מאת: מירן בוניאל-נסים
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 6

רשת האינטרנט כוללת בתוכה מגוון של מקורות מידע ותמיכה אשר עשויים להתגלות כחיוביים וחיוניים או כשליליים ואף מסוכנים. כיוון וזו מהווה את המרחב הנפוץ ביותר בימינו, חשוב לבחון מהם מאפייניה אשר מעודדים את ההמון לחסות בה.

אחד מן המודלים השמישים והמוכרים ביותר הורכב כבר לפני עשור ביחס לאינטרנט ורלוונטי גם בימינו. Cooper 1998 התייחס לשלושת המאפיינים המרכזיים של האינטרנט: נגישות (Availability) – רשת האינטרנט נגישה לכל ובכל מקום.

זמינות(Accessibility) – אתרי האינטרנט מאפשרים פעילות בכל שעה.

רשת האינטרנט מספקת מרחב פעולה מגוון ביותר (קבלת מידע, תקשורת, תשלום, קניות, ועוד). מאפיינים אלו ניתן להוסיף מאפיינים בולטים וחשובים ביותר כדוגמת האנונימיות, אי-נראות והלבדיות. אלו מיצרים סביבה פיזית וגם וירטואלית נוחה לפעילות חופשית לגמרי באינטרנט. אין הפרט צריך להתחשב בנורמות כלשהן בזמן פועלו באינטרנט ,שכן הוא חסר כל פיקוח במציאות הפיזית בו הוא נמצא (שכן הוא בד"כ יהיה לבד פיזית מול המחשב) ובמציאות הוירטואלית (בשל האנונימיות).

מאפיינים אלו ואחרים מרכיבים את אופייה הייחודי של רשת האינטרנט. הפרט, בהיכנסו לרשת יכול בקלות לתת קול לרגשותיו החבויים והגלויים, הלגיטימיים והלא-לגיטימיים. תופעות של אלטרואיזם, תמיכה חסרת גבולות, מתן סיוע וייעץ קיימים באינטרנט במגוון קהילות, פורומים ואתרי ייעץ למיניהם. נראה כי העדר הזהות הישירה באינטרנט (שם פרטי, מראה חיצוני, שיוך אתני וכו') מיצר השטחה של מעמדות ושוויון, המובילים לחוויות של שייכות וקהילתיות. תחושות הלכידות, הקהילתיות, שותפות הגורל הן שעומדות בבסיס קהילות רבות באינטרנט המספקות תמיכה רבה מאוד. יחד עם זאת, שותפות גורל אינה מנת חלקן רק של קהילות המלוכדות סביב מחלה, אובדן, או קשיים כלשהם, אלא גם במקרה של הרעבה עצמית, פציעה עצמית ואובדנות. ניכר כי התנהגויות, תפיסות ורגשות שאינם בהכרח מקבלים לגיטימציה במציאות הפיזית מקבלים במה באינטרנט.

פציעה עצמית מוגדרת כהתנהגות חוזרת ונשנית, שמטרתה גרימת כאב ללא כוונת התאבדות בהכרח, במסגרתה הפרט פוצע עצמו במקומות שונים בגוף (לחץ כאן או כאן לקריאה נוספת). נמצא כי התנהגות זו נפוצה בקרב בני נוער (בארה"ב נמצא כי 13% מקרב בני הנוער התנסו בפציעה עצמית). נראה כי גיל ההתבגרות המוקדמת מאופיין בהצגת התנהגויות של פציעה עצמית בקרב נוער בסיכון. אוכלוסיית הגיל הלז מהווה פלח נכבד מבין המשתמשים באינטרנט, ועל כן אין זה פלא שרשת האינטרנט הופכת מקור מידע ותמיכה להתנהגויות מסוג זה. בני נוער אשר חשים בושה לחשוף את התנהגותם בפני מקורביהם במציאות הפיזית, מוצאים כתף רחבה לתמיכה והבנה באינטרנט. כיום קיימים שלל אתרים, פורומים וטבעות בלוגים הדנים בהתנהגויות של פציעה עצמית, טיפים לפציעה והסתרה, תמונות וסיפורים בהקשר וכדומה. קהילות אלו נעות בין קהילה לשיתוף ותמיכה באנשים הפוצעים עצמם מתוך קבלה של התופעה, ועד לאתרים פרו-אובדניים אשר מעודדים במוצהר פציעה עצמית ודרכים לאובדנות. זוהי תופעה מדאיגה המחייבת הכרות של אנשי המערך הטיפולי. תופעה מסוכנת שכזו היוצאת מגבולות ההתנהגות האינדיבידואלית וחוברת להתנהגות קהילתית ברשת, מאפשרת לאנשי טיפול להתוודע אליה בצורה אותנטית (לחץ לכניסה לקישור) וללמוד אותה במטרה לשפר את תמיכתם המקצועית.

