מאת: ד"ר נלי שטיין
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 7
דנה, בת 18, עומדת בפני סיום לימודיה בבית הספר התיכון וגיוס לצה"ל. לדנה יש חבר מזה כשנה וחצי והיא מתנסה בקשר זוגי ומיני ארוך. נועה היא בת 17, אף היא תלמידת כיתה י"ב, ולה התנסויות זוגיות קצרות טווח יותר. במהלכן היא התנסתה בקיום יחסי מין מלאים. גילי, בת ה-16.5, משמשת כמדריכה בצופים ולה חבר מכזה כחצי שנה. הם עדין לא קיימו יחסי מין מלאים, אך הנושא נדון ביניהם לעתים די קרובות.
מה משותף לכל הנערות האלה? מה ניתן ללמוד על עולמן הזוגי ובעיקר על הדרכים בהן הן תופסות קשרים רומנטיים? וכן – עד כמה ממשיך הכוח המגדרי לבוא לידי ביטוי במרחב הזוגי, או אולי יש לקרוא לו "הזירה" הזוגית?
מראיונות שקיימתי עם כל אחת מהן במסגרת עבודת הדוקטורט שלי שעסקה בעולמם המיני והזוגי של מתבגרים בגיל ההתבגרות המאוחרת, עולה כי כל אחת מהנערות חשה שהיא יכולה להתמקם בתוך הקשר הזוגי במיקום של עמדת כוח מסוימת. כזו המאפשרת לה לשאת ולתת עם בן זוגה על נושאים מרכזיים כמו איכות הקשר הזוגי. איכות המתורגמת במונחים של דרישה ליצירת אינטימיות רגשית, למונוגמיה מינית ולזכאותן ביחס לקצב ההתנהלות המינית.
מהראיונות עולה כי נערות תופסות את עולמן הזוגי כמרחב בו מתקיימת נורמת הדדיות חדשה, שמשמעותה התחזקות הנערות בתוך הדיאדה (זוגיות)הרומנטית. היא מבטאת את הרחבת תהליך ההתעצמות של נערות הבא לידי ביטוי בנגישות רבה יותר לכעס וביכולת לבוא בתביעה ברורה כלפי הנערים לגבי הדדיות רגשית ומינית. תביעה זו כוללת – כאמור – תביעה לניהול קשר רגשי, בו מתגלמת היכולת ליצור קשר קרוב ומשמעותי. יש לציין כי הנערים חשים שתביעות אלה לגיטימיות והם מנסים להיענות להן.
מיקומים חדשים אלה אינם מובנים מאליהם. מדברי הנערות עולה גם כי בזמן גיל ההתבגרות התיכונה, גיל 13-15 לערך, הן היו ממוקמות במיקומים נשיים מסורתיים. כאלה שמשמעותם היא לצפות לאהבה, לייחל לקשר זוגי ולהיות מוכנה לרצות – רגשית ומינית. באותן שנים עברו חלק מהן חוויות כואבות של השפלה, פחד וניצול מיני. אולם ההתבגרות הנפשית תוך חשיפה לשיחים שונים בנושא פמיניזם, שוויוניות ואפשרויות לזהויות חדשות – נשיות וגבריות – כמו גם שיחות עם חברותיהן בנות גילן, סייעו להן להיחלץ ממיקומים אלה.
התחזקותן בתוך הקשר הזוגי מקפלת בחובה שני תהליכים חשובים המתרחשים בו-זמנית:
האחד – הן לומדות לזהות את האהבה הרומנטית כגורם מחליש עבורן. החלשה שמשמעותה תלות בבן הזוג עד לכדי אובדן היכולת לזהות ולבטא את רצונותיהן. התמקמות כמי שמאוהבת משמעותה עבורן להיות בקיום של ריצוי רגשי ומיני, לאבד את יכולתן להחליט ולחוש מוחלשות עקב התלות בבן הזוג.
