מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

באחת מקבוצות ההורים לבני נוער שהנחיתי, עלה הנושא של בני נוער העובדים במקביל ללימודיהם. מניסיוני, הנושא מעסיק לא מעט הורים. רובנו מעודדים את בני הנוער לעבוד במהלך חופשת הקיץ, אך מה קורה כאשר בננו או בתנו מגיעים יום אחד במהלך תקופת הלימודים ואומרים "אנחנו מתכוונים למצוא עבודה". החוק קובע שבמהלך חופשת הקיץ אסור להעסיק נוער מתחת לגיל 14. נער שמלאו לו 14 אך לא מלאו לו 15 ניתן להעסיק רק בעבודות קלות שאין בהן כדי להזיק לבריאותו ולהתפתחותו. במהלך שנת הלימודים מותר להעסיק בני נוער מגיל 15 ומעלה, ובלבד שלא חל עליהם חוק לימוד חובה. ישנם תקנות וסייגים נוספים בחוק (לפרטים נוספים: אתר משרד התמ"ס)

אותה אם שהעלתה את הנושא סיפרה שבנה בן 17, לומד בכיתה יא' והיא חוששת מאד שהדבר יפגע בלימודיו. הורים נוספים מהקבוצה התחברו לדאגתה וסיפרו על מאבקים רבים בינם לבין בניהם. לאחר הדיון היא החליטה להפסיק את מאבק הכוח, היא סיפרה שנזכרה שגם היא בנערותה רצתה לעבוד ואין זה אומר שבנה ידרדר בלימודים. שני ההורים החליטו לשתף פעולה עם בנם אך לפקח על תנאי עבודתו כך שלא ינוצל וכן על לימודיו. תוך דיאלוג פתוח ואמפטי לרצונו של הנער לעבוד, הם הגיעו עימו להסכמות ולסידור עבודה שיאפשר לו הן ללמוד ולדאוג לעתידו והן לעבוד ולהיות עצמאי כלכלית.

על פניו הדברים נראים פשוטים, אך נושא עבודת בני הנוער מעלה מספר דילמות איתן אנו, ההורים, מתמודדים.

אחת הדילמות שמתעוררות היא עצמאותם הכלכלית של הילדים. כיום, בני נוער יכולים להשתכר כ- 1500 ש"ח לחודש ואף יותר. התלות הכלכלית בהורים הולכת ופוחתת ואיתה גם יכולות הבקרה והפיקוח של ההורים. מתוך כך עולות מספר שאלות: חלק מהשאלות עוסקות במידת הבקרה ההורית לגבי השימוש בכסף: האם להתערב בניהול הכספי של הנער? האם לאפשר לו להוציא את הכסף כאוות נפשו? האם להמשיך ותת לו "דמי-כיס" לבילויים בסופי-שבוע? האם לאפשר לו לנסוע לנופש עם חברים בארץ או בחו"ל? הרי הוא עבד, הרוויח וזה הכסף שלו. באיזו מידה אני כהורה מציב קווים אדומים לגבי השימוש בכסף. איסורים על הימורים (בעיקר Winner), קניית משקאות אלכוהוליים וסמים, קניית מותגים באלפי שקלים או בזבוז הכסף ללא תכלית ומטרה?

שאלות נוספות עוסקות במידת האיזון בין עבודה ללימודים. לדוגמה, באיזו מידה אני מאפשר לו לעבוד בידיעה שהדבר עלול לפגוע או פוגע הלכה למעשה במשימות לימודיות?

לעומת זאת, לעבודת בני הנוער ישנם גם יתרונות בולטים. באמצעות יציאה לעבודה בני הנוער לומדים מוסר עבודה מהו, הם מתנסים ב"חיים האמיתיים" בתוך המסגרת המוגנת של ההורים, רוכשים מיומנויות של אסרטיביות, מתנסים בלקיחת אחריות על משימות וניהול זמן נכון ועוד. בנוסף, הם מחזקים את יכולתם לקבל מרות וסמכות.

כמו בתחומים אחרים, גם בתחום זה, הדילמות, השאלות, החסרונות והיתרונות יכולים להיות מנוף לדיאלוג והידברות בין ההורים לילד. ניתן למנף את החסרונות לטובת פיתוח תקשורת מכבדת ומקדמת בבית, תוך הגדרה ברורה של ציפיות ובקשות של ההורים לגבי גבולות השימוש בכסף והאיזון בין עבודה ללימודים. אני ממליץ לדבר על כך עם בני הנוער ולדון איתם במשמעויות וההבטים השונים העולים מתוך רצונם לעבוד בתקופת הלימודים ובחופשת הקיץ. הפתרונות ינבעו מתוך הדיאלוג ולאו דווקא יתמקמו באחד הקצוות חסרון-יתרון אלא ינועו בטווח שבינם.

