פרטיות כערך עליון משמעות הפגיעה בפרטיותם של ילדינו בגיל הנעורים

מאת: יאיר אפטר
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 5

באחד מהמפגשים עם הורים למתבגרים, פנתה אלי אימא לילדה בכיתה ה' על מנת להתייעץ כיצד לנהוג עם ילדתה,לדבריה, לפני מספר ימים, כאשר נכנסה לחדרה של ביתה בשעות הבוקר, היא ראתה את ה I.S.Q שלה פתוח עם הודעה מילד בכיתה ו' המבקש מילדתה שתבוא אליו למחרת הביתה עירומה.

האם לא ידעה מה לעשות, האם לשוחח על כך עם ביתה באופן ישיר או למצוא דרך עקיפה להעביר לה מסר לגבי ההודעה . לשאלתי מדוע היא מתלבטת, ציינה האם, שאם הבת שלה תדע שהיא קראה הודעות שנשלחו אליה דרך ה I.S.Q ביתה מאוד תכעס והדבר יפגע ביחסי האמון הקיימים ביניהן.

פרטיות זה שם המשחק. בקרב לא מעט הורים מדובר כמעט בערך עליון. על פי משנתם של אותם הורים, לילדינו יש את הזכות לפרטיות ועלינו ההורים לכבד זאת. יחסי הורה ילד מושתתים על כבוד הדדי ולכן עלינו לכבד את רצונם לפרטיות. הם ממשיכים וטוענים שבמידה והיחסים יהיו מושתתים על תקשורת מכבדת וכבוד הדדי, כאשר ילדינו יחושו מצוקה או בלבול, הם יפנו אלינו מיוזמתם לקבל יעוץ ועזרה. אכן נשמע טוב מידי מכדי שיהיה מציאותי.

חשוב לציין, שפרטיות מהווה מרכיב משמעותי בתחושת הנפרדות של המתבגר מהוריו, חשוב שבני-נוער יחוו תחושה של עצמאות על מנת להתמודד באופן יעיל ב"עולם המבוגרים" אליו הם יצטרפו בקרוב. כמו כן, חשוב שההורים יהיו קשובים לצורך של ילדיהם למרחב משלהם, זאת, על מנת לפתח תחושה של נפרדות ובסופו של דבר תחושת יכולת להתמודד עם מבחני המציאות באופן עצמאי. עם זאת, האם פרטיותו של ילדינו גובר על שמירה על בריאותו הגופנית והנפשית?

בגיל הנעורים, אנו ההורים נאלצים להתמודד יותר ויותר עם סוגיות הקשורות לפרטיותו של ילדנו: האם להיכנס לחדר? שלהם כאשר הם מתנגדים, האם זכותנו לראות תכנים במחשב, לבדוק היכן הם מבלים בשעות הפנאי שלהם, או להתעניין בילדינו גם כשהם מתנגדים לכך. התפתחות ערך הפרטיות למימדיו העכשויים קשורה למס' שינויים שקרו בעשרות השנים האחרונות:

ראשית אנו חיים בחברת רווחה המאפשרת לנו לחיות בבתים גדולים יותר שבהם לילדינו יש חדר משל עצמם עם מחשב אישי, טלפון סלולארי, MP4 ועוד.

מציאות זו, מחזקת בקרבם את התחושה שהם בעלי הבית של חדרם ובעלי רכוש שהוא "רק שלהם". מבחינתם, לאף אחד אין את הזכות לחדור להם לתוך הטריטוריה האישית שלהם (למרות שהם לא שילמו את המשכנתה ורובם לא השקיעו ולו אגורה בעיצוב ואבזור החדר). מבחינתם החדר, המחשב, הארון או כל חפץ אחר הנמצא בחדרם שייך להם, ולנו ההורים אין זכות לבדוק, לחטט ולרגל.

שנית, אנו חיים בעידן של זכויות – לילדינו יש צרכים ולכן יש להם זכויות. בהצהרת זכויות הילד בישראל לא נכתב שלילד יש את הזכות לפרטיות, עם זאת, ברוח האווירה הכללית של זכויות ילדים ובשם ערך הפרטיות שילדינו פיתחו והם קנאים לו במידה רבה, חלק מבני הנוער רואים בחדירה לפרטיותם כפגיעה בזכות יסוד גם אם מדובר בחובה הורית על מנת למנוע פגיעה בהם.

שלישית, היום יותר מתמיד, הורים חוששים להרוס את יחסי האמון ואת הרגשות החיוביים הקיימים בינם לבין ילדיהם, לכשעצמו, יחסי אמון, קירבה ומרחב של רגשות נעימים חשובים להתפתחותו של הילד. אבל מה קורה כצריך לעמת את הילד, לכעוס אליו, לומר לו דברים שעלולים לתסכל אותו או לחשוף אותו לידיעה שאנו יודעים עליו שהוא לא שיתף אותנו בה, ו על מנת לעזור לו או למנוע ממנו להיכנס למצבי משבר?

ולבסוף, כיום יותר ויותר הורים מבולבלים לאור עומס בתיאוריות פסיכולוגיות לגידול ילדים ועצות סבתה, אמא, שכנה, קולגה או קריינית קריזמטית ברדיו שהופכת למייעצת בענייני אהבה, סקס וגידול ילדים. יותר ויותר הורים מרגישים שהורות זה מקצוע שהם לא למדו אותו

וכאשר הם מבולבלים אז עדיף "לא לעשות", על פני "לעשות טעות".