סקירה של קהילות לפציעה עצמית מלמדת כי המניע המרכזי לחבירה אליהן הוא הצורך בקבלה עצמית, אמפתיה ותמיכה רגשית. ראיונות עומק שנעשו עם גולשים באתרי פציעה עצמית הראו כי אלו חשים כי זה המקום היחיד בו מבינים את רגשותיהם והתנהגותם. היכולת לשתף אודות התנהגות שאינה לגיטימית ואף נחשבת סיכונית, דווקא מייצרת תחושה של הבנה, קבלה ותמיכה. הימצאותם בקהילה מוציאה אותם מהמקום המבודד ועטור האפלוליות וממקמת אותם כחלק פעיל בחברה. יש המדווחים כי השתתפות בקהילה אף גרמה לירידה בתכיפות ההתנהגויות הסיכוניות בשל חוויות הקהילה והתמיכה.

הרעבה עצמית (פרו-אנה) הינה הפרעת אכילה אשר מוסדה לכדי כת, פרו-אנה, המציבה את האנורקסיה כאידיאל. גם את קהילות אלו ניתן למקם על ציר בין קהילות המעודדות רזון, חולקות עצות לירידה במשקל אך מתריעות בפני איבוד שליטה, לבין קהילות הקושרות הרעבה עצמית עם אובדנות ופציעה עצמית. גם במקרה זה, נראה כי המוטיבציה לחבור לקהילה אינה מתמצה ברצון לרדת במשקל אלא כוללת גם רצון עז להשתייך לקהילה תומכת ואוהדת. חשוב להבהיר, כי התנהגויות סיכוניות אשר ממוסדות לכדי קהילה בריש-גלי באינטרנט ללא כל פיקוח מעלות את הסיכון להפוך ל"מדבקות" ולמשוך אליהן נוער בסיכון. אלו מגיעים מתוך צורך בתמיכה, ומממשים את העצות כדי להישאר חלק מהקהילה. בשני המקרים שהוצגו לעיל, פציעה עצמית והפרעות אכילה, מדובר בהתנהגויות בסיכון-על אליהן נחשפים בני נוער בחיפוש פשוט באינטרנט. יש אשר בעת קושי יפנו לקהילה התומכת בצורה חיובית ובריאה, אך יש שיגיעו בדרך דומה לקהילה חובקת חולי. כיוון וכיום אין מערך מפקח או אוכף, בפני אנשי הטיפול והייעוץ עומד האתגר של ההכרות עם התופעות אך גם עם מקורות התמיכה (לחיוב ושלילה) באינטרנט. עליהם לסגל את היכולת לכוון בני נוער (בעיקר אלו המוגדרים כנוער בסיכון) למקורות חיוביים וחיוניים באינטרנט ולהתריע בפני מקורות מסוכנים. הממצא החוזר במחקרים הבוחנים קהילות מן הסוג המדובר מראה על צורך בתמיכה שאינה שיפוטית ובחווית לכידות והבנה. את אלו ניתן לספק בקבוצות חלופיות, מקצועיות הפונות "בגובה העיניים" אל נוער בסיכון. מכאן שהפנייה מכוונת של אנשי מקצוע לקבוצות תמיכה מבריאות, או לחלופין עמידה בראש קבוצות שכאלו יכולה לשנות את "מפת הדרכים" של בני נוער רבים בשיטוט באינטרנט.

מירן בוניאל-נסים דוקטורנטית בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט, אוניברסיטת חיפה