* זיו סופר — עובד סוציאלי, מטפל ומנחה קבוצות

"כבר אמרתי לך שאני לא הולך לשחר. בסדר, הבנתי שלא מתאים לך שאפגש איתו, די, נמאס לי כבר שאת כל הזמן מתערבת וחופרת לי, תפסיקי להחליט עלי, אני כבר לא ילד".

זהו פחות או יותר מיצוי של שלל מושגים, אמירות, משפטים ושאר ירקות שניתן לעיתים לשמוע בתקשורת המתקיימת בין הורים למתבגרים סביב מצבי קונפליקט. משפטים שחלק מילדינו מתעקשים לומר על מנת לבטא את מורת רוחם על מעורבותנו והתערבותנו בחיים שלהם.

בני נוער אינם קבוצה אחידה, עם זאת, רובם רוצים לחוות את עצמם כ"גדולים". השינויים הפיסיולוגיים, הפסיכולוגיים והמסרים התרבותיים מסמנים לילדינו שהם כבר "לא ילדים". הם אכן רוצים להיות גדולים ומצפים מאיתנו לאמץ סגנון תקשורתי חדש. הם רגישים לכל ניסיון שלנו ההורים, להמשיך להיות הורים מורים ומצווים ודורשים יתר שוויון בתקשורת - שנדבר אליהם כאילו הם היו גדולים ושנתחשב בצורך שלהם לחוות עצמם כעצמאיים.

אם נחזור למשפט הפותח את המאמר, ניתן לראות שאותו נער המגיב בכעס, עסוק בלסמן את עצמו כ"גדול" וכמעט ולא עסוק בתוכן, בסיבה, או בהגיון ההורי. הנער מנהל את מלחמת העצמאות. הנער אומר להוריו בדרכו: "תתעוררו, אני לא אותו הילד שהייתי, אפשר לשנות סגנון".

אכן, אתגר לא פשוט עבורנו ההורים, בעיקר כשחלק מהמתבגרים עסוקים בלבחון את המסר ההורי באמצעות "מסננת העצמאות". השאלה העיקרית שמעסיקה אותם לגבי המסר איננה "אז, מה ההורים שלי רוצים?", אלא, "האם הם עוד פעם מדברים אלי כמו אל ילד?"

עצמאות שמלווה בהכוונה הורית

ואם נעבור אלינו ההורים. חלקנו עדיין "תקועים" ומתייחסים לבן ה 14 כילד ואף חושבים לעצמנו: "רק אתמול הוא נולד, אז מה אם צמחה לו פלומונת בבית השחי, זה לא הופך אותו לבר דעת!" אחרים רצים מהר מידי - הילד הכריז על "הקמת מדינה ריבונית" ואנחנו מאשרים. בואו נודה, זה די נוח. ילד הדורש עצמאות משחרר אותנו ההורים ממשימה מורכבת – מחד, לקבל את רצונו לחוות תחושה של עצמאות ומנגד, להיות שם באמצעות נוכחות ובקרה הורית המכוונת, מעודדת, מאמנת אך לעיתים עוצרת את המאווים של ילדינו לעוף מהר מידי ללא בשלות או ניסיון. הוא אכן זקוק לנוכחות ההורית שלנו.

המשימה הראשונה של הורים למתבגרים היא להתמודד עם הצורך לשמור על הגוזל מצד אחד, ועם הרצון שיפרוס כנפיים ויעוף, מצד שני. חשוב שנהיה איפה שהוא באמצע. תקשורת המשמרת את מיקומו של ילדינו במקום ילדי ולא מתחשבת בצורכי העצמאות שלו, ומנגד, תקשורת המתייחסת אליו כאל שווה בין שווים ואינה מתחשבת בצורכי הנער להדרכה, אימון והכוונה הורית, אינה תקשורת יעילה. תקשורת יעילה בין הורים לילדיהם המתבגרים מתחשבת בשני הצרכים גם יחד.

