מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

משפחה מעוררת מחשבה - ראיון עם משפחת בנימיני

נכתב על ידי  יאיר אפטר
דרג מאמר זה
(3 דירוגים)

את רותם בת ה 16, אמה תמר, אביה אודי ואחיה בן ה 19 עומר, פגשתי בפעילות הורים-מתבגרים. כבר בתחילת הפעילות הבנתי שזו משפחה אחרת. לפעילות הוזמנו הורי כיתות ט –י"א וילדיהם במושב במרכז הארץ, על מנת לעסוק בסוגיית שתייה של משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער בישוב.

למפגש הגיעו כ 20 הורים וילדיהם כאשר משפחת בנימיני הגיעה בנוכחות מלאה כולל עומר שהיה לקראת גיוס לצה"ל. כל המשפחה הגיעה למפגש ואף אחד מהם לא וויתר על זכותו לבטא את עמדותיו בנושא. למרות השונות בעמדות בין אודי ותמר לבין עמדותיה של רותם בכל הקשור לזמני ומקומות בילוי ראויים לנערה בת 16, ניתן היה לחוש בקרבה המיוחדת והחום הקיים בין כל בני המשפחה. לאחר סיום הפעילות בשיחה עימם התברר לי שלמרות שתמר ואודי גרושים, כל המשפחה הגיעה למפגש למען רותם. הבנתי שיש כאן סיפור מיוחד, של משפחה מיוחדת המתמודדת עם סוגיות של גיל הנעורים המאפיינות רבים מההורים שאני פוגש.

וכך אני מוצא את עצמי ביום ראשון אחר הצהריים בביתם של תמר ורותם, אודי הצטרף לפגישה. התלבטתי איך לערוך את הראיון עם משפחת בנימיני. ולבסוף החלטתי לכתוב את השיחה שהתקיימה בין רותם תמר ואודי כמעט כלשונה. יש הרבה מה ללמוד:

תמר: לא מזמן הזמנתי לביתי חברות לשיחה בנושא "אמהות לבנות מתבגרות". הבנתי שאני במצוקה וכי עלי לשוחח ולבחון את הנושא. הבקשות "המשונות והמפחידות " של רותם הלכו וגדלו, כמו למשל לישון עם חבורת בנים באחד הקיבוצים באזור. פתאום יש שמות של נערים שאני לא מכירה ולא מצליחה לעקוב אחרי מהלך העניינים. תמר שוחחה על כך עם רותם ובקשה שכל החברים שלה יגיעו אלינו, כדי להכיר אותם. רותם נערה מיוחדת ומקסימה שלא מפסיקה לחייך, נוהגת לבלות עם חבורת בנים שאיתם לדבריה היא מרגישה "הכי טוב".

רותם: בקשתי מכל החברים שלי להגיע כי אימא שלי רוצה להכיר אותם, אמרתי להם "היא לחוצה, אז אני מבקשת שתיפגשו איתה".

תמר: אכן הגיע רכב עם החבר'ה של רותם. פגשתי ושוחחתי עם כולם ומאוחר יותר כאשר הם הלכו עשיתי תחקיר עם עומר, בני , שהיה אז בכיתה י"ב לגבי הנערים שאיתם רותם יוצאת. ואז רותם רוצה ללכת למסיבה בת"א. היא לא יודעת לאן, לדבריה אחד מהחברה מכיר את המקום. לאחר ברורים התברר שמדובר ב"מימד החמישי" בנמל תל-אביב. היה לי חשוב לשוחח איתה לגבי המועדון ועם חבר של רותם שמכיר את המקום.

רותם: התקשרתי אליו ואמרתי לו "אימא שלי מפחדת שיהרגו אותך ויאנסו אותי, אז היא מבקשת לשוחח איתך". לחבר שלי אין בעיה לדבר עם אימא שלי, הוא אוהב אותה כי היא לא עצורה, היא אומרת את מה שהיא חושבת והכול בחוש הומור. זו האימא הכי שונה שראיתי בחיים. בכלל, אני מספרת לאבא ואימא הרבה דברים שילדים אחרים לא מספרים. זה ערוץ תקשורת מצוין. יש מקומות שלא מסכימים אז מתווכחים. שווה להתווכח עם ההורים כי זה כייף. תמיד התוצאה שונה ומפתיע. לפעמים אני מופתעת לטובה.

