מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

אבא נהדר, הורה גרוע

נכתב על ידי  דאנה תבור
דרג מאמר זה
(1 דירוג)

אבא מפנק ואוהב הוא לאו דווקא הורה טוב. במקביל לכיף והנאה צריך גם לדעת לשים גבולות ולהיות אסרטיביים כשצריך. לעיתים נוצרת מעין "חלוקת תפקידים" בה ההורה המפנק נתפס כ"טוב" בעוד שההורה המקפיד של שימת גבולות נתפס כ"רע". מאמר זה מציע דרך של קבלה והשלמה עם תפיסות הורות שונות של בני הזוג באופן שיקל על הילדים וייצור משפחה הרמונית.

מה תעשי כאשר לילדייך יש אבא נפלא, מפנק ואוהב, אך חסר אחריות הורית? כיצד הדואליות הזו משפיעה על הילדים ועל הדינאמיקה בבית?

לילדייך יש אבא נפלא, מפנק ונכון לשעשוע, אך חסר גבולות לחלוטין.

מה תעשי? כיצד נראה בית בו האם מפזרת כספים ללא הבחנה ואב מתוסכל עד כדי כך שהוא נלחם בה כל עוד נפשו בו?מה למדים מכך הילדים? מהי הדרך הנכונה: מלחמה חסרת פשרות או קבלה והבנה?

להיות הורה

מה בין הורות לאימהות או אבהות?יש מי שיאמר שהורה מחזיק את הפאן האחראי של התפקיד. כלומר, להיות הורה זה לדאוג לגבולות ברורים, חינוך לסדר יום קבוע, לביטחון פיזי ורגשי של הילד, לקביעות ויציבות בחייו, לתור אצל הרופא, למסגרת החינוכית וכמובן לפרנסת המשפחה. לעומת זאת, ואולי אף כתואר משלים, להיות אימא או אבא משמע לשעשע, לשחק, ליהנות, למצוא חן ולהנעים את זמנם של היורשים.

פעמים רבות נמצא משפחות בהן האחריות ההורית מוטלת על אחד ההורים בצורה דיכוטומית,בעוד ההורה האחד מתפקד בעיקר על תקן המשעשע, הנחמד - ההורה השני מציב הגבולות וממשמע. לעיתים,כפועל יוצא,נחלקים ההורים להורה ה'טוב'לעומת ההורה ה'רע' דרך משקפיהם של הילדים הרכים, מי שמציב גבולות הוא ההורה הרע בעוד זה שמוותר ומפנק הוא ההורה הטוב.

אבא מצוין - הורה בלתי מספיק

להלן דוגמה למצב קיצוני המתקיים הלכה למעשה בחייה של אם לשניים בגילאי בית הספר היסודי:

"כיום אני גרושה מאבי ילדיי, אך המצב הבלתי אפשרי התקיים עוד בתקופת הנישואין. אין הורה מושלם וגם אני לא מושלמת.עם זאת, אני מאמינה שמדובר במינון ואינטנסיביות של אירועים המתרחשים בחיי הילדים שלי המשפיעים עליהם לרעה.הורה מבחינתי זהו סוג של אחריות שלצערי הגרוש שלי מתכחש לה.החל בכלכלה ותשלום מזונות וכלה בהצבת גבולות ושמירה על סדר יום הגיוני ובריא לילדים של שנינו. למען הסר ספק,מדובר באבא נהדר. כשהוא אתם הוא סבלני,מפגין אהבה, נותן כמיטב יכולתו, אך ההורות היא הרבה מעבר לכך. כשמדובר במשמעת הוא מחוץ לתמונה. הוא עובד על להיות הנחמד, למצוא חן ולא מסוגל לומר 'אני כועס' או להראות שהוא ה'בוס'. אני, לעומתו, עוסקת מרבית הזמן ב'ניהול' או 'שליטה בנזקים'. כשהילדים אצלו, כל סדר היום מופר, הם הולכים לישון בשעות מאוחרות, מתקשים מאוד לקום לבית הספר ובמהלך הימים הסמוכים מתהלכים כסהרורים.

