מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

המרחב המיני והקשר הרומנטי בקרב בני-נוער, עובר בשנים האחרונות, תמורות רבות והינו בעל משמעות רבה כמרחב של אמביוולנטיות ופוטנציאל לשינוי. מתאפשרת בו יכולת ההיחלצות מקודים זהותיים מסורתיים עבור שני המינים. עבור נערות יש בכך משמעות בהרחבה של תפיסת מיניותן לא רק כקונקרטית וכמשאב אישי וחברתי עיקרי, אלא משמעות זהותית של נשיות 'חדשה', זו המאמינה בעצמה ומכירה ביכולת הפעולה שלה. עבור נערים נוצרת הזדמנות למשא ומתן עם גבריות הגמונית ויצירתה של 'גבריות חדשה', התופסת נערות כסובייקט נפרד בעל צרכים .

הספרות המחקרית לסוגיה מציגה את גיל הנעורים כתקופת חיים מרתקת ומשמעותית, כזו הצופנת בחובה הבטחה לעתיד, והמלאה בקסמה של התפתחות מינית, רגשית ומחשבתית. נדמה שלראשונה בהיסטוריה האנושית ניתנת הכרה ברורה בחייהם המינים של בני נוער, כשאלו מעולם לא היו עשירים ופעילים יותר. מרבית הנערות והנערים בגילאי 13 עד 18 הינם 'שחקנים פעילים' במרחב המיני, במגוון צורות התנהגות, שאינן כוללות בהכרח רק יחסי מין מלאים, והוא הופך למקום משמעותי ביחס לאתגורם של ציווים הגמונים בנוגע למה שנחשב כ'נשי' או כ'גברי'. לפיכך נראה שלאור זמינותם של אמצעי מניעה שונים כמו הקונדום והגלולה למניעת הריון, ולאור דחייתו של גיל הנישואין כמו גם גיל ההורות, מתקיים כיום טווח זמן ארוך מאי פעם של התנסויות, אפשרויות לפעולה ומימוש התשוקה בטרם הכניסה לקשר של נישואין.

חשוב לזכור כי בעולמנו, בו תחומים רבים עוברים סקסואליזציה מתמדת - גלויה וסמויה - נקשרות סוגיות של מיניות, כמו גם קשר וזוגיות רומנטית בגיל זה ובכלל, לשאלות של זהות ואיכות חיים. נראה שאם בעבר התקיימה פעילות מינית לצורך רבייה בעיקר, או מימוש התשוקה היה תחת פחד מהריון לא רצוי ומגינוי חברתי חריף (עבור נערות), הרי שנסיבות אלו עוברות תהליכי שינוי שחשוב להכירם.

בעקבות מחקר איכותני, פמיניסטי, שערכתי לאחרונה במסגרת לימודי לתואר שלישי באוניברסיטת בר אילן בנושא 'מיקומי זהות – כעס ובושה בהתנהגויות מיניות וזוגיות של מתבגרים' - עולה כי המרחב המיני של גיל הנעורים מתאפיין כיום בשני מאפיינים מרכזיים חדשים :

הראשון – ניכרת בו תביעה להדדיות מינית, רגשית וזוגית מצד נערות, כאשר הנערים מכירים בתביעות אלו ומסכימים עמן. כך, לדוגמא, תביעה לנאמנות מינית מוצגת כלפי נערים ולא רק כלפי נערות. תפקידן המסורתי של נערות כ'שומרות הסף' המיני ביחסים מקבל הכרה ואינו נהדף. יותר מכך, הרי שנערות מתמקמות בקשר המיני והזוגי כבעלות יכולת פעולה והשפעה. נערים לומדים לבסס את הקשר הזוגי על בסיס השפעה ולא שליטה חד-צדדית. הם מכירים בתביעה הנשית, ונותנים לה לגיטימציה, היות שגם הם תופסים את הקשר הזוגי כחשוב וכמשמעותי עבורם.

השני – נראה שצומח 'סטנדרט כפול חדש'. כזה המגלם בתוכו ציפייה ישנה מנערות להמשיך להיות מופקדות על החלקים הרגשיים של הקשר, אך גם להפוך ל'מומחיות מיניות'. כאלו שמנוסות מינית ושמיניותן אינה מושא לגינוי ולבושה בלבד. במקביל, ניכרת ציפייה כלפי נערים להמשיך לשמר את הדימוי המסורתי של אסרטיביות ומיומנות מינית אך בה בעת להפוך גם ל'מומחים רגשיים', היודעים לזהות ולהתמודד עם תביעותיהן הרגשיות של בנות זוגם.

יחד עם זאת מעלה המרחב המיני את החוויות הרגשיות השליליות הנכרכות בגוף הנשי, ובמיוחד זו של הבושה המעידות על פעולתו הסמויה אך הקיימת של הכוח המגדרי. חוויות אלו מרכזיות במיוחד בחייהן של נערות 'חזקות', המגיבות לקודים של פיקוח חברתי ונשאבות למשטור הגוף במטרה להשיג את 'הגוף הנכון', קרי הגוף הכחוש. הכרת הנערים בבושתן של הנערות, תוך הדגשת 'אחרותם' דרך קבלה עצמית גברית והסתרת בושתם, מאפשרת את המשך כינונה של הירארכיה מגדרית מסורתית ואת המשך פעולתה הדכאנית.

יחד עם זאת נדמה שמבוגרים רבים מעדיפים לשמר שתיקה בנושא וממשיכים לתפוס את מיניות הנעורים רק כבעלת פוטנציאל לפורענות – מחלות מין למיניהן והריון לא רצוי אפשרי, כמו גם פגיעות מיניות למיניהן. השתיקה המתקיימת בשיח הציבורי והפרטי ביחס למיניות מופרת בעיקר סביב נושאים של היגיינה וקבלת הווסת, ובנוגע לשימוש באמצעי מניעה. כך יוצא שהשינויים הגופניים, אליהם נלווה טווח רחב של שינויים נפשיים ומחשבתיים, אינם נדונים מספיק. מרחב ההשתקה מביא בני נוער לשוטט באינטרנט ולראות בפורנוגרפיה מקור אפשרי לחיפוש אחר תשובות, ולראות בעיקר בחבריהם – בני גילם – 'כתובת' אפשרית להתחבטות, למציאת מענה ולדיבור. מהמחקר עולה גם מקומם החשוב של האחיות הגדולות – בעיקר, וזה של האחים הגדולים גם כן, כ'כתובת' לברור, לשאלות ולשיתוף רגשי.

