מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

ארגזי כלים

toolbox-smallלהורים, אנשי חינוך ובני נוער, מה לעשות, איך לעשות. מערכים, מידע, כלים...

לחצו כאן לצפייה בארגזי הכלים

הכשרות לאנשי חינוך

shituff-matach

ממשובי לקוחות: "רכשתי כלים והמרצה פתחה לי אופקים ליצירתיות ומחשבה אחרת".

לחצו כאן לפרטים נוספים

עיתון יסודות - גיליון 11 - מאי 2010
עיתון יסודות - גיליון 11 - מאי 2010

בחודשים האחרונים התעוררנו למציאות שבה בני-נוער פוגעים מינית ואונסים. כאשר מדובר באונס קבוצתי המציאות הופכת למטלטלת ומזעזעת עוד יותר, קור הרוח, המוכנות לפגוע, להשפיל ולרמוס את נפשו של האחר מפתיעים כל פעם מחדש.

בגיליון זה אנו מנסים להבין את התופעה בהקשרים רחבים הכוללים את תפקידם של תהליכי ההבניה של המיניות בקרב נערים, תפקידם של ההורים ותהליכים חברתיים כגון לחץ חברתי , המשפיעים על יכולתם של נערים לאנוס.

כמו כן, נבחן מה היא מיניות בריאה המהווה מרחב לביטויי מיניות על בסיס של בשלות פסיכולוגית. מרחב הנותן מקום לחדוות המין אך גם מכבד את מיניותו של האחר.

יאיר אפטר

רשימת הכתבות במהדורה זו:

”יצאת גבר!!!“ הקשר בין גבריות מצ‘ואיסטית לאונס קבוצתי ומה ניתן לעשות? - מאת יאיר אפטר

האם וכיצד לדבר עם בני- נוער (עם דגש על בנים) על אונס קבוצתי? - מאת ליאור גל כהן

נערה אחת, לבד - מאת רוני גלבפיש

התנאים המקדימים לקיום יחסי מין ועצות להורים בתקשורת שלהם עם ילדיהם בנושא – מאת נאווה לרנר

הצעקה השקטה: על מנגנון ההסתרה/השתקה בקרב נפגעי תקיפה מינית - מאת שלומית לויה

דינאמיקה של אונס קבוצתי: הסברים תיאורטיים - מאת עפרה שניידר

לא קשור. לא נכון! תגובת ביקורת של המועצה לשלום הילד למאמרו של יאיר לפיד - מאת המועצה לשלום הילד

”9 מתוך 10 נהנים מאונס קבוצתי“ חולצות, חוש הומור ואונס קבוצתי - מאת יובל דרור

פייסבוק ובני נוער: סיר לחץ חברתי - מאת אביטל גרשפלד-ליטוין

אל תלכי לבדך ילדה ברחוב???... – מיניות נערות במציאות עכשווית - מאת ד"ר נלי שטיין

ארגון אנשים באדום: נהגים צעירים ורישיון נהיגה מדורג - מאת ארגון אנשים באדום

"הכל התחיל לפני כחודש כשגילה פנתה לבני, בן כיתתה, והתוודתה באוזניו על אהבתה לאלון שנחשב לנער מקובל מאוד בבית הספר. בני סיפר לאלון על אהבתה של גילה והשניים , החליטו לנצל את תמימותה. הם יצרו עמה קשר וקבעו להיפגש באזור מגוריהם, בשעת ערב מאוחרת. גילה יצאה מביתה נרגשת לקראת הפגישה הצפויה עם הנער שכל כך רצתה באהבתו, אך כשהגיעה למקום נוכחה לדעת כי פרט לאלון ובני, הגיעו לפגישה גם שני נערים נוספים. גילה שלא חשדה בדבר, עלתה למכונית ונסעה יחד עם הארבעה עד לשטח חנייה ליד בית הספר. בקרבת מקום הותירו הנערים את גילה ואלון לבד במכונית. אלון ניסה מיד…

 

עוד אונס קבוצתי מתפרסם בכלי התקשורת. הפעם בצפון תל אביב. זה גורם לתקשורת לעסוק בזה יותר. איכשהו זה גורם לנו להזדעזע יותר. זה לא הוגן אבל אי-אפשר להתעלם מזה. טיל הפוגע בתל אביב עושה יותר רעש מטיל הפוגע בעפולה או אשדוד. (חודש וחודשיים קודם גם שם התפרסמו 'אונסים קבוצתיים'). כמה ימים אחר כך, בסדנה שהעברתי לקבוצה של 15 בנים בכיתה ז', באחת מחטיבות הביניים בגוש דן, אני שואלת אותם האם יכול להיות דבר כזה גם בבית הספר שלהם. אחד אומר "לא, כי אנחנו טובים". רובם אומרים "כן". חלק שותקים. אני חושבת לעצמי "וואו, איזה מודעות. בטח יותר משל ההורים שלהם…