אני אמורה להשיב את הסדר לחייהם בכל פעם מחדש. היבט נוסף של אחריות הוא לעמוד מאחורי ההבטחות שלך. הורה צריך לדבר ולעשות, הוא לעומת זאת מבטיח ולא מקיים. כיצד, אם כן, ילדיי ילמדו לסמוך עליו או לסמוך על העולם בכלל? פעמים רבות הוא בוחר להעניש אותי דרכם, למשל כשהוא לא מגיע למפגשים שקבע איתם. עוד בנישואינו לא הצלחנו לשתף פעולה, כל אחד הייתה הדרך שלו, ללא נקודות מפגש וללא הבנה.

עיקר דאגתי כיום היא למחיר שילדיי משלמים. הם נפגעים,הם מרגישים ועדים למתח שקיים בינינו. הם עוד ישלמו מחיר כבד כשיגדלו להיות אנשים בוגרים ועצמאיים".

ההורות בראי הפסיכולוגיה

גישות שונות בפסיכולוגיה מעניקות הסברים וכלים שונים להתמודדות עם מצבים כגון אלו הפוקדים את האם המודאגת. אבקש להציע שני כיווני מחשבה:

האחד, שייך לפסיכולוגיה הקלאסית וגורס כי ישנה חשיבות גדולה לאחידות ולשגרה בחיי ילדים, כמו גם להצבת גבולות ברורים. עיקר משמעות של גורמים אלו היא בביטחון ובשקט שהם מעניקים, בסדר שהם מארגנים את העולם הכאוטי והלא מסודר בו אנו חיים.

הרי החיים מלאים אי-ודאות, וכילד, ישנו רצון וצורך בתחושת מסגרת ששומרת ומאפשרת חוויית ביטחון. אולם, בחיים ה'אמיתיים' אינם באמת כאלה. לכן, אציע גישה נוספת להבנה והתמודדות עם מצבים כגון אלו, שתארה האם".

ככה זה

"מלחמה היא דרך להנציח משהו שלא במתכוון. כלומר, אם אנחנו נלחמים במשהו, אנחנו למעשה מקצינים ומנציחים אותו. לכן, הפתרון הוא קודם כל לקבל את הקיים כפי שהוא על מנת שניתן יהיה לשנות אותו. לבל נטעה, לא מדובר בהזנחה של המצב או ההתנהגות, אלא קבלה שכן למעשה התנהגות והלך רוח יוצרים מציאות והם המציאות עצמה.

עם המציאות לא נוכל להתווכח.המציאות קיימת, אליה ולתוכה גדלים הילדים וממנה הם יוכלו ללמוד, גם את הטוב וגם את הרע. החשוב הוא ללמוד לחיות עם שני הצדדים, קיצוניים ככל שיהיו ולקחת משניהם את הטוב".

מקרי קצה

לרוב הבעיהעולה בין כאשר ההורים אוחזים בשני קצוות של אמונות, תפיסות עולם, דרכי התנהגות ואישיות. ידוע כי אנשים בוחרים לעצמם בני זוג שיש בהם את הניגודים לעצמם הם וכשמדובר בניגוד קיצוני,ישנו פער מאוד גדול שנראה חזק מאוד במרחב הזוגי.

את הפער והבלבול הזה חשים גם הילדים. כשיש התקרבות של הניגודים אל האמצע, אם בתחילת ההורות ואם תוך כדי שינוי, הפער מצטמצם ולא נראה או מורגש באופן בולט.

החיים מזמנים אותנו, למעשה, לגשר בין הניגודים. לרוב זה מסתדר כך שאם יש הורה שמשחרר בגבולות, ההורה האחר הוא זה שדווקא מאוד מחזיק ושולט בהם. כך נוצר למעשה איזון. כל התנהגות קיצונית אינה טובה, כי בסופו של דבר החיפוש הוא אחר האיזון.