להלן, מספר "טיפים" שיאפשרו לשפר את התקשורת:

הקשבה. כולנו אוהבים שמקשיבים לנו, גם ילדינו. עם זאת, לעיתים קשה להקשיב למתבגרים: דציבלים גבוהים, דיבור לא ברור, פערים בתוכן וחוסר עקביות במסר מהווים רק חלק מהסיבות לקושי. כמו כן, ישנן סיבות הנעוצות בנו ההורים: מחסור בזמן, חוסר עניין, עייפות, חשש מעימותים, חוסר מוטיבציה להשקיע מאמץ ועוד.

השקיעו זמן, צרו "טקסים" שבמסגרתם אתם מקשיבים לילדיכם: ארוחות משפחתיות, נסיעה ברכב או תחביב משותף מהווים מסגרת זמנים, המאפשרת לנו להקשיב לילדינו. נער בן 16 שיתף אותי שמגיל 14 הוא יושב עם אביו אחת לשבועיים בבית קפה והם מדברים על נושאים שונים, מה דעתכם?

שתפו את ילדכם. ילדינו אוהבים לשמוע עלינו, על ילדותינו, על התלבטויות שיש לנו, על רגשות שאנו חווים. שיתוף משמעותו הדדיות. דרך השיתוף אנו מלמדים אותם לשתף. גם הם מתלבטים, גם הם מרגישים וגם הם רוצים לשתף כשמשתפים אותם.

התעניינו בהם. "מה עם שיעורי הבית? אכלת משהו? מתי אתה מתכוון לסדר את החדר? עוד כמה זמן אתה מתכוון לשבת על המחשב?" כל אלה הינן שאלות חשובות, אך לא מספקות. "איזה ילדים את אוהבת בכיתה? מה עשיתם בפעילות בצופים? מה אתה חושב על המורה לפיזיקה, מה אתה אוהב בגלית המורה למדעים?" אלו שאלות המבטאות עניין, הן מעבירות מסר שילדכם מעניין אתכם וחשוב לכם לדעת מה שלומו.

צרו מצב להדברות. שיחה עם מתבגר מצריכה לעיתים "מרחב סטרילי". בלי אחים קטנים, בלי מחשב ברקע, בלי "אייפון" החוסם כל אפשרות לשיחה שעוברת את הדקה. שיחות חשובות ביניכם לבין ילדיכם שעשויות להתפתח למריבה, לטריקת דלת או להסתגרות בחדר, עדיף שיתקיימו כשהאחים הלכו לישון, בבית הקפה השכונתי, תוך כדי הליכה בפארק או בכל מקום המאפשר לתקשר האחד עם השני ללא הפרעות מיותרות.

היו מוכנים לשמוע דברים לא נעימים. כן, אם כבר מדברים, אז גם לילדינו יש כמה דברים לומר לנו ועלינו. הם לא אוהבים כשאנחנו מזלזלים בהם, כשאנחנו צוחקים עליהם, כשאנחנו "בכאילו מקשיבים" וכשאנחנו לא נותנים להם לסיים משפט. ואם כבר שאלתם, אז כן, הילד שלכם מעשן מדי פעם. הוא אוהב נרגילה בטעם תות ולא, הוא לא מתכוון לספר לכם אם הוא " דפק את הראש שלו עם וודקה לימון". היו מוכנים לשמוע אותם גם כשזה מביך, מכאיב או מבהיל אתכם.

היו אמפטיים. חלק מההורים חושבים שלהבין משמעו להסכים. מותר לנו להבין את ילדינו, את הצורך שלהם לעצמאות, את הקושי לקבל את סמכותנו ואת הרצון שלהם שנפסיק "לשגע" אותם עם הדרישות והציפיות שלנו. אכן, זה לא נעים להם. עם זאת, אמפטיה מחייבת אותנו להבנה אך לא להסכמה. לעיתים, הדרישות שלנו יכאיבו להם ואנו נמשיך בשלנו למרות הצער שנחווה על כאבם.

היו ברורים. מפריע לכם שהילד שלכם יותר מידי זמן במחשב? שעידו החבר של ביניכם גורר אותו לעשות מעשים מסוכנים? שחברה שלו (זאת שהוא מאוהב בה) מדברת אליו בחוסר כבוד? ציינו זאת. יותר מידי הורים מהססים לומר לבן שלהם לא להכניס נרגילה הביתה, שלא מקובל עליהם שילדיהם מפרים הסכמים שנקבעו לגבי שעת חזרה מבילוי או שהם מעדיפים שהם לא יסתובבו כך סתם בפארק בשתיים בלילה. מה שמדאיג או מפריע אומרים בצורה ישירה ו....ברגישות.