אודי: אני ותמר שוחחנו בינינו לגבי המסיבה. היה ברור לנו שרותם אוהבת לרקוד ושחשוב שתצא לבלות . דברתי עם החבר והוא אמר שאין מה לדאוג שהם תמיד הולכים לשם. שאלתי אם הם גם משתכרים, הם אמרו שחלקם כן אבל הם חוזרים במונית שרות.

תמר: שישי בערב, נכנסתי לאינטרנט הקלדתי "המימד החמישי" וראיתי הרבה צילומים של המקום ומס' טלפון אליו אפשר להתקשר בכל שעה.אז התקשרתי. בררתי עם מי שענה לי אם המקום בטוח והוא ציין "בהיסוס" שכן. בברור יותר מעמיק ראיתי כתבה על משהי שנאנסה באיזור המועדון בעבר.

אודי: החלטנו שהיא יכולה ללכת למועדון אבל בתנאי שהיא לא יוצאת ממנו החוצה ואני מגיע לאסוף אותה ומחכה לה מחוץ למועדון. הגעתי לשם בערך בשלוש לפנות בוקר, כל הכניסה לנמל מלאה במכוניות משטרה ומשמר הגבול. בצד אני רואה שמבצעים מעצר של שיכור אלים. אני רואה מלא צעירים ומבין כי הבת שלי ב"גוב האריות". התקשרתי אליה וחיכיתי בפתח המועדון. היא יצאה ובאותו הרגע היה ברור לי שזה המקום האחרון שהבת שלי צריכה להסתובב בו. זה מקום לא בטוח ולא נעים להיות שם.

רותם: כל האירוע היה מוזר, אבל תודה להורים שלי שעשו הכול כדי להגן עלי. עם זאת, לפעמים זה מעצבן שהם חושבים שהם יודעים הכול וחושבים שהם מבינים.

אודי: את בגילך לא מוכנה לצאת ל"קרב המועדונים", אלו מקומות מסוכנים לנערה בגילך. אין לך ולי מושג כיצד אנשים סביבך יתנהגו כשהם שיכורים . הם עלולים לפגע בך.

תמר: יש קטע עכשיו של רותם שיש לה חברים בכל הארץ. פריצה לרשת חברתית מטורפת: תל-אביב, רעננה, זיכרון, חיפה. רותם עם האנרגיות שלה, אני כבר לא מצליחה לעקוב אחרי כל החברים.

אודי: מצד אחד רותם לא תמימה, אבל מצד שני מדאיג אותי שרותם נפגשת עם כל כך הרבה חברים והיא סומכת על כולם. זה בכל זאת ניסיון של ילדה בת 16, אין לה הרבה ניסיון חיים.

רותם: נכון, אני לא יכולה הכול, אני עדיין צריכה את ה"צמר גפן הוורוד" של ההורים שלי. עם זאת אני יודעת להסתדר.

ואז רותם העלתה בשובבות, את נושא הקעקוע שהיא עשתה לאחרונה.

רותם: כשקיבלתי תעודת זהות החלטתי לעשות קעקוע. אמנם רמזתי להורים שאני הולכת לעשות, אבל הם לא ממש ידעו. אימא לא הסכימה שאני אעשה קעקוע, בכל זאת החלטתי שכן, כי זה הכסף שלי והגוף שלי ומותר לי על פי החוק. אני יודעת שיש להם סלידה מזה. עמדתם חשובה לי וחשוב לי לכבד את ההורים, אבל זו עדיין החלטה שלי. חששתי מהכעס שלהם אז ביקשתי . מעומר שירכך את המצב.

תמר: עם עומר זה היה בגיל 18. הוא הודיע לי שהוא מעל גיל 18 והוא נוסע לת"א לעשות קעקוע. אמרתי לו שזה לא נראה לי והוספתי את עמדתי בעניין. כמו כן ביקשתי שישוחח עם אבא שלו בנושא. ציינתי בפניו שאני מעריכה את העובדה שהוא משוחח איתי, לאור העובדה שזכותו לעשות את רצונות ע"פ חוק. אך הוספתי ,שאת ברכתי – לא יקבל. אני אשמח שהוא יחשוב שנית ולא יעשה. למחרת הוא חזר עם קעקוע ענק -חרב של שודדי-ים תקוע בנעל. את הקעקוע הוא צייר בעצמו לפני כן.

