבידואציה השני". המשימה בגיל זה, לטענתו, היא הניתוק מהתלות בהורים ובמושאי אהבה משפחתיים אחרים עד למציאת מושא אהבה מחוצה לו ולמשפחתו. בנוסף הערכה מציאותית יותר של ההורים, הגדרה עצמית ובגרות האני. תהליך זה דורש התנתקות מן ההורים והתקרבות זמנית אל קבוצת השווים. עם זאת, הקבוצה דורשת מהמתבגר להיכנע לסטנדרטים שלה בתמורה לביטחון שהיא מעניקה והסכנה היא שתלות אחת,המשפחה, תוחלף באחרת, הקבוצה. מנגד מתבגר שלא יתאים עצמו למודל של "אחידנות" עלול להיחשף ללעג ולהתכחשות.

נראה כי הגדרה כללית ורחבה של גיל ההתבגרות תמצא תמיד מפוספסת אלא אם נחלק אותה למספר תחומים. תחומים אלו מקבילים גם לתיאוריות השונות, כאשר כל תיאוריה התמקדה יותר בתחום מסוים.

התחום הפיזי: תקופת חיים שמתחילה בהופעת סימני התפתחות מינית (puberty) ומסתיימת עם סיום הגדילה הגופנית וביכולת להתרבות. שינויים אלו נשלטים ע"י גורמים עצביים והורמונאליים ומושפעים גם מגורמים תורשתיים וסביבתיים. הסימן הראשון לשינויים המיניים מופיע בגיל 9-13.5. מדובר בשינויים מאוד משמעותיים שמתרחשים בפרק זמן קצר יחסית, שעל המתבגר להסתגל אליהם ולקבל אותם כחלק ממנו. על כן, שינויים אלה מלווים בתנודות במצבי הרוח ומודעות מוגברת למראה החיצוני.

קיימים הבדלים גדולים בין המתבגרים בהופעת הסימנים והתפתחותם.

התחום הקוגניטיבי: התקופה בה מתפתחת החשיבה ומגיעה לזו המאפיינת אדם מבוגר. מעבר מקונקרטי למופשט, מעבר מסובייקטיבי לאובייקטיבי, יכולת לטפל

למציאות מורכבת, יכולת ניסוח, יכולת הכללה, הבנת חוקיות, חשיבה ביקורתית. תפיסת הזמן מתרחבת ומאפשרת הבנה חדשה של רצף בין עבר, הווה ועתיד. בנוסף, בגיל ההתבגרות ההכרה החברתית מתפתחת והחוקים החברתיים אשר המתבגרים מכירים זה מכבר, אינם מתקבלים יותר כמובנים מאליהם. הם מטילים ספק ומתעמתים לגביהם. מתגבר הערעור על המסגרות והמוסדות הקיימים בחברה.

התחום הפסיכו-סוציאלי מתייחס לשני חלקים:

א. רגשי: המטלה המרכזית בגיל זה הינה גיבוש הזהות האישית. המתבגר נפרד בשלבים, רגשית, שכלית וחברתית, מהדמויות המרכזיות במשפחתו ומעצב עצמו כישות בעלת זהות אישית נפרדת. תהליך הפרידה מההורים וההשתחררות מהתלות מתבצעים תוך כדי ניכור, התמרדות ועוינות כלפי ההורים. זהו תהליך נורמטיבי, רגיל בגיל ההתבגרות. המתבגר בוחן את הגבולות של מה שהוא עושה ושל מה שהוא רשאי לעשות. במקביל קיים הרצון להמשיך ולהיות קטן, תלוי ונתמך.

ב. חברתי: המתבגר/ת עסוקים יותר ויותר בפיתוח מערכת יחסים עם חברים, פיתוח מערכת יחסים עם בני המין השני ויכולת להשתלב במערך חברתי. קבוצת השווים הופכת לבעלת עדיפות וחשיבות מרבית בגיל הזה. ההתבגרות הפיזיולוגית, פסיכולוגית וחברתית של בני הנוער מלווה בעליה בעוררות המינית, התעניינות בבני המין השני, בזהות המינית ובמשיכה המינית. קבוצת השווים מרככת במקצת את החרדות הנובעות מן ההינתקות מהמשפחה, ומהווה מעין תחליף לה. הקבוצה מהווה מקור כוח והשתייכות חברתית – מעמדית, החברים בה חווים את אותן החוויות. הם יוצאים מתוך המקום הכביכול "מנודה" של המתבגרים שהם כבר לא ילדים. הקבוצה מספקת ראי או משוב מתמיד ומתמשך, שמעניקים המתבגרים זה לזה, על מנת להתחיל ולבסס את הזהות העצמית שלהם. הקבוצה מאפשרת למתבגר בדיקה וזיהוי של מרכיבי אישיותו וגבולותיו, ללא איום בעונש של דחייה או הרחקה. בנוסף, יוצרת הקבוצה מודלים אלטרנטיביים לחיקוי ההורים שתורמים גם הם לגיבוש הזהות העצמית. הקבוצה יכולה לספק תמיכה חברתית, אוזן קשבת ועצה, ומציעה מקלט שבו יכול המתבגר לחלוק תחושות דומות ולחוש שהוא לא נמצא לבד בכל התהליכים הללו שהוא עובר .כמו כן, קבוצת השווים מהווה מעין "אב טיפוס" לקשרים בעתיד ומלמדת כיצד ליצור אינטראקציה מועילה ומסייעת לפריקת מתח ותוקפנות.

