מאת: יאיר אפטר
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 10
מי הם בני הנוער שלא ישתו משקאות אלכוהוליים עם חבריהם בגינה, במועדון או במסיבה פרטית ומה מאפיין אותם.
באחד ממפגשיי עם בני נוער, ציין נער בכיתה י' מהרצלייה שהוא לא נוהג לשתות עם חבריו או לעשן נרגילה בגינה. הנער תיאר שכבר בכיתה ט' חבריו הקרובים נהגו להגיע לאחד מהגינות בהרצליה, להביא עימם בקבוק וודקה ונרגילה ולבלות את הלילה בעישון ושתייה והדבר הפריע לו. בכיתה י' הוא החליט להפסיק לבלות איתם. לדבריו " מה יש לי לעשות עם חברים שכולם שותים, אני לא בקטע שלהם, אני מרגש לא שייך ואני גם לא מתכוון לשתות או לעשן, אז ניתקתי מגע".
מנתוני הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול שיתפרסמו בחודשים הקרובים עולה שבכיתות ט' 50% , בכיתות י' 55% ובכיתות י"א-י"ב 60% מבני הנוער שתו משקאות אלכוהוליים בשנה האחרונה וכאשר. כמי שעוסק שנים רבות במניעת מצבי סיכון בקרב בני נוער ומניעת שתייה לא מבוקרת של משקאות אלכוהוליים. מעסיקה אותי השאלה מי הם בני הנוער לא שותים משקאות אלכוהוליים, מה מאפיין אותם והאם ניתן ללמוד מהם דבר אחד או שניים לגבי פיתוח תוכניות מניעה.
במאמר זה אנסה לאפיין את בני הנוער שלא שותים משקאות אלכוהוליים עם חבריהם בגינה, במועדון או במסיבות פרטיות.
"אני לא סובל/ת אלכוהול": ראשית יש את אותם בני הנוער שפשוט לא אוהבים את המשקה האלכוהוליים עד כדי סלידה וחוסר מוכנות לשתות ויהי מה. חשוב לציין שרוב בני הנוער לא אוהבים אלכוהול בעיקר את המשקאות שהן נוהגים לשתות הכוללים בעיקר משקאות אלכוהוליים. עם זאת ישנם בני-נוער שסולדים ממשקאות אלכוהוליים עד כדי הימנעות מוחלטת משתייה בכל הקשר אפשרי. חלק מבני הנוער אף יודעים לספר הם "אלרגיים" לאלכוהול, לטענתם הם מפתחים תחושות גופניות לא טובות בעקבות השתייה.
"אני לא סובל/ת בילוי עם אלכוהול": לעיתים אני פוגש בני-נוער הסולדים מבילוי עם בני-נוער ששותים. לעיתים קרובות הם נאלצים לשמור על חבריהם, לדואג שלא יפלו, לשטוף אותם מהקיא, להתמודד עם חשיפה לאירועים אלימים והתבזות של חבריהם. לטענתם, הם רואים בזה חוסר טעם מוחלט ולכן הם בוחרים לא לשתות, לעיתים הם יתארו את עצמם כמי שוויתרו על הקבוצה החברתית והם מעדיפים לא לצאת לבילויים.
"אני מבלה עם חברים שלא שותים": ממחקר גדול שהתבצע על ידי הרשות האמריקאית למניעת שימוש בטבק, סמים ואלכוהול מתברר שבני נוער הנוהגים לשתות שתייה בעייתית או לעשן מריחואנה מדווחים על מס' רב יותר של חברים מבני-נוער שנוהגים לשתות או לעשן מריחואנה. בני-נוער יודעים לומר ששתייה מתרחשת במרחב החברתי. נער שמבלה עם בני-נוער ששותים הסיכוי שישתה משקאות אלכוהוליים בבילוי גבוה יותר מאשר בני-נוער שלא שותים.
"כשאני חושב על העתיד שלי, אז אני לא רואה איך לדפוק את הראש משתלב עם זה": נער מכיתה ט' בנתניה ציין שבעוד כמה שנים אני אשמע עליו. לדבריו:" אני אהיה אחד משחקני הכדורגל המפורסמים בארץ". לדבריו גם עם חברים שלו שותים הוא לא רואה את עצמו דופק לעצמו את העתיד. אכן, חשיבה לטווח ארוך מקטינה את הסיכוי לשתייה של משקאות אלכוהוליים.
" אין לי בעיה להגיד לא, אני לא דופק חשבון לחברים שלי": יכולת אסרטיבית היא הכן מנבא לסיכוי גבוה יותר להימנעות ממצבי סיכון. במחקרים שבחנו את גורמי הסיכוי למניעת שימוש בסמים ואלכוהול נמצא שבני נוער עם התנהגות פרו-חברתית ויכולת גבוהה לאסרטיביות, שותים ומעשנים פחות. כמו-כן הם גדלו במשפחות עם סמכות הורית ברמה גבוהה.