לסיכום, ניתן להסיק ולומר כי המרחב המיני בקרב בני נוער, כמו גם זה של הקשר הרומנטי, עובר תמורות רבות והינו בעל משמעות רבה כמרחב של אמביוולנטיות ופוטנציאל לשינוי. בו מתאפשרת בגיל ההתבגרות המאוחר בעיקר (גיל 17 בממוצע) יכולת ההיחלצות מקודים זהותים מסורתיים עבור שני המינים. עבור נערות יש בכך משמעות בהרחבה של תפיסת מיניותן לא רק כקונקרטית וכמשאב אישי וחברתי עיקרי. הרחבה בעלת משמעות זהותית של נשיות 'חדשה', זו המאמינה בעצמה ומכירה ביכולת הפעולה שלה. עבור נערים נוצרת הזדמנות למשא ומתן עם גבריות הגמונית ויצירתה של 'גבריות חדשה', התופסת נערות כסובייקט נפרד בעל צרכים וזכאויות משל עצמו. יש לחפש אחר דרכים אפשריות להנכיח 'היחלצות' זו ממיקומי זהות מסורתיים גם במרחב הציבורי, היות שתהיה בכך תרומה ליצירתה של חברה הומאנית, שוויונית וסובלנית יותר, המתריסה לנוכח דואליזם מגדרי ומסרבת לקבלו.

* נלי שטיין — דוקטורנטית אוני‘ בר אילן, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מנחת קבוצות בנושא מיניות

חמישי, 19 ינואר 2012

סדנה מה זאת אהבה

שלום רב,

שוב תודה רבה על הסדנה המלמדת, המעשירה.

המרצה - הלל, מדהימה ונעימה. המשיכו להכין בני נוער לחיים ביתר שאת.

ברכות,

אביטל דרורי,

ינואר 2012

פורסם ב המלצות

מקום – אתר "מקום", כשמו כן הוא, שואף לתת מקום לאנשים שעברו פגיעה מינית ולאחרים שמקורבים לנושא מסיבה זו או אחרת. האתר מזמין לדבר, ללמוד, להבין ולמצוא דרכים חדשות להתמודד עם הפגיעה והשלכותיה. האתר רלוונטי לנפגעים עצמם, לקרוביהם, למטפלים, לאנשי חינוך וחוק ולכל מי שמגלה מעורבות חברתית ומעוניין להעלות את מודעותו האישית ושל אחרים לנושא הפגיעה המינית. האתר מגיש מידע, משמש מקום לקיום שיח בין אנשים המתמודדים עם הפגיעה המינית בתוך הפורומים המיוחדים לכך ומאפשר לקחת חלק בסדנאות מקוונות וקבוצות הנפגשות פנים אל פנים, שמטרתם להעניק מידע חיוני לאלו המתמודדים עם טראומה מינית, להעמיק את ההבנה העצמית ולאפשר מפגש בין אנשים המתמודדים עם טראומה מינית.

המידע באתר מקיף ומגוון, החל מנושאים בסיסיים כגון הגדרת המושג תקיפה מינית; דיון בהטרדה מינית – מה בין פלירטוט להטרדה מינית; הטרדה מינית בעבודה; תקיפה מינית במגזר הדתי; תקיפה מינית בקיבוץ, Date Rape, התעללות מינית במסגרת טיפול ועד למידע בנושא הטראומה שבעקבות תקיפה מינית והשלכותיו ודרכי טיפול.

הפעילות המינית לסוגיה, ובמיוחד קיום יחסי מין מלאים, מעסיקים מאוד את שני הצדדים: בני הנוער מחד, והוריהם מאידך. הראשונים טרודים בשאלה מרכזית של 'מתי כדאי להתחיל'?, ואילו הוריהם בחששות מפני הריון לא רצוי והדבקות במחלות מין. נדמה שבגיל זה נוטים שני הצדדים לשכוח כי מיניות אנושית הינה מכלול מופלא של גוף-נפש-מחשבה ורגש, ומתרכזים בעיקר בהתנהגות מינית מרכזית אחת – יחסי מין. לאור מרכזיותה של המחשבה בנושא זה אציג מספר נתונים, ואקשור אותם לתהליכי מגדר של שימור ושינוי חברתיים.

באתר של משרד הבריאות מתאריך ה-30.11.06 מדווחים המספרים הבאים:

במדינת ישראל מדווחים 40.4% מהבנים בכיתה י' על התנסות בקיום יחסי מין מלאים. זאת לעומת 9.6% מהבנות באותו גיל. נתונים אלו מעלים תמיהה לגבי הפער הגדול שבין אחוז הבנים לבין זה של הבנות. תחת הפריזמה המגדרית נראה כי אפשר לטעון שעבור נערים צעירים מדובר באקט של 'גאווה', בעוד שעבור נערות הוא עדיין נכרך בבושה. לפיכך, נראה שנערים ממשיכים להיות קשובים לקודים של גבריות הגמונית המושתתים, בין היתר, על פעילות מינית מרובה, ואילו נערות לקודים של נשיות מסורתית, זו המכוונת לטשטושה ולהסתרתה של מיניותן, בעיקר בהיבטיה הפעילים.

האתר מדווח על עליה בשימוש באמצעי מניעה בקרב מתבגרים המקיימים יחסי מין. נתון זה דומה לנתונים הבאים מארה"ב והמעידים על ירידה מסוימת בשיעור ההריונות הלא רצויים בקרב נערות.