עם זאת אין יתרונות ללא חסרונות וסכנות וניתן למצוא כמה כאלה: הלחץ החברתי הולך וגובר. השלבים בהתהוות קבוצה הינם שלבי גדילה המקבילים להתפתחות האנושית. שלבים אלו רצופים תמיד מאבקי כוח, תחרותיות והתנגדות. אליהם מתלווים רגשות קשים של חרדה, קנאה, עלבון ומתח. בקבוצה נוצרת תלות הדדית שלילית: חברי הקבוצה מניחים כי יצליחו לממש את מטרותיהם האישיות רק אם חברי הקבוצה האחרים לא יצליחו לממש את מטרותיהם. בנוסף, שוויון הוא הציפייה ואי שוויון הוא החוק. בראשית התהליך עשויים החברים להיות באותה נקודה, אך במשך הזמן מתרחש בידול מעמדי. פרטים מסוימים לוקחים או מקבלים את הסמכות יותר מן האחרים. בקבוצה גם קיימים לחצים להטרוגניות וקונפורמיות: בקבוצות בהן אין לגיטימציה לשוני יאלץ המיעוט לבחור בין השתייכות לקבוצה וויתור על צרכיו, לבין נאמנות לצרכיו ובידוד חברתי. הבחירות לרב אינן מודעות וגובות תמיד מחירים כבדים. מתבגר הרוצה לבסס את מעמדו בקרב קבוצת השווים יוזם לעיתים התנהגויות הכרוכות בנטילת סיכונים. התנהגות זו קשורה גם לתפיסת הכול-יכולות של המתבגר ולתחושת העצמאות. סיכונים אלו עלולים לכלול עישון ושימוש בסמים ובאלכוהול, התנהגות מינית מסכנת, נהיגה מסוכנת ותאונות דרכים והתנהגות אלימה.

מתבגר שיבחר לא להיות כמו קבוצת השווים עושי לשלם את מחיר הבדידות ופגיעה בתחושת הערך העצמי.

*גולן נוטמן: סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה שיקומית באריאל. מנחה במכון יסודות.

זה קורה בדרך כלל בכיתה ד' או ה' כשהילדים מתחילים לחפש את עצמאותם, ואז לאט לאט פרטי המידע על חיי ילדיכם שהיו עד עתה מנודבים באופן חופשי הופכים להיות סודיים, ואתם ההורים ממודרים. זו ממש אותה התקופה בה אתם הופכים מהורים ל"חופרים".

עם יד על הלב, גם אנחנו לא סיפרנו הכול להורים, אך מסיבה מאוד ברורה, פעם הדאגות היו אחרות והסכנות לא ארבו בכל פינה, לפחות לא כמו בשנות ה-2000 כשהנגישות של הסביבה אל ילדיכם ושל ילדיכם אל הסביבה דרך אמצעי התקשורת והמחשב גדולה מתמיד והמוסר, וערכים ברורים המכוונים למותר ואסור, מוסרי ולא מוסרי, פשטו את הרגל במקומות רבים. אז על מי נסמוך אם ילדנו בצרה ואנו לא שם להושיעו?

כששאלתי את אחת הנערות מה את עושה אם את רוצה שההורים לא ידעו שאת שותה, היא ענתה לי שהיא הולכת לישון אצל חברה שלה ו"מסמסת" להוריה שהיא ישנה אצלה. הוריה כנראה סומכים על ההורה המבוגר האחראי שנמצא שם שידאג לבנות, יבדוק שהן בסדר ואם הן הגיעו שתויות הביתה, ידווח להם על כך. לצערי, תרבות הכיסוי וקשר השתיקה נפגשים בדיוק במקום הזה. החברה מגנה על חברתה ומלינה אותה ופעמים רבות ההורים לא מעבירים מידע על החברים של ילדיהם בשם שמירת האמון בין ההורה לבין ילדו המארח.

כשאני משוחח עם ילדים ומנסה להבין את הסיבות שבעטיין הם יסתירו מההורים מידע שההורים צריכים לדעת, הם עונים לי בדרך כלל שהם מפחדים לאכזב את ההורים או מפחדים מכך שיכעסו, יענישו או יסגרו להם את ברז דמי הכיס. עם זאת, הם מוסיפים, הם כן יספרו להוריהם אם האירוע יגיע ממש לסכנת חיים. לדוגמא, אלו דבריו של ילד בכיתה ח' מהשרון:"אם מישהו פונה לבית חולים בגלל הרעלת אלכוהול, רק אז צריך להודיע להורים, אבל אם רק שתה וקצת התמסטל, זה לא נורא בכלל".

