מודל זה מייצג גישה רב ממדית להתמודדות עם מצבי דחק ומשבר. על פי המודל, לאנשים קיימים מגוון רחב של דרכי התמודדות ובכל אדם קיים הפוטנציאל להתמודד בעזרת כל האופנים. עם זאת כל אדם מפתח דפוס התמודדות הייחודי לו. לרובנו יש דפוס או אופני התמודדות מועדפים בזמנים שונים, ועם זאת, יש אופנויות שלא התפתחו אצלנו בשל נסיבות חיים וסביבה שונות.

המודל מגדיר שישה סגנונות התמודדות:

Belief – מדובר בבני נוער שיעדיפו להסתמך על אמונות, ערכים וחיפוש משמעות. טיפוס זה עשוי להסתמך על תקוותיות, אופטימיות, פסימיות ופטרנליזם וכן על מיסטיקה ושימוש בטקסים.

Affect – מדובר בבני נוער שישתמשו בסגנון רגשי, הם יטו להשתמש ברגשות כמו בכי וצחוק, כעס, יבקשו תמיכה רגשית אצל הזולת או יתבטאו בדרכים בלתי מילוליות, כגון כתיבה וציור.

Social– טיפוס הסגנון השלישי מאפיין בני נוער בעלי סגנון התמודדות חברתי. הנער שואב תמיכה מהשתייכות לקבוצה, נצמד למשפחה, מקבל או לוקח תפקיד לעצמו. עוזר לו להשתייך לארגון או קבוצה ולמדרג את עצמו במדרג החברתי.

Imagination– בני נוער אלו ישתמשו בדמיון להקלה על מציאות קשה. הם ישתמשו בפעילויות חברתיות, הסחת הדעת (מוסיקה, טלוויזיה), חלומות בהקיץ ומחשבות נעימות. בני נוער אלו ישתמשו בדימיון מודרך למציאת פתרונות החורגים מהעובדות, חוש הומור ויצירתיות.

Cognition– טיפוסים אלו ישתמשו בין היתר, בחשיבה קוגניטיבית על מנת לאסוף מידע, חשיבה על פתרון בעיות, בניית תוכניות תוך למידה מניסיון, חיפוש אלטרנטיבות ושימוש ברשימה של סדר עדיפויות.

Physiology—בני נוער מהטיפוס הפיסיולוגי מתמודדים ומגיבים בעיקר באמצעות ביטויים פיזיים – תגובות ותחושות גופניות. בין היתר הם ישתמשו בהרפיה, ספורט, פעילות פיסית ועשייה לשם עשייה כדרכים להקלה.

המשימה העיקרית של המתערב (הורה, איש טיפול, מורה וכדו’) היא להחזיר לנער/ה את יכולת התפקוד על ידי זיהוי ועירור ערוצי ההתמודדות שלו, או על ידי פיתוח והרחבה של ערוצי התמודדות האופייני לו. עלינו להקשיב למצוקה של הנער/ה ,לנסות ולזהות את דפוסי ההתמודדות ולהציע לו/ה דרכים התואמות את סגנונם האישי. כמו כן חשוב לחשוף אותו/ה לסגנונות נוספים על מנת לאפשר רפרטואר משאבים גדול יותר בהם יוכלו להיעזר בשעת הצורך.

למידע נוסף ניתן לפנות לאתר מרכז משאבים מיסודו של המרכז לשעת חרום