החוקרות ריזמן ושוורץ (Risman Schwartz, 2002) סבורות שנתונים אלו אינם מעידים בהכרח על הצלחה רבה יותר של הקמפיין לשימוש באמצעי מניעה, אלא דווקא על התחזקותן של נערות בתוך היחסים הזוגיים. להערכתן יכולות היום נערות להשפיע על התחלת קיום יחסי המין, ולשאת ולתת על השימוש באמצעי מניעה יותר מבעבר, כאשר הן חשות זכאיות לעשות זאת והנערים קשובים לתביעותיהן. ממצא זה מעיד כי מתחזקות מגמות של שינוי ליברלי, במיוחד בקרב אוכלוסיות חזקות, ונערות פחות חוששות מגינוי חברתי או סירוב באם תתעקשנה על שימוש באמצעי מניעה.

לסיכום, הרי שניתן מנתונים ראשוניים אלו לזהות את מגמות השימור והשינוי הבו-זמניות המתקיימות בקונטקסט החברתי בן-זמננו. במקביל לשונות המובחנת ביחס להפגנתה של המיניות בפועל נראה שקיימת עליה בשימוש באמצעי מניעה וירידה בחשיפתן של נערות להריונות לא רצויים. יחד עם זאת יש לזכור כי גיל ההתבגרות הינו תקופה ארוכה יחסית, ועדיין נמצאות בסיכון גבוה אותן נערות צעירות (עד גיל 15 שנה) המתחילות את פעילותן המינית בגיל זה – הן מבחינת הדבקות במחלות והן מבחינת כניסה להריון וחשיפה לאפשרויות של פגיעה מינית.

• נלי שטיין- דוקטורנטית באוני' בר אילן מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מנחת קבוצות בנושא מיניות.

"האם מותר לאונן?", "כיצד מאוננות בנות?", "מתי הגיל 'הנכון' להתחיל לקיים יחסי מין?", "מה עושים עם הריח של ההפרשות מהגוף שלי?", "האם הזין שלי באורך מתאים לגיל שלי?" שאלות אלו ועוד רבות אחרות מעסיקות בני נוער רבים, ומגיעות אלינו יומיום לאתר האינטרנט של 'הדלת הפתוחה'. בני נוער רבים מוצאים שם כתובת לקבלת מידע, עידוד ותמיכה.

הבושה, המחסומים והדעות הקדומות, כל אלה חוברים יחדיו ליצירת השתקה בנושא מיניות מתבגרים, או לראייתה רק כבעלת פוטנציאל לפורענות: מחלות מין והריון לא רצוי. בני נוער רבים מרגישים פעמים רבות שאף אחד מבין המבוגרים שמסביבם לא באמת מוכן לשוחח עמם על הגוף המשתנה הזה, על הנפש שצריכה להתאים עצמה לשינויים הגופניים-הורמונאליים ועל החששות והלבטים. אם מתקיים דו-שיח כלשהו, למשל במערכת החינוך או במשפחה, הוא בדרך כלל עוסק בנושאים מעשיים כגון "עושים כך וכך בזמן הווסת", "אלו הם אמצעי המניעה המתאימים" וכדומה. לא שזה לא חשוב, אבל זה בהחלט חלקי ולא מספק.

אז מה באמת קורה בגיל ההתבגרות מבחינת ההתבגרות המינית והנפשית? אולי בכלל מגזימים אלו הטוענים שהגיל הזה כל כך חשוב. יש הורים שטוענים שלהם אף פעם לא הסבירו כלום ובכל זאת הם גדלו, התפתחו והסתדרו. אז מה באמת חשוב לדעת?

הנה שתי נקודות מרכזיות ביחס להתפתחות המינית בגיל ההתבגרות:

ראשית, כולם כבר יודעים שבמהלך השנים האלה, בין 12 ל-18 בממוצע, הנקראות "גיל התבגרות" מתרחשים הרבה תהליכים: הורמונאליים, נפשיים, חברתיים. למעשה, מהווה גיל ההתבגרות צומת חשובה בחיינו היות שבפעם הראשונה "החלקים מתחברים". כלומר היכולת שלנו לחשוב, להבין, להיות סקרניים ויצירתיים, וההתפתחות הגופנית-המינית, חוברים יחדיו ומאפשרים לנו להיות בני אדם פעילים מינית, כאלה שיש להם יכולת להגדיר מה הם רוצים, לנסות להשיג זאת (למשל על-ידי חיזור) לבטא את הסקרנות, האהבה והתשוקה. בה בעת אנו כבר מודעים לסביבה החברתית-תרבותית בה אנו חיים, למה נחשב "בריא" ומה כ"סטייה", מה נחשב "גברי" ומה "נשי", ומנסים להבין את כל המציאות המבלבלת הזו. לכן, יש לזכור שמיניות הנעורים הינה 'צומת' חשובה בחיינו, ומה שנלמד בתקופה זו על עצמנו ועל העולם המיני ילווה אותנו שנים רבות.

שנית, לאור הנאמר עד כה עולה החשיבות במתן הסברים נכונים ומידע אמין ביחס למיניות בגיל זה, והם צריכים להינתן מתוך הבנה של מעגל החיים המיני הכולל. מדובר, כאמור, בהשתתת בסיס לקראת התפתחות מיניות בוגרת, בריאה ומהנה.