אודי: אני מרגיש שרותם בודקת כל הזמן את הגבולות ומנסה אותנו וזה חלק מהיחסים בניינו. לרותם יש צורך לבדוק ואנחנו מנסים לייצר איזון בין להגביל לבין לשחרר. ואם היא כבר באה עם קעקוע, זאת הבחירה שלה למרות התנגדותנו.

תמר: אם היינו משחררים, רותם הייתה עפה, יש לה דחפים ורצונות מאוד עזים שאת רובם אנחנו נוטים לכבד. אני מאוד מאוכזבת מהקעקוע, ומצד שני ברור לי שלא נקשור אותה לחדר. אף פעם לא הענשנו. דרך החינוך שלנו הייתה בדרך של כבוד ותקשורת. שוחחנו , הבהרנו את דעתנו והגבלנו. רותם בדרך כלל כיבדה את ההגבלות החשובות. אני מתנגדת לכל סוג של השפלה. בדרכי, מאמינה בכבוד הדדי. חלק מהכבוד זה להבין שגם לילדים שלנו יש את הבחירות שלהם, שלא תמיד תשמחנה אותנו.

ושוב חזרה לנושא "יציאות ומועדונים...."

רותם: אני מעריכה את ההורים שלי שהם שומרים עלי, עם זאת אני רוצה שיגבילו וישמרו במידה. חשוב גם להרפות. "אני יודעת שלכם זה קשה בגלל הדאגה אתם לא ישנים בלילה, אבל ככה זה במועדונים היום, נכון יש סמים ואלכוהול בכל מקום אבל אתם צריכם גם לדעת לסמוך עלי".

תמר: זה ריקוד שהולך להמשך, אין פתרון אחד. רותם תמשיך לרצות דברים חדשים שאנחנו נצטרך לברר. אני לא אלך איתה או אשב איתה במקומות. אבל יש לקבוע שעות, כוננות עם הנייד, להסיע ולאסוף מבילויים, לראות מה שלומה ומצבה אחרי בילוי. זה מאוד משמעותי מבחינתו.

רותם: אני מעריכה אותם שהם אוספים אותי, מבחינתי מפחיד אותי לנסוע במונית.

אודי: מבחינתנו חשוב לדעת מה קורה גם אם זה קשה לעיקול ולהיות מוכנים לשמוע דברים שלא ימצאו חן בעיינו. חשוב לי ליצור קשר טוב עם הילדים שלי ואז אני מרגיש שליטה מסוימת ויש ערוץ פתוח, יש עם מי לדבר. אפשר לדבר איתה למחרת ולהתעניין והיא משתפת.

תמר: ברור לי שאם רותם תצטרך עזרה, היא תספר או תבקש עזרה לפני שיקרה משהו- היא יודעת שאני אהיה שם 2000 אחוז בשבילה.

אודי: יש מושג "חילוץ", תמיד אני אזנק בשבילה במצב חרום.

רותם: מאז שאני קטנה אני יודעת את זה ואומרים לי את זה. גם ברור לי מתי אימא דואגת.

תמר: ערוץ ההומור התפתח בשנה האחרונה. ההומור השתבח מאוד והוא עוזר לפתוח ולא להיבהל. ההומור פותח קצוות.

רותם: כשאנחנו רבות כייף לי להציק לאימא, רבנו הרבה על לימודים. הרבה פעמים אנחנו בוכות ואז משלימות, בסופו של דבר אנחנו חוזרות להיות חברות טובות.

יצאתי נפעם ומעורער ובעיקר מלא הערכה. אכן, יש דברים כאלה. נכון, לא קיבלנו תשובות. עסקנו בעיקר במחשבות והתלבטויות. אבל לא ניתן להתעלם מהנוכחות והבקרה ההורית, התקשורת הפתוחה והמובן מאליו של אודי ותמר תוך ידיעה בוטחת של רותם שההורים שלה שם בשבילה ב "2000 אחוז"

נצפה 9853 פעמים
עוד בקטגוריה זו: פורנו-מאניה »

שלח תגובה

יש להזין את כל השדות המסומנים בכוכבית *


אתה כאן: עיתון יסודות עיתון יסודות - גיליון 12 - ספטמבר 2010 משפחה מעוררת מחשבה - ראיון עם משפחת בנימיני