דרשו כבוד הדדי. הקפידו שהם לא יפגעו בכם בתקשורת ואתם לא תפגעו בהם. אין מקום לקללות, עלבונות, צעקות, או כל אמירה והתנהגות שפוגעות אחד בשני. אנו מהווים דוגמה אישית. לא נפגע, אך גם לא נאפשר לפגוע.

קיימו דיאלוג המבטא מערכת יחסים היררכית. אכן, ילדנו רגישים לתקשורת סמכותית. יש בהחלט מקום וחשיבות לדבר אל ילדינו ממקום בוגר הרואה בו אדם שניתן לסמוך עליו וכמי שמסוגל לנהוג כאדם בוגר. עם זאת, המילה האחרונה שלנו. כל עוד ניתן להגיע ל"עמק השווה" באמצעות משא ומתן יש מקום לכך בתקשורת שוויונית. אך כשהקונפליקט אינו פתיר אנחנו לא עוברים ל"מתן ומתן" אלא לתקשורת היררכית המגדירה מותר ואסור.

ותרו על "מלחמת ההתשה". במידה ואמרתם דבר מה שלא מקובל על ילדיכם ואינכם מתכוונים להתפשר, הסבירו את ההיגיון לילדיכם פעם אחת, פעם שנייה וזהו. לא יותר. אין ערך להאריך בהסברים ולצפות שבפעם הרביעית הוא יבין ואף יסכים איתכם.

ועוד מילה אחת לסיום. תקשורת מהווה כלי מרכזי, אך לא היחידי ביחסי הורים-ילדים, חלק מההורים מתבלבלים. לא פעם אני שומע משפט כגון: "לי ולבת שלי יש תקשורת נפלאה, אני יכולה לסמוך עליה בעיניים עצומות". התקשורת אינה כסות הכל. היא אכן חשובה אך היא אינה פועלת בחלל ריק. דוגמה אישית, נתינה, דאגה, פינוק, נוכחות, בקרה והצבת גבולות מהווים מרכיבים נוספים ומשמעותיים, המבטאים את אהבתנו ודאגתנו כלפי ילדינו והם משלימים את התמונה.

מחקר: עבור צעירים בסיכון, לתפיסת מידת היכולת העצמית ולתמיכה שנותנת האם יש השפעה ניכרת על הצלחתם להשתלב בשוק העבודה; בבואנו לסייע לצעירים בסיכון במשימה מורכבת של ניתן להיעזר במשאבים קיימים כגון אלו, נוסף על הקניית משאבים חדשים

youth-labourבשנים האחרונות גובר השימוש במושג "נוער בסיכון", המתאר אוכלוסיות נוער שנמצאות או שעלולות להימצא במצבי סיכון פיזיים, נפשיים או רוחניים, כאשר במקביל מתרבים המחקרים המתמקדים באוכלוסיות בסיכון. התמקדות זאת נובעת מן ההבנה כי ככל שנרחיב ונעמיק את גוף הידע לגבי אוכלוסיות בסיכון, כך תגבר יכולתנו לצמצם או למנוע מקרים של תפקוד לא מסתגל, שעשוי לפגוע בסופו של דבר במתבגר עצמו.

המונח נוער בסיכון מתייחס לנוער שחי בסביבה הפוגעת, או עלולה לפגוע, בהתפתחותו התקינה וביכולתו לממש את כישוריו. הסיכון הוא למעשה רצף, או "שרשרת סיכון", הכוללת לא רק את הגורמים לסיכון אלא גם את סימניו, ההתנהגויות המאפיינות אותו, והתוצאות הנובעות ממנו.

גורמי הסיכון - אישיותיים וסביבתיים

גורמי הסיכון הם גורמים המשפיעים על סיכוייו של המתבגר לסטות מהנורמה החברתית ולסכן את עצמו או סביבתו. הגורמים יכולים להיות אישיותיים או סביבתיים. בין הגורמים האישיותיים ניתן למנות נכויות, לקויות למידה והערכה עצמית נמוכה - שנמצאו במחקרים כמאפיינים אישיים המגבירים את הסיכוי להתנהגויות בסיכון.