המושג פרטיות חדר גם לעולם המושגים של יחסי החברות בין בני הנוער. התפיסה שאסור להלשין על חבר, לא לספר להורים, לא לפתוח בפני מישהו אחר מידע חשוב על מישהו שאני מכיר ודואג לו, רווחת בקרב בני-נוער. זכור לי אותו נער בן 15 שציין שהוא בחיים לא יספר להורים שלו על אחותו שמעשנת גראס. לשאלתי מדוע, הוא ציין שבאיזה זכות הוא יספר להוריו מידע שאחותו לא רוצה שהם ידעו?. יותר מכך ישנם הורים שיודעים מידע חשוב על חברים של ילדיהם והם אינם משתפים את הוריו כי ילדם השביע אותם שהם לא יספרו לאף אחד. זכורה לי אותה אימא שציינה בפני שהיא יודע על נערה בכיתה י' המנוצלת מינית כבר חצי שנה על ידי בנים בשכבה שלה, אבל הבת שלה השביעה אותה לא לספר את הדבר להורי אותה נערה ואחרי ההרצאה שלי היא הבינה שנהגה לא נכון.

בשם הפרטיות אנו מאבדים את חוש הכוון. בשם הפרטיות אנו מאבדים את הסולידריות, הערבות ההדדית והאחריות החברתית, בשם הפרטיות אנו מאבדים את היכולת למלא את חובתנו הבסיסית להגן ולשמור על שלמותו הגופנית והנפשית של ילדינו שזו כמובן זכות המוקנית לו במסגרת הצהרת זכויות הילד בישראל.

אם כך, עולה השאלה מה עלי לעשות?. האם להיכנס לחדר שלו ולראות לאן הוא גולש במחשב? האם לברר עם חברים של הילד שלי עליו, מכוון שהוא לא משתתף אותי? או לחייב אותו לספר לי לאן הוא יוצא ביום שישי בערב?

לנושא הפרטיות שתי פנים:

מחד אכן חשוב שילדינו יחוו תחושה של נבדלות ונפרדות על מנת לגבש זהות עצמאית. עם זאת, כל זכות הינה בעירבון מוגבל. כאשר ילדינו לא מסוגלים לפעול באופן עצמאי במרחב לדוגמה: לחצות לבד את הכביש, לרחוץ כלים או לשוטט במרחב האינטרנטי בבטחה, אנו, ההורים נהיה שם לעזור להם או למנוע מהם להסתבך וליפול גם אם הדבר כרוך בחדירה לפרטיות.

מנגד חשוב להימנע מהחיבור בין הלשנה וחדירה לפרטיות לבין מושגים כגון בגידה ופגיעה באמון. חשוב יותר מכול שאותה ילדה בת 11 המקבלת הודעה מילד שעלול לפגוע בה שאימא תהיה שם על מנת למנוע ממנה מלהיפגע, אימא שתבהיר לה את הגבול בין מסרים מכבדים לבין מסרים פוגעניים ברשת. חשוב שלאותה ילדה יהיה מודל לחיקוי של הורה השם בראש סדר העדיפויות שלו את בריאותו הנפשית והגופנית של ילדיו. הורה שלא חושש להתעמת, הורה שילדו יכול לסמוך עליו שהוא יעצור אותו לפני הנפילה כאשר הוא טועה או נגרר.

חשוב לזכור שילדינו חווים לראשונה בחייהם מצבים שאין להם את הידע כיצד להתמודד איתם. להם לא ברור האם זה

בסדר לשתף את יועצת בית הספר לגבי נערה שעוברת התעללות מינית בשכבה?.

לנו ההורים צריכה להיות תשובה ברורה על מנת לעזור לילדינו ועל מנת שילדינו יראו בנו המבוגרים מקור לעזרה ולמידה כיצד להתמודד במצבים שעלולים לסכן אותם.

עם זאת כפי שנוהגים ילדינו לומר: "למה ישר להיכנס למחשב, דברו איתנו בצורה גלויה, תשאלו שאלות, אנחנו נספר ונשתף אתכם, קודם כול תדברו, אנחנו בסופו של דבר לא רוצים לשקר לכם"

אני מסכים עם הציפייה של בני הנוער שקודם כל ידברו איתם. חשוב שהאינטראקציה תתחיל בשיחה ולא בחיפוש בחדר או מעקבים. להפתעתי, בני-נוער אכן משתפים בכנות לגבי חייהם כאשר הם נשאלים בצורה מכבדת, גם לגבי נושאים קשים ומביכים. לתקשורת בין הורים לילדיהם אין תחליף. יצירת מרחב תקשורתי פתוח ומכבד בין הורה לילדיו ימנע במספר רב של מקרים צורך בעבודות גישוש ובילוש של ההורה. למרות זאת, אסור לנו לשכוח שילדים לעיתים משקרים להוריהם ותמיד נשמרת לנו הזכות בסופו של יום, לדעת יותר על ילדינו גם כשהדבר לא מתאים להם. חשוב לנו לדעת על מנת לעזור להם ולמנוע מהם פגיעה עתידית.

מניסיוני, שיחה בין הורה למתבגר המבהירה את הציפיות ההדדיות לגבי התקשורת בינהם ומה יחשב כזכות לפרטיות לעומת שימוש לרעה בזכות זו, מהווה נתבך משמעותי בחיזוק הקשר והסמכות ההורית.