מהשורה הזו, שחוזרת על עצמה כמשנה סדורה מפי בני הנוער, ניתן להסיק את הברור מאליו: פעמים רבות אין לבני הנוער את היכולת לבחון את הדברים בראיה קדימה. הם ילכו על החבל בתקווה לא ליפול וחלקם, אולי אפילו רובם, יעברו אותו מבלי להיפגע. השאלה אם ילדיכם יהיה בחלק שכן יפגע רק כי הוא שתה, לא שם לב וחצה את הכביש באדום, או נוצל מינית בעקבות השתייה, או בחר לטפס על עמוד חשמל כשהוא שיכור ועוד אינספור דוגמאות.

זה נכון, לכל ילד הזכות והחופש לפרטיות וישנם סודות נעורים יפים ומתאימים. אך קשר השתיקה כיום איננו על אהבות תמימות וחברויות ועל הילד שמאוהב במורתו, אלא על אלכוהול, על שימוש בגראס, על התנהגות מסוכנת, על נהיגה בשכרות ועוד.

ושוב הורים, זו אחריותנו להמשיך ליזום שיחות עם הילד במכונית, בארוחת הצהריים, ביום שישי בערב לפני היציאה, בשבת בצהריים אחרי החזרה. הם דור חכם מאוד. הם יבינו. תסבירו להם את חששותיכם ואת הסיבות לגבולות שאתם שמים להם. הם יודעים שזה תפקידכם ומצפים לזה מכם. הם לא יודעים הכל!

תסבירו להם שקשר השתיקה הזה משאיר אותם לבד מול העולם ההולך וגדל הזה ושאתם ההורים, לא תוכלו להגן ולשמור עליהם במקומות שבהם הם חוסמים מידע.

* נעם לפיד עובד סוציאלי ומנחה סדנאות הורים ובני נוער

ארבעה בני נוער אוחזים בציוד צילום בסיסי , ומלווים באישה הישובה בכסא גלגלים, " עלו לרגל " ל"קניון ממילא" החדש בירושליים בעקבות הפרסומות והמותגים, על מנת לבחון את נגישות המקום לנכים. כתבת התחקיר שלהם חשפה שגובה הכניסה לחניה ב ' קניון ממילא ', אינו מותאם לגובה רכבי הנכים , שרותי הנכים היחידים במתחם, אינם באמת נגישים והרמפות לעגלות שמישות, אך מצריכות אומץ רב בקרב המשתמש בעל המוגבלות. חברי הקבוצה ערכו את החומר והציגו אותו בפגישה עם מהנדס הקניון. "מיד לאחר שהקרנו את הסרט התבקשנו ללכת בטענה שאנחנו לא תמימים כמו שאנחנו נראים ", מספרת מלי עמר בת ה 18 אחת מחברות הקבוצה . אך חברי הצוות , עיקשים לדבוק בשאיפה הנאיבית לשנות, לא התייאשו, המשיכו להתקשר להנהלה ולבקש תשובות, ובסופם של חודשיים, הוזמנו לצלם את התיקונים שנעשו במקום לטובת בעלי המוגבלויות. המבקרים בקניון יוכלו למצוא שירותי נכים ראויים שנבנו במתחם, והסדרי חנייה לנכים.

פרויקט " נוער אק -TV " פועל בתיכון " תל"י בית-חינוך " בעיר ירושלים. במקום לחתור להשתתף באודישנים בתוכנית מציאות כלשהי , החליטה קבוצת בני נוער להתמקד בצד השני של המצלמה , ללמוד ולתרגל דוקו -אקטיביזם במטרה להוביל מאבקים לקידום מטרות חברתיות בירושלים באמצעות תחקירים חברתיים. הקבוצה כוללת 13 בני נוער, בנות ובנים, חילוניים ודתיים, המגיעים מבתי ספר שונים בבירה במטרה משותפת - ליצור שינוי חברתי. " זו הרגשה מדהימה , כי הצלחנו לשנות משהו . אחרי חודשיים הזמינו אותנו לצלם את התיקונים . ראינו שהכתבה הצליחה להשפיע , ושלמצלמה יש כוח לעזור לכל מי שרוצה לשנות " מוסיפה מלי עמר בהתרגשות " הרבה יותר כיף לעשות משהו אקטיביסטי, והכי שימח אותי שהגיעו הצעות לכתבות מעוד מקומות".

מתוך: אתר ynet כתבת: שלומית שרבייט 22.8.08

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL

אתה כאן: מאמרים מציג מאמרים לפי תגית: גיל ההתבגרות