כך לדוגמא, כדאי להסביר על אוננות בגיל ההתבגרות, הסבר המופנה כלפי כל אחד מהמינים, תוך מחשבה על החיים המיניים הזוגיים בעתיד:

נערות רבות נרתעות וחוששות מלהכיר את איבר המין שלהן – הפות. תפיסות חברתיות ביחס לאיבר זה כ"מלוכלך", "מסריח" ואפילו "טמא" מעכבות ויוצרות מחסומים וגורמות לכך שנערות רבות נמנעות מלהכיר את הדגדגן ואת מבנה הפות בכלל. חוסר ידע והבנה גורם לנערות החשות גירוי מיני להחדיר חפצים לנרתיק, מה שעלול לגרום לפציעה. אבל, יותר מכול, לימים – עם התבגרותן – הן עלולות להגיע לקיום יחסי מין מבלי להבין כיצד הן יכולות להגיע לאורגזמה, עם הרבה פחדים ותלות בבן הזוג. לכן, נדרשים הסברים סבלניים וברורים, כאלה המסייעים להשתחרר מהבושה והפחד, לגבי החשיבות של לקיחת הזמן להיכרות עם הפות וריחו, על פתחיו השונים ועל הדגדגן המצוי בו, למשל בעזרת ראי. זאת במטרה ללמוד לגעת בו ולהכיר איזה מגע ואיזה סוג של לחץ מעביר תחושות נעימות עד כדי הגעה לאורגזמה.

בקרב נערים , על בסיס התפיסה החילונית, הרי שאוננות הינה פעילות מינית מקובלת, נחוצה לשחרור המתח המיני ומאוד נפוצה. ההדרכה לנערים בנושא זה צריכה לקחת אף היא בחשבון את מרכיב הבושה, הלחץ והסכנה לבנות "אוטומט" של פליטה מהירה, אשר תפריע להם בחייהם המיניים הזוגיים בעתיד. לכן, כדאי להמליץ לנערים לאונן כאשר הם לא לחוצים למשל, שמישהו יכנס, ידפוק בדלת, או בכלל, 'לקחת את הזמן' ולבדוק מה נעים להם – איזה סוג מגע, עד כמה חזק ועוד. הדגש הוא על הלגיטימציה של פעילות מינית מעין זו, על שחרור מהבושה ועל הכרת הגוף.

אז מה אתם אומרים? נשמע הגיוני? אולי קצת מביך להסביר זאת לילדים? אולי אנחנו יודעים משהו מזה אבל לא חשבנו שזה כל כך קשור למה שיקרה בעתיד?

*נלי שטיין — דוקטורנטית אוני' בר אילן, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מנחת קבוצות בנושא מיניות

 

העלייה בשיעור ההתנסויות המיניות בקרב בני נוער מביאה בעקבותיה סוגיות חדשות להתמודדות עבור הורים, אנשי חינוך וטיפול ואף עבור המתבגרים עצמם. היות שמעולם לא היו אנשים צעירים כה פעילים מינית – בתוך קשר זוגי ומחוצה לו – סוגיות אלה לא קיבלו התייחסות, ובני נוער מחפשים פתרונות, חלקם דרך האינטרנט. הכוונה לדילמות בנוגע למיניותם בכלל ולהתנהגויותיהם המיניות בפרט, הנושקות לתחום של טיפול מיני. דילמות אלה מעוררות בהם מכלול של רגשות: חששות, פחדים ובושה. לפיכך, עולה הצורך לדון בהן בחיפוש אחר מענה מקצועי עדכני בנושא מיניותם של בני נוער ואנשים צעירים.

נגישותו של עולם האינטרנט לבני נוער, כמו גם האנונימיות המתאפשרת בו, מביאה בני נוער רבים לחפש בו תשובות בנושאי מיניות וזוגיות. אחד המקומות למענה מקצועי הינו אתר האינטרנט של "א.י.ת.כ.ם-דלת פתוחה", בו נכנסות בין 30 ל-40 שאלות מדי יום. שאלות אלה מלמדות על הנעשה בעולמם המיני, הזוגי והרגשי, ובעקבותיהן צומחת ההכרה המקצועית כי הסוגיות עמן הם מתמודדים אינן רק אלה של התפתחות גופנית (מחזור, שדיים ואורך הפין) אלא הן מורכבות יותר ונוגעות לשאלות בנוגע לתפקוד מיני, קשיים ביחסי מין וקושי בהגעה לסיפוק מיני. סוגיות שנדונו עד כה בעיקר בחדר הטיפולים הסקסולוגי, בקרב מבוגרים.

סקירת השאלות הנפוצות המגיעות לאתר מעלה כי רבות מהן עוסקות בנושא הקושי להגיע לאורגזמה. קרי – לסיפוק מיני. שאלות אלה מועלות הן על-ידי הנערות עצמן והן על-ידי הנערים – בני זוגן. מצד אחד הם מתארים יחסי מין פעילים, המעידים על סקרנות ורמת תשוקה גבוהה, ומצד אחר – על הקושי "לגמור". יתרה מכך, בני הנוער

יודעים לספר כי רמת האינטימיות בקשר היא טובה, האקט המיני בא לבטא קרבה ואהבה והם מרגישים שלמים עם ההחלטה לקיים יחסי מין. כמו כן, הם מונים את אמצעי המניעה בהם הם משתמשים, ומורידים את האפשרות שהקושי בהגעה לאורגזמה נסוב עקב החרדה מפני הריון לא רצוי. שאלות אחרות עוסקות בנושא שפיכה מהירה בקרב נערים רבים. הם מתארים את האקט המיני

הקצר, את האכזבה שבאה בעקבות השפיכה המהירה ואת בושתם ואכזבתם בנוגע לתפקוד המיני שלהם. שאלות נוספות עוסקות בכאבים שחשות נערות בזמן קיום יחסי מין, או בזמן החדירה. כאבים המתרחשים בעקבות התכווצותם של שרירי הנרתיק בזמן האקט המיני. חוסר הידע של הפרטנרים הצעירים גורם לכך שהם מנסים לבצע את האקט המיני בכוח, מתוך אמונה כי הכאב הוא ראשוני בלבד ולאחר מכן יחלוף. באופן כזה סובלת הנערה מכאבים חזקים ועלולות להיגרם לה גם פגיעות גופניות.