 

הכרתי אותה כשהיינו בנות ארבע-עשרה. היא היתה נערה מיישוב קטן, פרובינציאלי וסגור. שערות בכל צבעי הקשת, חצי קודקוד מגולח. זועמת. נבחנית. היום היינו אומרים שהיא ביץ'. אז - פשוט התרחקתי ממנה. איזו מרשעת. עזבתי את בית הספר כעבור שנה, ובפעם הבאה נפגשנו בטירונות. היא היתה שמנה מאוד, יפה מאוד, והרבה יותר נחמדה. היו לנו כמה שיחות נעימות, ושוב התפזרנו, כל אחת לקורס אחר. אחרי חודשיים נפגשנו בבסיס הקבע שלנו, והפכנו לחברות הכי טובות. אני זוכרת איך היא סיפרה לי. במנות קטנות, מדודות. לאט לאט. קודם: נאנסתי. אחר כך: היה יותר מאחד. אחר כך: רציתי למות. פרטים הגיעו בחלוף הזמן. 11…

 

לרוב ההורים קל מאד לתקשר עם ילדיהם בנושאים כמו שעורי בית, לבוש, סיגריות ואוכל. כשמדובר בתקשורת על יחסי מין שם מסתיימת התקשורת. רוב ההורים מעדיפים שאת שעורי חינוך מיני יעשו המורים בבית הספר העיקר שההורים לא יצטרכו לדבר עם ילדיהם על סקס. מניסיוני כיועצת למיניות האמת העצובה יותר זה עד כמה קשה לבני זוג לדבר על סקס בניהם, ואת הקושי הזה הילדים סופגים בבית. ללא מילים. בחברה שלנו המסר הנפוץ הוא ש"על סקס לא מדברים" נקודה!!! את המיתוס הזה חייבים לנפץ. חובתם של הורים לדבר עם ילדיהם על יחסי מין ולהקנות לילדיהם את אותם ערכים שיהיו הבסיס לסקס חיובי בחייהם.…

 

תופעה של ניצול ותקיפה מינית כוללת קשת רחבה של התנהגויות, החל מביטויים מילוליים או מיניים כלשהם שאינם בהסכמה, ועד לאונס קבוצתי. מחקרים מראים שאחת מתוך ארבע נערות ואחד מתוך שישה נערים עלולים להיפגע מינית לפחות פעם אחת לפני גיל 18. תקיפה מינית של מתבגרים נפוצה בכל שכבות החברה, ללא הבדל מעמד חברתי, דת או לאום. לפני כחודשיים נחשפה מסכת התעללות קשה של קבוצת נערים ממרכז הארץ, שנהגו במשך שלוש שנים ברציפות לאנוס נערה, כיום בת 18, ולהפכה לשפחת המין שלהם תוך שימוש בהשפלה, מכות ואיומים. המקרה עורר סערה תקשורתית והציף שאלות נוקבות ובלתי פתורות, הקשורות גם ביכולתם המוגבלת של הורי…

 

אונס קבוצתי הוא אונס שנעשה על ידי שני גברים או יותר, או מצב בו גבר אחד מבצע את מעשה האונס וגבר אחר או יותר נוכחים במקום, מסייעים לו או מעודדים אותו. אונס נתפס בהיסטוריה של מערכות משפטיות כפשע קניין כלפי אבי האשה, אחיה או בעלה, ולא כפשע נגד האשה עצמה. לתפיסת האונס כעבירת רכוש כלפי הגבר היתה השפעה מרחיקת לכת: אונס קבוצתי הפך לכלי של אלימות כנגד עמים שלמים. דרך אחת לגרום לדה-מורליזציה של בני העם האויב, היתה לאנוס את הנשים והבנות של אותו עם. לכל אורך ההיסטוריה התרחשו מעשי אונס של קבוצות גברים בקבוצות נשים בזמני מלחמה, ונעשה שימוש…

 