הלכה למעשה

לא ה'נכון' הוא שקובע, אלא 'השלם', כלומר, אם ילד גדל עם אימא 'גבוליסטית' ואב מתירני, אז זוהי המציאות שלו, זה השלם שלוולא זו בלבד, אלא שזהו גם מיקרוקוסמוס של העולם והמציאות שבחוץ – הילד חווה את המציאות הלכה למעשה שיש בה גם שליטה וגם הזנחה, גם חרדה וגם שקט. במפגש שלו עם שני הורים כאלה הוא פוגש את המציאות.

כדי לשנות את המציאות, לאזן אותה, יש צורך והכרח ששני הצדדים יתקרבו אל המרכז. תחילה יש להבין ששינוי הוא לא תוצר של מלחמה, אלא של השלמה. אישה לא תוכל לשנות את בעלה ולהיפך. ההדברות לא צריכה להיות 'בוא תנסה להיות מעט יותר כמוני'. אלה, כיצד אנחנו יכולים לעשות כל אחד צעד לקראת המרכז. לדוגמא: האם, בעלת השליטה, צריכה מעט להרפות והאב להסכים וליישם מעט גבולות.

אב גרוש

הורה גרוש בכלל ואב גרוש בפרט נושא לעיתים תחושה של אשמה, שכן לרוב הוא לא נמצא 'מספיק' עם ילדיו ולמעשה מקומו בקרב ילדיו הוא 'בחסד'ולא בזכות. במקביל, הצבת גבולות לילד נתפסת יחד עם 'הורה רע' כי ההורה מתבונן ישירות על התגובה של הילד נוכח הגבול וילד כמעט תמיד יתנגד לגבול. ההורה חווה זאת כאילו הוא הורה רע ומתרגם את האירוע כאילו הוא מכעיס ומאכזב את ילדו.כשנלווית לזה התקשרות שאיננה בטוחה, מקום מעורער ואיננו בטוח בקרב הילדים, נוצר קושי אמיתי של האב להצבת גבולות. יש רצון גדול יותר לרצות את הילד. באופן מעשי, האם הגרושה צריכה להבין שמה שלא נעשה בנישואים ודאי לא יעשה בגירושים! עליה להשלים עם ה'אבא' שיש לילדיה.

במקביל,עליה להפנים כי ילדיה ילמדו בכל בית (של האב או של האם) את העקרונות ואת ההתנהלות שיש בו,גם אם הם אינם מתאימים לה (כמובן לא כשמדובר בהזנחה או התעללות!).היא תשתדל לעשות כמיטב יכולתה ואמונותיה בביתה שלה ולהניח לגבי מה שקורה בבית השני. ילדיה יזכו לשתי חוויות שונות ומשלימות, בתקווה שביום מן הימים הם יבינושלכל צד יש יתרונות וחסרונות וייקחו עימם הלאה את היתרונות מכל צד. זה כמובן דורש מקום שסומך על העמידות של הילדים.

להבין שהאב 'בנוי' אחרת ושזה לא 'נגדך' או אפילו 'נגד הילדים' משמע להכיר ולקבל את השונות ביניכם ללא כעס. הכוונה איננה 'רוחנית' שכן לקבל את 'הכול' משמע לשקר לעצמך. לכן, המחויבות הראשונה שלך היא להקשיב לגבול הפנימי שלך ולפעול על פיו ולא בניגוד לעצמך. ההנחה הבסיסית היא, שמתוך קבלה נוח ליישם גבול, שכן אותו גבול איננו מוצב מתוך או כחלק ממאבק כוח, אלא הוא אמת ומובא מתוך כנות. במצב של קבלה יש יותר סיכוי לשינוי והרמוניה.

נצפה 4995 פעמים

שלח תגובה

יש להזין את כל השדות המסומנים בכוכבית *


אתה כאן: דף הבית