אולם המשמעות של פגיעות אלה אינה גופנית בלבד. לאור ראשוניותן של החוויות המיניות בגיל זה הרי שיש לקחת בחשבון כי "נצרב" בתודעה ובנפש קשר בין המיניות ויחסי מין לבין כאב וסבל. קשר שעלול ליצור רתיעה, עכבות ומחסומים כלפי המיני בתוך הקשר בהווה והן בקשרים זוגיים ארוכי טווח בעתיד.

אז מה קורה? איך מבינים קשיים אלה בגיל כה צעיר, ומה אומרים?

להערכתי יש מספר תשובות מרכזיות להבנת חייהם המיניים של בני נוער ולקשיים הכרוכים בחובם:

בראש ובראשונה, אני סבורה כי אין מוכנות נפשית מספקת לקיום חיי מין כה פעילים. מבחינה גופנית והורמונאלית כשירים שני המינים לחיות חיים מיניים, אך מבחינה נפשית הם עדיין אינם בשלים. מחד, מתפתחות נערות מבחינה גופנית מוקדם יותר מבעבר, לאור השיפור בתנאי החיים. מאידך, נוקטת החברה המערבית בגישה של סבלנות כלפי תהליכי ההתפתחות, ונותנת לגיטימציה להארכת תקופת הילדות וההתבגרות. גישה זו באה לידי ביטוי במתן "מוראטוריום" (דחיית פירעון החובות של אנשים צעירים לחברה). כך יוצא שמתקיים פער גדול בין המימד הגופני לבין זה הנפשי, הבא לידי ביטוי במגוון התופעות המיניות שתוארו קודם לכן.

בשנית, הרי שמהשאלות של בני הנוער עולה כי הם עושים קונקרטיזציה של מיניותם. כלומר, יחד עם ההבנה שאיכות היחסים בקשר חשובה, הם עדין עסוקים מאוד בטכניקה המינית. בשאלות של "איך", "כמה" ו"באיזו מידה". הם לא כל כך חווים את התפיסה ההוליסטית של המיניות. זו הרואה בה "שלם" הכולל מחשבות, רגשות, פנטזיות, חוויות גופניות, דימוי עצמי ודימוי גוף, שאלות של זהות ועוד ועוד. התנהגויות מיניות, וביניהן יחסי מין מלאים, הן רק חלק מה"עוגה" הקרויה מיניות האדם. בני נוער רבים מכוונים בעיקר לסוגיות של האקט המיני המלא, ובכך מחמיצים היבטים חשובים נוספים.

בשלישית, הרי שלעומת הפעילות המינית האינטנסיבית, עדיין מתקיים קושי רב בתקשורת בין-אישית. תקשורת ישירה וגלויה בין בני הזוג. חוסר הידע, המכוונות לפעילות הגופנית ולאקט עצמו והבושה שמונעת לדבר על הרגשות והמחשבות באים לידי ביטוי דרך הגוף. יוצא מכך שהגוף הוא זה "שמספר" את המימדים הסמויים – אלה ש"מאחורי הקלעים".

לאור כל זאת אני סבורה כי אין צורך למהר ולשלוח בני נוער לטיפול מיני אלא להעמיק את החינוך, ההסברה ומתן המידע האמין. יש להסביר להם את ההבדל שבין המושג "מיניות" לבין "יחסי מין", ולעודד אותם לשאול, לחשוב ולהרגיש. עליהם להבין כי קשייהם המינים נקשרים לבורות, מידע חלקי, מיתוסים וסטריאוטיפים היוצרים בושה ואשמה ומקשים על ההנאה ממיניותם. כדאי להימנע מהגדרות והבחנות כגון "וגיניסמוס", "הפרעות תשוקה" וכדומה במטרה לא להפחיד ולהגביר את קשיי התפקוד. תהליך הסברתי אמין ורגיש ילמד אותם שהגוף המיני שלהם אינו מנותק מכל מה שעובר עליהם ביחסיהם עם עצמם ועם העולם שמסביבם. כדאי ללמוד להקשיב לו!

מתוך קריאת שאלות של בני נוער באתר א.י.ת.כ.ם-דלת פתוחה, צומחת ההכרה כי הסוגיות עמן הם מתמודדים אינן רק אלה של התפתחות גופנית, אלא הן מורכבות יותר ונוגעות לשאלות בנוגע לתפקוד מיני, קשיים ביחסי מין וקושי בהגעה לסיפוק מיני. סוגיות שנדונו עד כה בעיקר בחדר הטיפולים הסקסולוגי בקרב מבוגרים

*נלי שטיין — דוקטורנטית אוני' בר אילן, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מנחת קבוצות בנושא מיניות

בשנים האחרונות אנו מבחינים ביותר ויותר בני נוער, בגילאים הולכים ויורדים, שמצהירים על עצמם שהם הומואים, לסביות או ביסקסואלים. הרבה הורים אנשי חינוך וטיפול, תוהים מה קרה? האם משהו השתנה במבנה האישיותי, או אולי החברתי תרבותי שגורם לכך שישנם כיום יותר בני נוער שהם מיעוטים מיניים?

ההתרשמות הכמותית נכונה. אכן, בעשרים השנה האחרונות גיל ההכרה בנטייה מינית שונה וגיל ההגדרה העצמית והיציאה מהארון הולכים ויורדים. בישראל, כמו בארצות מערביות אחרות, מצאנו שהגיל הממוצע ליציאה מהארון הן אצל נערים והן אצל נערות הוא 16. הסיבות לתופעה זו הן אחדות: כיום בני נוער מתפתחים מבחינה מינית בגילאים צעירים יותר (סיבה ביולוגית) ולכן מגלים את מיניותם בגיל צעיר יותר. בנוסף, השינויים החברתיים והתרבותיים הביאו לכך שנטייה מינית היום אינה נחשבת למחלה, אלא לאחת ממגוון העדפות מיניות הקיימות בעולם. אנו רואים יותר מפורסמים שיוצאים מהארון, הנושא נעשה רווח יותר ובני הנוער חשים יותר בנוח להתנסות ולעסוק בנושא הנטייה המינית. גם בעבר הומואים ולסביות גילו כי הם נמשכים לבני מינם בגיל ההתבגרות, אבל לקח זמן רב יותר עד שהם יצאו מהארון בפני חבריהם ובני משפחתם.

