מאת: אורי גדס אילני
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 7
מאז פרצה הנרגילה אל עולמנו – זאת אומרת מדינת ישראל, זאת אומרת בני נוער בישראל- בערך לפני כעשור, והפכה מקישוט במסעדות אוריינטליות לאביזר חובה בטיולים שנתיים בבתי הספר, במפגש חברתי בחוף הים ואפילו במסיבות בר/בת מצווה, הופעלו בארץ אין ספור תוכניות הסברה וקמפיינים (אפילו בטלוויזיה), על מנת להבהיר את הסכנות שבשימוש בנרגילה. בכל מערך ההסברה הרחב נטלו חלק גורמים רבים וביניהם גם הורים ומורים, אותם אני פוגש בסדנאות והרצאות. אחת הבעיות בהן אני נתקל באופן קבוע כאשר אני משוחח עם אנשי חינוך והורים, היא המידע השגוי שזורם בין ההורים והמורים לבני הנוער, בשני הכיוונים. מיתוסים, דעות קדומות ועובדות מסולפות הם רק חלק מהמטען השלילי שעובר מהמבוגרים לילדים ולהפך. לדעתי חשוב מדי פעם לעצור, לחשוב ולעכל את המידע שנמסר לנו לפני שאנחנו מעבירים אותו הלאה לבני הנוער, המלצה שאותה אני מפנה גם לבני הנוער עצמם.
על מנת שנוכל לתת מידע קצת יותר אמין ומדויק ובעיקר אפקטיבי, הנה כמה תיקונים שיסייעו לנו במשימה.
ההתמכרות מסובכת
לא פעם אני שומע הורים ואנשי חינוך מתייחסים לנרגילה כסם. זו שגיאה בסיסית בהבנת הנרגילה ותפקודיה. נרגילה זהו אביזר דמוי אגרטל, שנולד (כנראה) לפני אלפי שנים באזור הודו. הנרגילה משמשת לעישון טבק ב99% מהמקרים ורק במקרים בודדים ישתמשו בני נוער בנרגילה לעישון סמים כגון חשיש/מריחואנה. אמנם בטבק יש חומר ממכר אך הוא עדיין אינו מוגדר כסם, לא בישראל ולא בכל העולם. בישראל אין חוק המונע לעשן נרגילה או לקנות אותה, אלא רק חוק האוסר למכור אותה ואת הטבק, לקטינים מתחת לגיל 18, בדיוק כמו סיגריות. התמכרות לנרגילה אמנם אפשרית, שהרי יש בטבק הנרגילה ניקוטין, אך לא ממש רלוונטית לבני נוער ובכלל לאדם הממוצע. כיוון שעישון הנרגילה דורש לא מעט הכנות, ארגונים וקניות. ברור שמעשן הסיגריות הממוצע (למשל יוסי בובליל, או מחליפו שימי תבורי, ראה "האח הגדול") יעדיף עישון סיגריה על פני עישון נרגילה בכל רגע נתון, או כל 15 דקות בערך. אם כך, נער ממוצע הלומד בבית ספר וגר בבית הוריו יתקשה להתמכר לנרגילה בעיקר בהיבט הטכני. כלומר, ההכנות והפעלת הנרגילה שדורשים זמן רב ולמען האמת די מסורבלים, לא מאפשרים הסתתרות קלה במחששה בבית-ספר או בזולה בחצר ליד הבית, והם שימנעו מלבחור בנרגילה כתחליף לעישון סיגריות. ניתן לשער שזו אחת הסיבות מדוע נקלטה הנרגילה בקרב בני הנוער כעיסוק חברתי הרבה יותר מאשר תחליף לעישון סיגריות.