לא רוצה לאכזב את ההורים שלי: לעיתים קרובות בני-נוער שלא שותים משקאות אלכוהוליים עם חבריהם מציינים שהם לא רוצים לאכזב את הוריהם ולכן הם לא שותים. חשוב לזכור שזו גם הסיבה שרוב בני הנוער לא יספרו להוריהם על מצבי סיכון שהם לוקחים ומצבי סיכון הקשורים לאלכוהול בפרט. מידת תחושת הקרבה בין חברים במשפחה, פעילויות משותפות ונוכחות ושותפות הורית בחוויותיהם של ילדיהם משפיעים בהתאמה על שימוש בסמים ואלכוהול. תחושה בסיסית של ילדינו שאנו אוהבים אותם, אנו דואגים להם ושאנו רוצים רק בטובתם משפיע על חלק בני הנוער להימנע משתייה ולו רק "שההורים לא יתאכזבו ממני".
"כשההורים שלי ערים כשאני חוזר מבילוי, או שהם באים לאסוף אותי, יש לי בעיה לשתות": אכן, נוכחות ובקרה הורית מהווים מרכיב חשוב בהגברת הסיכוי שבבני-נוער לא ישתו. דרישה ישירה של ההורים מהמתבגר ללקיחת אחריות והימנעות מכניסה למצבי סיכון מקטינה את הסיכוי לשימוש בסמים. נוכחת ההורים בסביבת הבילוי וידיעה מקשה על בני-הנוער לייצר מניפולציות שיאפשרו להם להסתכן ולהימנע מהכעס של הוריהם.
"למרות שאני לא אוהב את זה, כשההורים מעבירים לי מסר ברור לגבי שתיית אלכוהול, באיזה שהו מקום זה משפיע עלי" : אכן מסרים ברורים של ההורים לגבי התנגדותם לשתיה של ילדיהם ושאינם מרגישים רגשות אשם בשל כך, משפיעים על קבלת ההחלטות של ילדיהם. נער שהשתתף בסדנת הורים-ילדים שיתף שכשאבא שלו אומר לו לא לשתות עם חברים, אז הוא נוהג לשתות קצת כך שההורים שלו לא ידעו. לדבריו: " אם ההורים שלי היו מרשים לי לשתות, אבל קצת, אז הייתי שותה הרבה יותר". לעיתים אנו מתאכזבים שהמסרים הישירים והברורים שלנו לא מכובדים על ידי ילדינו, עם זאת, כפי שניתן ללמוד מאותו הנער הם משפעים על קבלת ההחלטות. במחקרים נמצא שעמדה ברורה של שני ההורים לגבי איסור השימוש בסמים ואלכוהול, מגבירה את סיכוי להימנעות. עמדות סובלניות של הורים לשימוש בסמים או מסרים מנוגדים במשפחה ולא עקביים לגבי שימוש בסמים ואלכוהול מגבירים את הסיכוי לשתייה ראו שימוש בסמים.
"בגלל שההורים אוהבים אותי, אני מקבל את מה שהם מבקשים": בני נוער החווים עוצמת קשר גבוהה בינם לבין הוריהם מפנימים מסרים הוריים בצורה יעילה יותר. מסרים ברורים אכן חשובים, אך חשוב שהם יגיעו מתחושה של קירבה ואכפתיות ולא ממקום של ניכור, כעס ועלבון. אכן ילדינו המתבגרים לעיתים מעוררים בנו כעס, אכזבה ועלבון. בגיל הנעורים בשל רצון ילדינו לחוות תחושת עצמאות וחוסר נוכחות הורית, חלקם נוטים להתרחק ולהתבודד. לעיתים הם הודפים כל ניסיון לקרבה מצדנו. חשוב לא לוותר. חשוב לקיים ארוחות משותפות, בילויים משפחתיים מהנים, שיחות בנושאים המייצרים עניין משותף ורצון כן ואמיתי לנוכחות בחייהם של ילדינו. גם אם אנו חווים דחייה, חשוב לא לוותר. בניגוד למערכות יחסים אחרות. הורים לא מתגרשים מילדיהם, ניסיונות הדחייה של ילדינו המתבגרים לא יעזרו להם. אנחנו נהיה שם עם הרגשות העזים שלנו ונמשיך לשדר אהבה כרגיל.
לסיכום, ניתן לראות שישנם מספר משתנים המשפיעים על תהליך קבלת ההחלטות של בני נוער המחליטים לא לשתות בבילוי. תחושות גופניות לגבי השתייה, חוסר עניין בבילויים המשלבים משקאות אלכוהוליים, בילוי עם חברים שאינם שותים, מסרים ברורים לצד נוכחות ובקרה הורית אך לא פחות חשוב חום, דאגה ותחושת אכפתיות שחווה הנער מהוריו.