איננו יודעים עדיין מה גורם לאנשים אחדים להימשך לבני מינם; יש כיום יותר עדויות מחקריות לכך שכנראה מדובר בסיבות שהן ביולוגיות או גנטיות. אולם המחקר בתחום עדיין בחיתוליו, ונראה שמדובר בשילוב של סיבות מולדות וסיבות סביבתיות. כך או כך, השאלה של מטפלים והורים רבים היא, כיצד נער או נערה בגיל צעיר וסוער כמו גיל ההתבגרות, יכולים לדעת בוודאות שהם אכן 'כאלה'? השאלה הזאת מעידה לרוב על דעות קדומות, שכולנו גדלנו עליהן, האומרות כי להיות בעל נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית זה 'לא טוב', 'חולה' או 'פגום'. הרי לא נשאל את אותה שאלה לגבי נער או נערה שיודעים על עצמם שהם סטרייטים, ומתחילים לקיים פרקטיקה מינית סטרייטית במהלך גיל ההתבגרות; בני נוער רבים שהם הומואים או לסביות, מעידים שהם פשוט יודעים שהם 'כאלה'. הידיעה לעיתים מתחילה בגיל צעיר מאד, לרוב בתחילת ההתפתחות המינית (גילאי 9-10).

היום אמנם מקובל יותר להיות הומו או לסבית, אולם גם בני הנוער שמגלים כי מיניותם שונה מרוב חבריהם, גדלו על אותן דעות קדומות וסטיגמות. להיות שונה (בכל היבט של החיים) קשה לכל נער או נערה. כשמדובר בנטייה מינית, שהיא עדיין מקור לבושה חברתית, הקושי רב יותר. בקרב בני נוער, לרוב המילה 'הומו' או 'לסבית' נאמרים כקללה, והחברה הכללית עדיין עושה קישור בין הנטייה המינית לבין היבטים של גבריות או נשיות (כמו הדעה הקדומה שהומואים הם נשיים, חלשים וחסרי מוסר). לא פלא, אם כן, שבני הנוער שמגלים כי הם נמשכים לבני מינם בוחרים בשלב הראשון להסתתר ולא לחשוף את שעובר עליהם.

תהליך גיבוש הנטייה המינית משלב היבטים רגשיים אישיים והיבטים חברתיים. בשלבים הראשונים לתהליך, הנער או הנערה עסוקים בבדיקה עצמית של מיניותם, ובהשלכות של תחושותיהם על חייהם. תהליך אישי זה, נעשה לרוב לבד, בהסתרה מאחרים, והוא רווי לבטים ותחושות שלעיתים מקשות על בני הנוער. בהמשך, בני נוער רבים מעוניינים לחוות קשר רגשי ומיני עם בני מינם. כיום ישנן מסגרות אחדות ליצירת קשר חברתי בין בני נוער הומואים, לסביות וביסקסואלים, אם דרך הקבוצות החברתיות שמפעיל ארגון נוער גאה (הנמצאות ב 30 מוקדים שונים ברחבי הארץ) ואם דרך יצירת קשר חברתי ברשת האינטרנט בפורומים חברתיים לנוער הומו-לסבי.

בשלב מסוים, ההסתרה מחברים וממשפחה הופכת להיות קשה לבני הנוער. ככל שהנער או הנערה חשים שלמים ומגובשים בזהותם העצמית, הפער בין התחושה הפנימית לבין ההסתרה מהאחרים הופך להיות קשה ולעיתים בלתי נסבל. חלק מבני הנוער מוצאים עצמם משקרים להוריהם ולחבריהם לגבי היבטים רבים של חייהם: עם מי הם יוצאים ומבלים, מה עובר עליהם ברמה הרגשית, מי הם 'באמת' (כשההנחה הרווחת של הסביבה, לרוב, היא שהם סטרייטים). המונח שכולנו מכירים, 'היציאה מהארון', הוא בעצם תהליך שאינו נגמר לעולם. כיוון שבשונה מהיבטים אחרים של שונות (כמו צבע עור, מוצא, מגדר, או לחלופין פגם פיזי או נכות) הבולטים לעין המתבונן, נטייה מינית אינה דבר שרואים כלפי חוץ. בניגוד לדעה הקדומה שהומואים הם נשיים ולסביות הן גבריות, העובדות מראות שאין זה כך. הגבריות ו/או הנשיות של האדם אינה קשורה לנטייתו המינית. המחקרים מצביעים על כך שבני הנוער מספרים לחבריהם (לרוב לחברה טובה) כשנתיים לפני שהם מגלים להוריהם על נטייתם המינית (ואז, לרוב, מספרים לאם לפני האב). היציאה מהארון תלווה את הנער או הנערה לאורך חייהם בכל מקום חדש אליו יגיעו (מקום עבודה חדש, סביבה חברתית חדשה ועוד). אחד החששות הגדולים של בני נוער הומואים ולסביות הוא, כיצד יגיבו הוריהם לידיעה. ואכן, מחקרים מראים כי הקבלה של המשפחה היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על בריאותם הנפשית של בני נוער הומו-לסבים.

כיוון שכיום תהליך זה קורה בגיל ההתבגרות, חשוב לזכור שבני הנוער הם קודם כל מתבגרים, אשר נמצאים בסערת שינוי הורמונאלי ורגשי.

