מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

מתי מצלצלים להורים? (או: תוציאו את הראש מהחול)

נכתב על ידי  ליהיא לפיד
דרג מאמר זה
(11 דירוגים)

כתבתה של ליהיא לפיד, מוסף של ידיעות אחרונות, 17/6/11:

והילדים דיברו. הם אמרו הרבה דברים שלא בהכרח היינו רוצים לשמוע. התברר שבגילם כבר שותים ושבגילם כבר משתכרים. לא הילדים שלנו, כמובן, ולא הילדים בכיתה הזו, כמובן, אלא ילדים אחרים מכיתות אחרות ושל הורים אחרים.

 

לפני שבועיים, יום חמישי בערב, עברו כבר שעתיים והסוף עוד לא נראה באופק. כשהאמצעי אמר שיש פגישת הורים בבית ספר ב-19:00, הקצבתי לזה שעה. בדרך לשם, הוא אמר לי שזה יהיה ארוך. כשהתברר לי שלפני 22:00 אני לא יוצאת משם, התחיל מחנק קל צובט את גרוני, ורציתי לצלצל ולבקש מאימא פתק שחרור שאתן למורה. אבל אז נזכרתי שאני האימא.

אז, אמרתי למורה שאני מתנצלת, אבל אני חייבת ללכת עוד חמש דקות. "את תפסידי", היא אמרה, "אני מציעה שתישארי".

אולי המילים נשמעו כמו הצעה, אבל המבט שליווה אותן היה הרבה יותר דומה להוראה. או לפקודה.

נושא הערב היה שתיית אלכוהול ושאר דברים מסוכנים שעושים בני נוער. אנחנו, ההורים של שכבת ט', הרגשנו שעבורנו מדובר בדיון תיאורטי בלבד, שממש מוקדם מדי לנהל אותו, היות והילדים הפרטיים שלנו (של כו-לנו) לא שותים עדיין, לא מעשנים ולא עושים שומדבר מהדברים המסוכנים האלה.

הערב חולק לשני חלקים. בחלק הראשון, שמענו הרצאה של יאיר אפטר (ממכון "יסודות"), מרצה מלא ידע ואפילו בעל הומור מדויק ולא מתאמץ, ולאט לאט הבנו שאנחנו חיים על כוכב תמימות, וכדאי שנבין שהילדים שלנו חיים בכוכב קצת אחר. וקוראים לו ישראל 2011.

עוד לא התאוששתי מהידיעה הזו, ועכשיו היה אמור להתחיל המפגש של ההורים עם הילדים. על רקע המבט של המורה (והעובדה שאמא שלי לא היתה שם לחלץ אותי), החלטתי שנישאר. ואז דיברנו, אנחנו ההורים, על מה אנחנו מרגישים, על החששות, על הדאגה, על זה שאנחנו פה כדי לעזור ולתמוך.

ואז הגיע החלק האחרון. זה שבו הילדים מדברים.

והם דיברו. הם אמרו הרבה דברים שלא בהכרח היינו רוצים לשמוע, אבל טוב ששמענו. התברר שבגילם כבר שותים ושבגילם כבר משתכרים. לא הילדים שלנו, כמובן, ולא הילדים בכיתה הזו, כמובן, אלא ילדים אחרים מכיתות אחרות ושל הורים אחרים.

והשאלה המרכזית ששאל המנחה ושעליה הוא רצה שהם יענו, הייתה: "אם חבר שלכם שתה והוא במצב לא טוב, זרוק שפוך בגינה ציבורית, מה תעשו?" האם תצלצלו להוריו? האם תיקחו אותו לבית שלכם? האם תצלצלו להורים שלכם ןתבקשו עזרה?

וסביב השאלה הזו נערך הדיון. סביב השאלה האם הם, הילדים, באמת ידברו איתנו אם תהיה להם בעיה רצינית, האם הם יפנו אלינו לעזרה, ואם אנחנו, ההורים, נקשיב ונסייע, או רק נכעס, נתאכזב ונעניש.

היה מרתק להקשיב להם.

הילדים אמרו דברים עמוקים ובלתי צפויים, על הצורך שלהם בגבולות, אך גם הצורך שלהם בפתיחות מצידנו. בהקשבה ובחברות. על זה שהם לא בטוחים שבאמת נעזור ולא רק נכעס.

למחרת בבוקר פתחתי עיתון, והבנתי כמה השיחה הזו לא הייתה תיאורטית. כמה היא הייתה ספציפית.

חבורת ילדים שתו אלכוהול, יותר מידי אלכוהול. שניים מהם נכנסו לוויכוח, שהפך מהר מאד לריב. אחד דקר את השני, וכולם ברחו הביתה.

כשאחד הנערים(כנראה אחת הנערות) נזכר לעשות את הדבר הנכון ולהזעיק עזרה – זה כבר היה מאוחר מדי.

פיליפ גלר, בן 16, איבד יותר מדי דם בזמן הזה, ואיבד את חייו. על שטות ועל כלום.

ואני לא מצליחה שלא לחשוב שאם החברים שלו היו עוברים את המפגש הזה, שאנחנו עברנו יום קודם, אולי פיליפ היה היום בחיים. כי אם אפילו אחד מהם היה יושב במפגש שלנו, הוא היה יודע שזה בדיוק הרגע לבקש עזרה מאיתנו. ההורים.

אם הם רק היו יודעים כמה אנחנו רוצים לעזור להם, פיליפ היה בחיים.

הם פשוט לא יודעים. וכדאי לדבר איתם על זה.

בייחוד עכשיו, לקראת החופש הגדול והארוך הזה שהם עומדים לצאת אליו, להסתובב בו זמן רב בחוץ, ואולי, חלילה, להסתבך.

להסביר להם שכשקורה משהו נורא, שיצלצלו אלינו.

אנחנו מבטיחים קודם כול לעזור, ואחר כך נדבר על זה.

זה יכול להציל חיים. אולי את החיים של חבר שלהם, ואולי את החיים שלהם.

דברו איתם, כדי שהקיץ הזה יעבור בשלום.

(לעוד פרטים, היכנסו לאתר של "מכון יסודות", יאיר אפטר, Yesodot3.co.il).

נצפה 10310 פעמים

1 תגובה

  • קישור לתגובה דר נלי שטיין רביעי, 31 אוגוסט 2011 פורסם על ידי דר נלי שטיין

    כתבה חשובה במיוחד לאור העובדה שהיא מדגישה את הצורך בלהקשיב לילדים ולא להניח כל מיני הנחות שאין להן יסוד... כלומר, להמשיך ולהכחיש את מה שלנו - ההורים - לא נעים לדעת.
    הקשבה מתוך עמדה של פניות נפשית אמיתית מהווה בעיני נדבך מרכזי ביחסי ילדים הורים, בכלל, ועם מתבגרים בפרט.

שלח תגובה

יש להזין את כל השדות המסומנים בכוכבית *


אתה כאן: מן התקשורת עיתון יסודות - גיליון 16 - אוגוסט 2011 מתי מצלצלים להורים? (או: תוציאו את הראש מהחול)