דוגמה לגורם סביבתי היא המשפחה, שהיא סוכן החיברות (סוציאליזציה) הראשוני, ויכולה להיות מקור לגורמי סיכון שונים הקשורים לתא המשפחתי, ובהם: התנהגויות ההורים כלפי הסביבה, קשיי משפחה ותפקוד משפחתי וקשיי תפקוד הורי במשפחה.

מאפייניהם של צעירים במצוקה

אוכלוסיית הצעירים המנותקים, המכונה לעתים "צעירים במצוקה", מאופיינת בדרך כלל בנשירה ממסגרות פורמאליות ובסטייה מנורמות חברתיות מקובלות. צעירים אלו הם בעלי דימוי עצמי נמוך ותחושות של מרירות, קיפוח ותסכול. הם מתאפיינים בקשיים בהבעה מילולית כתוצאה ממחסומים קוגניטיביים, רגשיים, ביצועיים והתפתחותיים, וחלקם בעלי תפיסות שטחיות וקונקרטיות של המציאות. כמו כן, צעירים אלו מאופיינים במופנמות, בהתנגדות להשתייך למסגרות פורמאליות, במנגנוני הגנה נוקשים וברמת חשדנות גבוהה.

הדבר המשותף לכל בני הנוער והצעירים בסיכון המגיעים לטיפולם של משרד העבודה והרווחה ושל לשכות הרווחה, הוא הניכור שלהם ממערכות החיים הנורמטיביות, המתבטא בסימפטומים התנהגותיים-חברתיים שליליים דוגמת שוטטות, עבריינות, שימוש בסמים ואלכוהול, אלימות, ונדליזם וכדומה.

מצב זה מקשה מאוד כשעליהם לעבור את אחד התהליכים הקשים ממילא בחייו של אדם בחברה המודרנית - ההשתלבות בשוק העבודה.

הקושי להשתלב בעולם העבודה

כיום דורשת החברה שבוגרי מערכת החינוך יהיו מסוגלים להמשיך ללימודים אקדמיים ולקריירה תעסוקתית. על-פי תפיסה זו, כל בוגר של מערכת החינוך חייב, לצד הלימודים, לרכוש ידע ומיומנות בתחום העבודה שמחכה לו (או שאיננה מחכה לו) בהמשך חייו.

החוקרים איבאנס והיינץ מבחינים בין שני דפוסי הסתגלות שונים בתקופת המעבר לבגרות: במסלול הראשון, המכונה אינדיבידואציה פעילה, הצעיר פועל על פי יוזמה אישית: הוא בעל מטרות תעסוקתיות ברורות ומובחנות, והוא מבקש למזג תחומי עניין, ערכים אישיים ותעסוקה. בנתיב השני, הקרוי אינדיבידואציה סבילה, לצעיר אין מטרות תעסוקתיות מובחנות, והוא פועל על-פי אסטרטגיות לא ממוקדות. מסלול זה עלול להוביל אותו לשולי החברה.

מסקנות אלה מחזקות את חשיבותו של שלב זה - ההשתלבות בשוק העבודה - בחיי המתבגר. עבור צעירים בסיכון, המתקשים להשתלב בחברה ומאופיינים בהתנגדות להשתייך למסגרות פורמאליות, עלולה הדרישה למעבר מוצלח לעולם העבודה להיות קשה עד בלתי אפשרית.

הון האישי והון החברתי

עם זאת, רוב המחקרים שנערכו בעבר בקרב אוכלוסיות בסיכון התבצעו תוך התמקדות בנבדקים בגילאים צעירים, ותוך התעלמות משלב המעבר מן ההתבגרות אל הבגרות. לפיכך בחרתי להתמקד במחקרי בצעירים המצויים בשלב השתלבותם בעולם העבודה. מטרת המחקר הייתה לבדוק אילו משאבים של הפרט עשויים לסייע לו בהשתלבותו בשוק העבודה, תוך התמקדות, כאמור, באוכלוסיית הצעירים בסיכון.

שני המשאבים שנבדקו במחקר זה הם "ההון האישי" ו"ההון החברתי". לפני שאציג את תוצאות המחקר, אפרט על כל אחד מהמושגים:

הון אישי

על פי מודל ההון האישי, האדם הצעיר מסוגל לגייס משאבים אישיים שיעזרו לו בהתנהלותו בתוך ובין מוסדות. משאבים אלה מהווים כלים מרכזיים ביכולת להסתגל למקום עבודה חדש, לאוניברסיטה או לקהילה. מודל ההון האישי מדגיש משאבים אישיים משני סוגים מרכזיים: (1) משאבים מבניים מוחשיים (כגון מעמד חברתי, מין, קבוצת שיוך אתני); (2) משאבים לא-מוחשיים (דוגמת חינוך נרכש, מוטיבציה ואסטרטגיות התמודדות). סך המשאבים המוחשיים והלא-מוחשיים מהווים את ההון האישי של האדם. הון אישי זה, כאמור, יכול לסייע לו במצבי חיים שונים, ובין השאר בהשתלבות בשוק העבודה.