טבק מצואה של גמלים
המרכיב העיקרי בטבק לנרגילה, או כפי שהוא מכונה בלשון החברה "טעמים", הוא טבק !!! לא בננות, לא תפוחים ולא צואה של בעלי חיים. העובדה שמשרד הבריאות מצא שרידים של צואת בעלי חיים בטבק וששדות של טבק במצריים מושקים (אולי) גם במי ביוב, לא ממש מרגשת את בני הנוער גם אם היא גורמת תחושת גועל לנו ולהם. הרי בסופו של דבר אף אחד לא מת מחרא של גמל. יחד עם זאת, בכך שמדגישים את הצואה והביוב שוכחים את הסכנה האמיתית: טבק, שאחראי למותם של כ-10,000 בני אדם בשנה בישראל. הטענות כאילו נרגילה יותר מסוכנת מסיגריה וש"שחטה" (שאיפה) מנרגילה שווה "X" סיגריות (החל מ 3 ועד 40), הן טענות הורסות ולא בונות. למה לתת לבני הנוער מדרג מה יותר או פחות מסוכן, בין שני הרגלים שכל אחד מהם מסוכן בפני עצמו: "זה נבלה וזה טרפה". ומה זה לעזאזל שחטה מנרגילה, איזו שחטה, קטנה או גדולה? הילדים אומרים: "שחטה רגילה". מסתבר שיש מדרג אפילו לגודל של שחטה.
מים בששון
לפעמים נדמה שאם בני הנוער היו משקיעים בשיעורי כימיה וביולוגיה את האנרגיה שהם משקיעים בלעשן נרגילה ובעיקר בלפתח פתרונות יצירתיים לשעמום שנוצר סביבה, מבחני המיצב היו נראים אחרת לגמרי. הוויכוח סביב תפקוד המים בנרגילה, שנראה כאילו לקוח מדיון סוער באוניברסיטת אוקספורד, מוכיח כמה אנרגיה משקיעים בני הנוער בהקשר לטענה שנשמעת הן מהורים ומורים והן מהילדים שהמים בנרגילה מסננים רעלים ולכן משמשים כ"פילטר". אז ככה, התפקיד של המים בנרגילה הוא להרטיב את העשן, על מנת שיהיה לח ולא ישרוף כאשר הוא עובר בגרון. אגב כך, העשן שנכנס לריאות נכנס רטוב ממים ויכול לגרום להצטברות של נוזלים בריאות (בהמשך אף לבצקות). כיום, בני הנוער שכללו את התהליך ובמקום מים בנרגילה יש כאלו שיצקו אל הכד וודקה, או כל משקה אלכוהולי זמין ובכך שידרגו את הנרגילה. גם משקאות תוססים יעשו עשן סמיך יותר ועדיף משקאות רוויים בצבעי מאכל (תותית למשל), למען יצא עשן צבעוני . חלב (עדיף 1%) יוסיף עניין ואולי יסחרר חלק מהנוכחים ואפילו שתן יכול למצוא את דרכו אל תוככי הנרגילה, כ"מעשה קונדס חביב". מדענים קטנים כבר אמרנו?
לסיכום ניתן לומר שבנושא ה"נרגילה", עדיף לנו המבוגרים ללמוד את החומר טוב טוב לפני שאנחנו יוצאים בהצהרות חינוכיות אל מול המתבגרים, אחרת יש סיכוי שנהפוך במהרה לליצן החצר, כאשר אנחנו נשווק רעיונות הזויים בהם חרא של גמלים הופך לזהב ומים מסננים רעלים. על מנת להכיר את הנושא לעומק די אם נקרא אפילו רק את התקציר בדוקטורט של דר' קורן, או את המידע שמופיע באתר של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול או כל גוף סמכותי אחר אשר חקר בדק ומצא. אבל, גם שם, כמו גם בדברים שלעיל, אני מציע תמיד לקרוא לסנן ולבקר, על מנת שהפלט יהיה האמיתי והמדויק ביותר. כך נצליח (יש לקוות) להעביר לבני הנוער את המסרים החשובים באמת ולצייד אותם במידע מדויק ואמין על מנת שהבחירות שלהם בנושא נרגילה ינבעו בסופו של דבר ממקום של ידע ושיקול דעת ולא רק פוזה, לחץ חברתי והרבה הרבה סקרנות.
• אורי גדס-אילני מרצה ומנחה קבוצות בנושא התנהגויות סיכון וגיל ההתבגרות