במאמרו הכל קשור מערבב יאיר לפיד מין בשאינו מינו. תוך תיאור ארבע אפיזודות שונות ובלתי קשורות הוא מחבר אותן למסכת אחת ומגיע למסקנה שהילדים בישראל (כולם?רובם?) הם בלתי נסבלים ושעודף זכויות גורם להם בסופו של דבר להפוך לאנסים. מי שמשווה נערות צעירות הסוגדות לאלילי "האח הגדול", לנערים החשודים באונס קבוצתי, עושה עוול לא רק לאותן נערות אלא גם מגמד את העבירה הנוראית של אונס. לפיד שופך קיתונות של בוז על הנערות "עובדות האלילים" ועל הוריהן אך מתעלם ממי שיצר וטיפח את התופעה לממדים מפלצתיים- אנשי התקשורת ויחסי ציבור-בתקשורת הכתובה והמשודרת. מתעלם ולא מייחס להם גרם של אשמה- האם בגלל שמדובר…

 

השבוע נכנסתי לאתר של "ההוא עם החולצות". יש שם חולצות בעיצובים מצחיקים ואני אוהבת לדפדף בין התמונות וליהנות מהשנינויות והגרפיקה, כמעט כמו לקרוא קומיקס. כשנכנסתי השבוע לאתר ראיתי שיש בדף הבית שלהם חולצה חדשה שעליה כתוב: "9 מתוך 10 אנשים נהנים מאונס קבוצתי". בהיתי בתמונה של החולצה כמה שניות ואז קלטתי שהיא לא מצחיקה אותי בכלל. שההיגיון של השנינות שעומדת מאחוריה דומה ל: 99 מתוך 100 אנשים נהנים מלינץ'. שלחתי תגובה דרך מערכת 'צור קשר' של האתר. כתבתי שם שבעיני החולצה הזאת הופכת אותם ממגניבים לחסרי טעם (או משהו כזה. לא זוכרת בדיוק). קיבלתי את התשובה הבאה: "שלום, המייל ששלחת…

 

בשנה האחרונה, במהלך פעילות בנושא שימוש באינטרנט המועברת על ידי "יסודות", שאלתי תלמידי כיתות ד, ה, ו לכמה מהם יש פייסבוק ונדהמתי לגלות שיותר פשוט לשאול למי אין. רק תלמידים בודדים הודו שאינם מחוברים לרשת החברתית העצומה הזו. לעובדה שרוב בני הנוער מחוברים לרשת החברתית יש משמעויות מרחיקות לכת. ראשית, הפעילות האינטנסיבית בפייסבוק שכוללת עידכון הקיר, הצטרפות לקבוצות, שליחת מיילים, ניהול צ'טים וכמובן העלאת קבצי מדיה והפצתם לחברים, מהווה למעשה המשך ישיר של הזירה החברתית הבית ספרית עבור מרבית הילדים. כלומר, במקום להגיע הביתה ולנוח, הילדים ממשיכים גם בבית להיות תחת החוקים והעין החברתית שצופה ומגיבה תדיר. שנית, החוקים החברתיים…

 

"אל תלכי לבדך ילדה ברחוב בשיער גולש אל תעברי לבד ילדה ברחוב זה משחק באש כל הגברים כולם יביטו בך במבט עורג כל הגברים כולם יביטו בך במבט הורג... למה, למה לך?..." השיר העממי, שתורגם על-ידי חיים חפר, מהדהד במחשבתי בבואי לכתוב על מציאות חייהן הנוכחית של נערות ונשים בישראל. יותר מכל הוא מיטיב לתאר את תחושת הסיכון הנקשרת לתנועתיות במרחב הציבורי – עבור נערות, שכל "חטאן" הינו המראה הצעיר והמצודד שלהן. המבט הגברי, זה שהופך אותן לאובייקט מיני ומושא לפנטזיות ולתוקפנות אפשרית, מגלם בתוכו הן את הכמיהה אליהן והן את היכולת לפגוע בהן – עד מוות. לפי מילות השיר…

 

אנשים באדום היא עמותה שהחלה לפעול בשנת 1997 כתנועת מחאה שהאמינה כי בעיית הקטל בדרכים היא "רק" שאלה של מודעות ציבורית. מייסדי אנשים באדום, הם בני משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם בתאונת דרכים או שהם עצמם נפגעו בתאונה. במשך הזמן הצטרפו אלינו חברים שנושא תאונות הדרכים בישראל מדיר שינה מעיניהם, אף כי הם ובני משפחתם לא נפגעו. חברים אלה פעילים איתנו בסניפים שלנו הפזורים ברחבי הארץ. בראשית דרכנו כארגון יזמנו הפגנות רבות ליד משכן הכנסת בירושלים, ליד משרד התחבורה בתל אביב, והצבנו משמרות מחאה במקומות שבהם אירעו תאונות דרכים קטלניות ובצמתים ברחבי הארץ. כמו כן, נפגשנו עם חברי כנסת ושרים…

 


אתה כאן: עיתון יסודות עיתון יסודות - גיליון 11 - מאי 2010