מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

הצבת גבולות לילדים: מדוע וכיצד?

נכתב על ידי  זיו סופר*
דרג מאמר זה
(3 דירוגים)

גבולות הם מרכיב חשוב והכרחי להתפתחות בריאה של ילדינו. הצבת גבולות מגינה עליהם מפני פגיעה פיזית, והם מאפשרים לילדים לפתח אישיות בריאה.

ניתן לדמות את נפשו של הילד לפאזל בעל מיליוני חלקים, שאת חלקם הוא מביא עימו לעולם ואת חלקם הוא רוכש במהלך שנות ילדותו ונערותו. משימת "העל" בהתפתחות היא לחבר בין כל חלקי הפאזל וליצור תמונה ייחודית ובעלת משמעות, הרי היא האישיות. הצבת הגבולות מספקת לילד את המסגרת לאותו פאזל ומסייעת לו לבצע ולהשלים את המשימה.

עם זאת, חשוב לזכור שאומנם גבולות הם מרכיב חשוב בהתפתחות, אך הם אינם המרכיב היחיד והעיקרי. ישנם יסודות הכרחיים נוספים, כגון התייחסות בכבוד אל הילד, העשרה רגשית, שכלית ופיזית ומתן אפשרות להתפתחות עצמאית.

הצבת גבולות קשורה לשאר מרכיבי ההתפתחות ונמצאת איתם ביחסי גומלין. הגבולות צריכים להינתן תוך מתן כבוד לילד, ליכולתו להרגיש, לחוש ולהבין, זאת כמובן בהתאם לגילו ולשלב ההתפתחותי בו נמצא. אין הורה (בריא בנפשו) שיסכים שילדו יתקע מסמר בשקע החשמל. הסיבה לכך ברורה והיא התוצאה הנוראית שבמעשה. ובכל זאת, יש הורים (בריאים אף הם בנפשם) המתקשים להציב גבול לילד בחנות הממתקים, למרות שהם ממש לא מעוניינים לקנות עוד סוכרייה, ועוד ביצת קינדר, ורק עוד תולעת ג'לי אחת ודיי....?

אפשר להגיד "לא", מבלי להרגיש אשמים

אז, איך עושים זאת? איך מציבים גבולות בצורה נכונה?

ראשית, עלינו להאמין בגבול שאנו שמים, להאמין שהוא אכן ראוי להינתן לילד. חשוב שנבין מה הרציונאל העומד מאחורי הגבול ומה יהיו התוצאות אם לא נשים גבול. לדוגמא, מדוע אנו דורשים מהילד להכין שעורי בית דווקא עכשיו ולא אחר כך? מדוע אנו קובעים שעת שינה כזו או אחרת? מדוע אנו עומדים על כך שהילד יתקלח כל יום? ההבנה שלנו את הסיבה והתוצאה העומדות מאחורי הגבול מסייעת לנו לשמור עליו ולהיות עקביים בו. אם נבין לעומקן את משמעויות אמירת ה"לא" ותוצאות אמירת ה"כן", נוכל להיות משוכנעים שאנו עושים את הדבר הנכון. המניעים להצבת גבולות יכולים להיות מגוונים, חלקם קשורים ישירות לילד-לביטחונו, לחינוכו וכו' וחלקם קשורים ברצונותינו וצרכינו אנו. עם זאת, הורים רבים מרגישים רגשות אשם כאשר מדובר בהצבת גבולות מתוך צרכים שלהם. לדוגמא: לקבוע לילדים שעת שינה מספיק מוקדמת שתשאיר להורים זמן פנוי לעצמם. מדוע מתעוררות תחושות האשם? מאחר והצבת גבולות כרוכה במניעה של דבר מה מהילד, מניעה זו מעוררת לרוב, רגשות כאב, כעס ואכזבה. אמירת "לא" לילדינו יוצרת קונפליקט המעלה מייד רגשות אשם ומחשבות כמו "אני הורה לא טוב כי הילד בכה בגללי". בעניין זה, ברצוני להעלות נקודה למחשבה: אנו כהורים מהווים מודל לחיקוי עבור הילד, הוא מתבונן בנו ובהתנהגותנו ולפחות בראשית חייו רוצה להידמות להוריו. ישנם דברים שאנו רוצים שהילד ילמד, כגון לעמוד על שלו ולהגן על פרטיותו, אך כיצד ילמד לעשות זאת אם הוריו מבטלים עצמם בשבילו?! כיצד יוכל להרגיש בטוח אם אמא או אבא נכנעים לו והם הרי גדולים ומבוגרים והוא קטן וצעיר?! חשוב מאד שהילד יראה ויבין שאתם עומדים על שלכם ודואגים גם לעצמכם. נכון, לעיתים זה יתנגש עם רצונותיו אך כאשר רצונו אינו קשור לצרכים בסיסיים (כגון רעב), הוא יצטרך ללמוד בעזרתכם שגם לרצונותיכם יש מקום. הדבר יקנה לו שיעור חשוב לחיים.

ההיגיון והרגש שמאחורי הגבולות

דמיינו לעצמכם שאתם נוסעים ברכב בדרך פנויה ולפתע אתם רואים לפניכם טור מכוניות ארוך שאינו זז. אתם מתקרבים, מאטים, מבינים שנתקעתם בפקק אך אינכם יודעים מדוע. אתם פותחים רדיו אולי תשמעו דיווח תנועה, פותחים את החלון ושואלים את הנהג שברכב לידכם – אולי הוא שמע משהו וכמובן ישנם את אלה שיוצאים מהרכב ומנסים לברר מה קרה. אתם מתחילים להעלות השערות לגבי סיבת הפקק: אולי תאונה? אולי בכלל תאונה בנתיב הנגדי? אולי רמזור התקלקל? אולי שוב בונים בכביש? – מתסכל מאד! לגבי כל סיבה וסיבה תהיה לנו תגובה שונה. אם זו תאונה ליבנו ייחמץ, אם בונים אז אולי נכעס ונאמר "למה תמיד בונים בשעות הכי עמוסות?!" וכד'.