צעירים בסיכון, שמשאביהם האישיים דלים, עלולים לפתח יחס של ניכור לעצמם ולזולתם, וייטו לייחס לעצמם יותר אי-יכולת ותחושה שמאמציהם לא יועילו.

הון חברתי

על-פי תיאוריית ההון החברתי, ככל שיש לאדם יותר משאבים חברתיים, הוא יכול לממש טוב יותר את הנתונים שלו, מכיוון שתמיכה זו תאפשר לו לזהות הזדמנויות מתאימות ומתגמלות. משאבים חברתיים אלה אכן נמצאו מחקרית כמנבאים הסתגלות טובה לאורך זמן בהשתלבות בשוק העבודה. משאבים חברתיים אלה יכולים להיות תמיכה חברתית שמקבל הפרט מהמעגל המשפחתי והחברתי, וכן רשת הקשרים החברתיים שלו, המספקת לו משאבים כגון תמיכה רגשית וידע.

ממצאי המחקר ומסקנותיו

במחקרי בחנתי את תפקידם של ההון האישי והחברתי בתהליך ההשתלבות בשוק העבודה של צעירים שהחלו את לימודיהם בקורסים להכשרה מקצועית של משרד הרווחה. כל המשתתפים הוגדרו כצעירים בסיכון על-ידי לשכות הרווחה.

תוצאות המחקר הראו כי הן ההון האישי והן ההון החברתי אכן קשורים לאופיין של עמדותיהם של הצעירים כלפי עבודה. בתחום ההון האישי נמצא כי תפיסת מידת היכולת העצמית, שהיא מרכיב של ההון האישי, קשורה עם תפיסת העבודה כאמצעי לביטוי עצמי. תפיסת העבודה כאמצעי לביטוי עצמי הינה מרכיב חשוב של ההשתלבות בשוק העבודה. הקשר שנמצא בא לידי ביטוי בכך שככל שהפרט תופס את עצמו כבעל יכולת גבוהה יותר, הוא יתפוס את העבודה במידה רבה יותר כאמצעי לביטוי עצמי. בהמשך, תפיסות חיוביות לגבי העבודה יסייעו לו להשתלב בשוק העבודה.

בתחום ההון החברתי נמצא כי תמיכת האם קשורה לתפיסת העבודה כאמצעי להשגת סטאטוס. במלים אחרות, ככל שהצעיר/ה בסיכון קיבל/ה יותר תמיכה מהאם, תמיכה שהיא אחד המרכיבים של ההון החברתי, הוא/היא תפס/ה יותר את העבודה כמקור לסטאטוס. כאמור, תפיסות חיוביות לגבי העבודה משקפות יכולת השתלבות טובה יותר בשוק העבודה.

לסיכום, המחקר מראה כי בקרב צעירים בסיכון בישראל, ישנם משאבים המצויים כבר עתה בידי הצעירים, ועשויים לסייע להם באחת המשימות המאתגרות והחשובות בחייהם - ההשתלבות בשוק העבודה. משאבים אלו הם ההון האישי וההון החברתי - כלומר משאבים אישיותיים ומשאבים חברתיים, שהצעירים בסיכון יכולים להשתמש בהם על מנת להצליח בהשתלבות בשוק העבודה.

מממצאי המחקר נובע כי בבואנו לסייע לצעירים בסיכון במשימה המורכבת בכלל, ובקרב צעירים בסיכון בפרט, של השתלבות בשוק העבודה, מלבד הקניית משאבים חדשים, ניתן להיעזר במשאבים קיימים, כגון ההון האישי וההון החברתי של הצעירים.

* ד"ר נורית בנולול היא מרצה בחוג לקרימינולוגיה בבית ברל, מרצה בחוג לגישור בתחום האוריינות האקדמית במדרשת רופין, ויועצת חינוכית במשרד החינוך


אתה כאן: מציג מאמרים לפי תגית: עבודת נוער