מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

הורות: על אוטונומיה ורגישות בגיל ההתבגרות

נכתב על ידי  אילת שחר-דייטש*
דרג מאמר זה
(1 דירוג)

חמודה! אנחנו נוסעים...בואי"

"לא רוצה. אני נפגשת עם חברות היום"

"אבל אמרנו לך כבר אתמול שאנחנו מבקרים את הסבים היום, ומה זאת אומרת את נפגשת עם חברות?!"

"מה לא ברור?? אנחנו נפגשות אצל סתיו. יש לה בית ריק.."

"מה זאת אומרת בית ריק?? איפה ההורים שלה? וחוץ מזה את לא הולכת לשום בית ריק. את באה אתנו לסבא וסבתא".

"אמא, את לא תכריחי אותי לבוא אתכם. משעמם לי שם, אני לא באה!"

טריקת דלת.

הסצינה הזו מסתיימת בדרך כלל במבט אבוד ועגום בין שני ההורים, כאשר כל אחד מהם חושב לעצמו, מאיפה הגנים ה"דפוקים" האלה הגיעו...מהחמות או מהחותנת. איפה אשתי טעתה.. איפה בעלי טעה...

אז זהו, שלא טעינו. דווקא הצלחנו לא רע בכלל...

אחת המשימות המרכזיות של הילדה המתבגרת שלנו היא לפתח את זהותה העצמית והעצמאות שלה. הדרך שלה לעשות זאת זה "להתאמן" בכך עלינו ההורים, בבית. מה שאומר שמה שהיה עד כה ברור, כבר לא ברור: הילדה שלנו בודקת גבולות, מתעמתת אתנו, מנסה לשנות "סדרי עולם" במשפחה, היא גדלה.

הילדה שלנו נאבקת מולנו על האוטונומיה שלה, על היכולת שלה לקבוע לעצמה את סדר יומה, עדיפויותיה, ובוודאי תעדיף להיות עם חברותיה בשלב זה, מאשר אתנו "הזקנים".

זהו תהליך שעלינו לעודד , שכן הוא מוביל אותה לסוג של עצמאות, ומרחק מאתנו, להם היא זקוקה.

עם זאת, מאוד קשה לנו ההורים לאפשר את הריחוק הזה, שהוא גם פיסי וגם רגשי מאתנו. אנחנו בקלות יכולים ליפול למלכודת ההעלבות, או העימות הקשה עם הילדה שלנו, כי מה פתאום שהיא תחליט לא לבוא אתנו??

פה עלינו לדעת כהורים שהתמונה מורכבת:

למתבגרת שלנו מאוד חשוב לדעת שאנחנו לא מוותרים עליה, והיא חשובה לנו מאוד, לכן אם ננסה לשכנע אותה להצטרף, סביר להניח שהיא תחוש טוב, רצויה, חשובה, ומשמעותית מאוד לנו ההורים (גם אם לא תסכים!)

יחד עם זאת, במידה ונלחץ אותה מאוד, או "נכריח" אותה לבוא אתנו, היא עלולה לחוש פגיעה באוטונומיה שלה, בצרכים שלה, בחוסר כבוד כלפיה וכלפי הרצון החופשי שלה, וייתכן שלבסוף תבוא אתנו ( אחרי שתצא מה"מדינה" שלה...), ולכאורה "הצלחנו" במשימה החינוכית, אבל תחושותיה כלפינו יהיו קשות .

כהורים, בתקשורת שלנו עם המתבגרים שלנו, אנחנו מדברים פה על מציאת מינון מאוזן בסגנון ההורי שלנו בין נוקשות רבה מדי ובין וותרנות.

אנחנו מדברים על מתן פרשנות אחרת להתנהגות הילדה שלנו: במקום לכעוס ולהיעלב, חשוב שנבין שהעקשנות והווכחנות שלה מולנו, מסייעת לה להגדיר את עצמה, מסייעת לה להתבגר.

אנחנו מדברים על פיתוח שריר של רגישות וגמישות אצלנו ההורים, לצרכי הילדה שלנו- להתרחק מאתנו רגשית ופיסית, וליצור את חייה החברתיים החשובים לה כל כך בגיל זה.

אנחנו מדברים על שריר נוסף שעלינו לפתח אצלנו ההורים והוא: יכולת ניהול שיחה או עימות עם המתבגר שלנו . וכאשר ממש חשוב לנו שהוא יצטרף אלינו לנסיעה משפחתית, בואו נסביר למה, בהגיון, ובעיקר ברגיעה ולא במצב של "רתיחה" או ריב, כיוון שאז בלאו הכי אין קליטה או הקשבה.

העיתוי של זמן השיחה משמעותי. הרגיעה שלנו הכרחית.

בואו לא נוותר על דברים שחשובים לנו, בכל דבר ועניין: נורמות בבית, שפה, כבוד, מסורת משפחתית, אך עם הרבה כבוד לילדים הגדלים שלנו, הערכה ומתן אוטונומיה ההכרחית להתפתחותם הרגשית.

בואו נחזור לסצינה הראשונה ונשנה אותה קצת:

"חמודה, אנחנו נוסעים.. בואי"

"לא רוצה. אני נפגשת עם חברות היום"

"דברנו על זה כבר אתמול, מאוד חשוב לנו שתצטרפי אלינו לנסיעה, כולם רוצים לראות אותך. האם את יכולה להיפגש עם החברות שלך אחרי ?"

"אז תוכלו "להקפיץ" אותי אליהן יותר מאוחר ?"

ובין אם התשובה היא כן, ובין אם לא... יש בינינו דיאלוג.

* אילת שחר-דייטש M.a , מטפלת משפחתית וזוגית ומנחת קבוצות הורים מוסמכת.

נצפה 9457 פעמים

שלח תגובה

יש להזין את כל השדות המסומנים בכוכבית *


אתה כאן: עיתון יסודות עיתון יסודות - גיליון 5 - דצמבר 2008 הורות: על אוטונומיה ורגישות בגיל ההתבגרות