דוגמא זו באה להדגיש את חשיבות ההסבר לצד שימת הגבול. ההסבר מקנה לילד תחושת הבנה לגבי העולם ויוצר רצף של מקרה-תגובה ביחס לאירועים. הילד מבין את המעשה שעשה ואת תגובתכם אל מעשה זה. הבנה זו מפחיתה חרדה, בלבול ותסכול.

מרכיב חשוב נוסף, המונע בלבול וחרדה הוא העקביות. עלינו להיות עקביים בגבולות שאנו שמים, אחרת התחושה שתיווצר אצל הילד היא של חוסר יכולת לצפות את המציאות.

שני מרכיבים נוספים הקשורים זה בזה הם האמפטיה ושיקוף הרגשות. בבואנו להציב גבול עלינו להיות אמפתיים, הן לרצונו של הילד והן לרגשות שמתעוררים בעקבות האיסור. כפועל יוצא מכך, עלינו לשקף לילד את רגשותיו: "אני מבין שאת רוצה ללכת לחברה עכשיו ולבלות איתה, זה באמת הרבה יותר נחמד מאשר לעשות שיעורי בית, אבל את צריכה לסיים את שעורי הבית כי זה חשוב להתקדמות שלך בלימודים ואחר כך אני אסכים שתצאי...אני מבין שאת כועסת ומאוכזבת שאת לא יכולה לצאת עכשיו, אך אם תסיימי מהר יהיה לך הרבה זמן לשחק איתה". בצורה זו הילד לומד לשיים (naming) את הרגשות של עצמו.

למרות הטכניקות שהובאו לעיל, פעמים רבות הילד עדיין יתעקש, יכעס, ויבכה אך למרות זאת עלינו לזכור את החשיבות של הגבול – ההשקעה היום תניב פירות מחר.

מה בין גבול לעונש?

ישנן פעמים שהגבול לבדו אינו מספיק ועלינו להעניש את הילד. לדוגמא, כאשר הוא מכה העונש בא לאחר הצבת הגבול ובצמוד אליו. כלומר, אין לתת עונש ללא גבול מנומק: "אני מבין שאתה כועס אבל אתה מכה. ביקשתי ממך להפסיק ואתה ממשיך, לכן אתה תכנס לחדר ולא תצא ממנו שתי דקות!". בדוגמא זו ישנם את כל המרכיבים של גבול ועונש: (1) שיקוף ושִיוּם רגשותיו של הילד: "אני מבין שאתה כועס"; (2) שיקוף התנהגותו: "אתה מכה אותי"; (3) שיקוף ושִיוּם התחושות של ההורה: " זה כואב ולא נעים לי"; (4) הסבר לעונש: "ביקשתי ממך להפסיק ואתה ממשיך"; (5) הצגת העונש ואורכו: " לכן אתה תכנס לחדר ולא תצא ממנו שתי דקות". בהצגת העונש חשוב להציג גם את מיקומו הפיזי של העונש וגם את אורכו, זאת, כדי שהילד יקבל תחושת זמן ומרחב.

במידה ואנו מענישים רצוי לעשות זאת עד כמה שאפשר בסמוך לאירוע. עונש המגיע ללא קשר ישיר עם הסיטואציה מאבד מערכו ונתפס בעיניי הילד כמנותק מהמעשה וכלא לגיטימי. חשוב שהעונש יהיה מידתי ביחס למעשה וכך ייתפס בעייני הילד וגם בעייננו כמקובל יותר וכבר ביצוע. ואם דיברתי על גבולות ועונשים ברי ביצוע, חשוב שתציבו גבולות ועונשים בהם אתם יכולים לעמוד. עדיף להציב גבול פחות נוקשה או עונש פחות חמור, בהם תוכלו לעמוד מאשר לוותר לילד כי לא עמדתם במילתכם. לדוגמא, עדיף להחליט מראש להשאיר את הילד "רק" שתי דקות בחדר ולעמוד בשתי הדקות הללו, מאשר לומר לו ללכת לחדר ל- 10 דקות ולהוציא אותו לאחר שלוש.

לסיכום, הצבת גבולות היא מרכיב הכרחי בהתפתחות התקינה של ילדינו, אך הוא אינו היחיד. בבואנו להציב גבול עלינו לעשות זאת ברגישות אך בנחישות. עלינו לכבד את רצונותיו ורגשותיו של הילד, במקביל לידיעה ולהבנה את חשיבותו של הגבול. לכל אחד מהשחקנים הפועלים יש תפקידים התפתחותיים שונים: תפקידו של הילד, הן בילדות והן בנערות, הוא ליצור זהות ועצמאות. כחלק ממשימה זו הילד בודק אותנו ו"מתנגח" בנו. ואילו, תפקידינו כהורים , בין היתר , להציב גבולות.

* זיו סופר— עובד סוציאלי, פסיכותרפיסט מתמחה בטיפול בטראומה וחרדה.

נצפה 12475 פעמים

שלח תגובה

יש להזין את כל השדות המסומנים בכוכבית *


אתה כאן: עיתון יסודות עיתון יסודות - גיליון 15 - מאי 2011 הצבת גבולות לילדים: מדוע וכיצד?