בנוסף להיבטים של המיניות הם עסוקים בגיבוש זהות עצמית בוגרת (דעות, קריירה, עצמאות, תחילת נפרדות מההורים). מצב זה רק מקשה על בני הנוער עצמם, ועל הוריהם והבוגרים האחרים הסובבים אותם (מחנכים, מטפלים). ישנם בני נוער שעבורם הנטייה המינית היא קבועה ותלווה אותם לבגרות, תכתיב את אורח חייהם ואת הקשרים הזוגיים והרגשיים שיקיימו. ההערכות הן שבין 6-10% מהאוכלוסייה הבוגרת הם אנשים שהנטייה המינית הדומיננטית שלהם היא כלפי בני מינם. ישנם בני נוער אחרים, שעבורם העיסוק וההתלבטות בנושא הנטייה המינית היא דרך נוספת בגילוי העצמי ובבדיקת הזהות האופיינית לגיל ההתבגרות. אי אפשר לדעת מראש, האם מדובר בנטייה מינית קבועה, או שאולי היא תשתנה עם הזמן. כמו כל היבט אחר של תהליכי עיצוב הזהות האופייניים לגיל ההתבגרות, רק ההתנסות, ההתלבטות והבדיקה העצמית של הנער או הנערה יוכלו לתת להם תשובה לשאלה מה מתאים להם, ומה נכון עבורם.

ישנם הורים רבים, אשר בדיוק בגלל הסיבות האלה שולחים את ילדיהם לטיפול. חשוב לזכור, שכיום העמדה הרווחת של כל המקצועות הטיפוליים (ושל האגודות הטיפוליות בעולם המערבי) היא, שנטייה מינית אינה ניתנת לשינוי על ידי אמצעים טיפוליים. הטיפול יכול לסייע לנער או למשפחתו לעבור את תהליך הבירור העצמי, הלבטים וגיבוש הנטייה המינית המתאימה לנער/ה. התכחשות לתהליך זה ולחץ על הנער או הנערה לשנות את נטייתם המינית עלולים לפגוע ברווחתם האישית ולגרום למצוקה נפשית קשה. הקשיים אותם חווים בני נוער הומואים ולסביות קשורים רובם ככולם לתגובות של הסביבה והחברה בה הם חיים. סיוע בהתמודדות זו, יכול לסייע להם ולהורים להתמודד טוב יותר עם תהליך הגיבוש העצמי ועם ההיבטים המלווים את תהליך היציאה מהארון.

• גיא שילה, דוקטורנט בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב. מחבר הספר החיים בורוד – בני נוער וצעירים הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, הוצאת רסלינג.

מטפל ויועץ. מתמחה בנושאים הקושרים לנטייה ולזהות מינית.

האתר של א.י.ת.כ.ם- דלת פתוחה הוקם בשנת 2006, ומאז מתפתח בקצב מהיר ביותר. האתר נותן מענה לשאלות של בני נוער והורים בנושאים מגוונים סביב גיל ההתבגרות והמיניות; מידע לצוותים מקצועיים ולהורים בנושאים שונים – מאמרים, תקצירי הרצאות, קישורים לאתרים, רשימות מקורות מומלצים ועוד; באתר ניתן למצוא את שעות הפעילות כל אחד ממרכזי דלת פתוחה בארץ ואת כתובתם המדויקת. כמו כן, ניתן למצוא באתר מידע בנוגע לפעילותה של "רעות – דלת פתוחה" לבעלי מוגבלויות ומידע בנושא קורסי הכשרה וימי עיון שונים הניתנים לאנשי מקצוע שעורכת האגודה.

ניתן למצוא באתר מידע על היצע סדנאות לקהלי יעד שונים ובמגוון שפות.

ניר הוא נער בן 17 ויש לו חברה מזה כחצי שנה. ניר וחברתו רוצים להתחיל לקיים יחסי מין מלאים. לשניהם תהיה זו "הפעם הראשונה" של מגע מיני, והוא פורש בפנייתו לאתר האינטרנט של "דלת פתוחה" את דאגותיו. ניר חושש שמא הפין שלו קצר מדי, ויש בכך להשפיע על יכולתו לקרוע את קרום הבתולין שלה. דאגה נוספת של ניר היא שהוא לא יצליח לספק את חברתו – כפי שהיא מצפה ממנו. הוא שואל האם הפין שלו עוד עתיד לצמוח ומבקש מענה דחוף ומהיר.

נראה כי פנייה מסוג זה משקפת, בראש ובראשונה, שדאגתם המרכזית של נערים ממשיכה להיות קשורה למימד הגופני של גודל, תפקוד וביצוע מיני מספק. אלה נקשרים לפרשנויות חברתיות של נתונים ביולוגיים כאלה ואחרים המקבלות משמעויות הירארכיות לגבי מה נחשב כ"גבר- גבר" ומה – פחות. כך, לדוגמא, עובי וגודל של הפין, כמו גם תפקוד מיני מספק, הינם חלק מתפיסה של גבריות מסורתית – הגמונית. קרי גבריות "מבצעת", "מתפקדת" ואולי אף "כובשת מינית".

נראה אם כן כי המשמעויות הביולוגיות מתעצבות לנוכח מסרים חברתיים המגדירים זהות גברית נשאפת ככזו המצליחה למלא ציפיות אלה. נערים כמו ניר מכירים את השיח הפופולארי ביחס לגבריות מסוג זה והם קשובים לה. קשב שמשמעותו הפנמתן של הנחיות מסוג זה כ"דבר הנכון" לעשותו, ולמולן מתעצבת ציפייתו מעצמו וציפיית בת הזוג ממנו.

היבט חשוב נוסף הוא שהגוף הינו מייצג זהותי, ויש זהויות נשאפות למול אלה הפחותות ערך מבחינה חברתית. כך למשל, גוף גברי ספורטיבי, גבוה ופין ארוך ועבה מייצגים זהות גברית נשאפת, כשבה בעת קיימת חרדה לגבי ייצוגיים גופניים אחרים. ייצוגים שיכולים להעיד על הקושי להשיג את התכונות הגופניות הנשאפות, על קישור אפשרי לחולשה ולחוסר אטרקטיביות. המשמעויות המעשיות לכך הן שאם כנער אינך משיג את המיקום החברתי של "זכר אלפא" אתה עלול להיות ממוקם במיקום הירארכי נמוך יותר. מיקום פחות מוערך שישפיע על קשריך החברתיים בכלל ועל תפיסה העצמית בפרט.