השני – הן לומדות לאמץ דפוסי התנהלות רגשית גבריים. כך לדוגמא, כאשר בתוך הקשר הזוגי הן מזהות שהנערים דבקים בדפוס התנהלות הגמונית של עצמאות ומרחק מסוים הן אינן מתריסות מולו אלא מתאימות עצמן אליו. התאמה הבאה לידי ביטוי במשמוע עצמי רגשי, ביטוי מצומצם יותר של רגשות ורצון לקרבה. תהליכים אלה נקשרים גם לזיהויה של האהבה הרומנטית כיכולה להחלישן.
למול תהליכי ההתעצמות של הנערות במרחב הזוגי משקף ניהול ה"עצמי" דרך הגוף תהליכים של ריאקציה. דנה, למשל, אומרת: …"בכל תחומי החיים אני מרגישה כבר חזקה. מצליחה להשיג את מה שאני רוצה… רק שם, במיטה, אני תמיד חושבת האם אני מספיק יפה… האם הוא משווה אותי לחברות קודמות שהיו לו… האם הוא עסוק במה חושבים עלי חברים שלו…".
שיחה זו ושיחות נוספות מעלות חוויות של פחד ובושה הנקשרות לגוף, בעיקר בקרב נערות המגיעות מסביבות חילוניות. אלה מכוונות להשגת "הגוף הנכון", קרי – הכחוש ואת ה"נשיות המצליחה". זו המתמודדת בעולם גברי עם אתגרים תוך שליטה רגשית המסייעת לה לעמוד במשימות. במרחב האינטימי מזהים נערים את פגיעותן של הנערות ונותנים לה ביטוי, כאשר בה בעת הם מסתירים את פגיעותם ובושתם ביחס לגופם שלהם. פחדים הנקשרים לביצוע מיני, לגודל פיזי ולחוסר ניסיון מיני. באופן כזה משועתקת במרחב הפרטי שוב ושוב ההירארכיה המגדרית של יחסי כוח לא שוויוניים.
לסיכום, נראה כי במרחב הזוגי של בני נוער קורים תהליכים משמעותיים היות שמגולמת בו האפשרות להתרחק ממיקומי זהות מסורתיים – נשיים וגבריים. קשרים זוגיים עוברים שינוי במשך גיל ההתבגרות ונטענים במשמעויות חדשות, שוויוניות יותר. ביטוי מרכזי לתהליכים אלה בא לידי ביטוי בצמיחתה של נורמת הדדיות חדשה.
יחד עם זאת, ממשיכות להתקיים ברמות הסמויות יותר השפעותיו של כוח המגדר. בעקבות החוקרת לאזאר (Lazar, 2005) הטוענת שהכוח המגדרי עובד היום בצורות לעתים פתלתלות, סמויות ואפילו "ערמומיות", נראה כי החוויות הנקשרות לגוף ולזהות מעידות על כך. חוויות של פחד ובושה המאותתות על המשך הדהודה של ההירארכיה ההגמונית, גם שם "בחדרי חדרים". ממשיך הפחד ה"חדש" מכוחה של האהבה להתקיים לצדם של הפחדים ה"ישנים". פחדים לגבי לא להיות יפה מספיק, קרי רזה מאוד, ובעיקר לא להיות נאהבת ולהיעזב על-ידי בן הזוג.
מהדברים עולה כי שיחים חברתיים של משטור הגוף ושאיפה ליופי סטנדרטי שאינו מציאותי עבור רוב הנערות ממשיכים לשמר תחושות של פגיעות וחוסר ערך עצמי. כך יוצא שלמרות הישגיהן המוכחים בתחומי חיים שונים הן ממשיכות להתמודד עם הקושי להרגיש בטוחות גם בתוך מסגרות אינטימיות. מציאות דואלית ואמביוולנטית זו יוצרת אתגר משמעותי עבור נערות בגיל ההתבגרות, שההתמודדות עמו צפויה להשפיע בעתיד גם על חייהן כנשים וכאמהות .
ד"ר נלי שטיין — מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מנחת קבוצות בנושא מיניות. יועצת מקצועית האגודה לתכנון המשפחה