הדאגה מ"כישלונו" של הגוף, קרי – העדר תפקוד מיני מספק, והשלכות של הגודל והאקט המיני אינה דאגה בנוגע לקשיים רפואיים כאלה ואחרים. היא נקשרת בברור למיקום זהותי נשאף, ועלולה לבייש אותו בפני חברתו, חבריו ואף בינו לבין עצמו. המשמעויות הנכרכות בגוף ובתפקודיו, והקשר הברור שבין גוף-זהות-רגש, מחזקות את ההבנה שהריבון על הגוף אינו עוד הטבע אלא החברה וציווייה ההטרו-נורמטיביים ביחס לגבריות ולנשיות.

מסיפורו של ניר ניתן להבין שהמרחב המיני, כמו גם תהליכי הזהות המגדרית (גברית או נשית), מתעצב בהקשר רחב של חברה ותרבות ואינו מנותק ממנו. אמירה זו נקשרת לתפיסה הפמיניסטית המתריסה מול הפרדה בין המרחב הציבורי לבין זה הפרטי, בטענה כי שני המרחבים קשורים זה בזה באופן אינטראקטיבי ומתמשך. ניר וחברתו אינם מנותקים – גם לא בסיטואציות אינטימיות – מהמשמעויות החברתיות המתקיימות בסביבתם החברתית. אטרקטיביות מינית, ביצועיות גברית מספקת והנאה הדדית מקבלות אם כן פרשנויות חברתיות רחבות המשליכות על חיי היום יום ועל היחסים המיקרו-פוליטיים בין נערות לבין נערים, בין נשים לבין גברים.

עם זאת עולה מבין דבריו של ניר דאגה "חדשה": דאגה המכירה בתביעתה של בת הזוג להנאה מינית והמכירה בתביעה זו כלגיטימית! ניר אינו עסוק רק בציפיותיו מעצמו או באלה של חבריו – בני קבוצת השווים. הוא מכוון גם לציפיותיה של בת זוגו ושואף למלאן. בכך באה לידי ביטוי נורמת הדדיות חדשה, המעידה כי מימד ההנאה במיניות אינו שייך עוד בלעדית לנערים ולגברים, וקיימת מגמה מתחזקת של הכרה גברית בציפייה הנשית להנאה מינית הדדית בתוך הקשר הזוגי. המחשבה על הנאתה העתידית של חברתו כורכת בחובה דאגות, היות שהוא מכיר את ציפיותיה ועדין אינו יודע כיצד לממשן. ניר פונה לאפיקים מוכרים של גודל וביצוע, אך ניכר כי חסר לו ידע כמו גם ניסיון בנוגע לאוננות נשית והקשר שלה לאורגזמה ולהנאה. בנקודה זו ברצוני להוסיף כי יש להבחין בין הפניית קשב להנאה נשית כחלק מחיזוק התפיסה הגברית ההגמונית של גבריות "מבצעת", לבין מיקום המתרחק ממנה והמכוון להנאה מינית הדדית כחלק מראייתה של בת הזוג כסובייקטית בעלת זכויות בפני עצמה.

צמיחתה של נורמת ההדדיות בקשרים מיניים וזוגיים של בני נוער מגלמת בתוכה את ההבנה כי מיניות אנושית, כולל זו הגברית כמובן, הינה מהות משתנה ומתהווה ואינה נתון קבוע בעל מאפיינים ביולוגים בלבד. תפיסתה של המיניות ככזו, שמה דגש על החשיבות בהכוונה ובייעוץ מותאמים לבני הנעורים, כמו גם למבוגרים מהם. הכוונה, טיפול וייעוץ השמים להם כמטרות את הבנייתה של המיניות הגברית כמתקיימת בין שני בני אדם – סובייקטים – שווים ויוצאת נגד מימדים הירארכיים מסורתיים של בעלות גברית וריצוי נשי. קו מחשבה ופעולה זה משמש כאג'נדה מקצועית לעבודה במרכזי הייעוץ השונים לנוער של א.י.ת.כ.ם - "דלת פתוחה".

לסיכום, סיפורו של ניר אינו מייצג רק עולם "ישן" של גבריות הגמונית מוכרת. נעדרים בו מימדים של כוחניות ושליטה, והוא מכוון להנאתה של בת זוגו ולא רק שלו עצמו. סיפור אישי זה מעיד שממשיכה להתקיים הדאגה והעיסוק כלפי המימד הגופני, בעוד שהמימד של היחסים הרגשיים מתמקד בהנאה המינית ופחות ברגשות אחרים. אולם בה בעת ניכרת השפעתה של החשיפה לפעולתם של שיחים חברתיים נוספים ביחס לגבריות הטוענים את ה"זירה" כמרחב בו צומחת הכרה לנורמה של הדדיות זוגית ולא רק לקיטוב מגדרי.

נראה שעל העוסקים בעבודה עם בני נוער לראות כמשימה חשובה את תרומתם לחיזוק שיחים חדשים אלה כתורמים למגמות של התרחקות מגבריות הגמונית וביסוסה של גבריות "חדשה". עבודה מעין זו נדרשת במיוחד עם נערים החשופים לשיחים הגמונים בלבד, ושעבורם גבריות היכולה לבטא את רגשותיה, כולל את פגיעותה נקשרת לנשיות בלבד או לזהות להט"ב (הומוסקסואלים, לסביות וטראנס). יש להמשיך לעודד נערים במגזרים השונים לקראת גבריות שיש בה הדדיות.

• ד"ר נלי שטיין— היועצת המקצועית של "דלת פתוחה" , מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מנחת קבוצות בנושא מיניות

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL

אתה כאן: מציג מאמרים לפי תגית: אהבה ומיניות בגיל הנעורים