מאת: נועם לפידות
פורסם ב: עיתון יסודות גיליון 1
מהצד זה נראה כגן עדן, להסתכל על כל השפע שיש היום לילדים ולנוער. אך המחיר שהם משלמים על כך הוא יקר וכבד.
כשילד נולד, הוא נטמע בחברה בה הוא גדל, מושפע ממה שעיניו רואות ומוחו קולט ומהנורמות אותן הוא למד בביתו ובסביבתו הקרובה. הוא עדיין נטול שיפוט או ציניות, והוא מאמין בתום בדברים אותם הוא קולט וחווה.
בעבר כשהמדיה היחידה הייתה מכתבים וגלויות, כשרדיו היה מקור המידע העיקרי והיה "שח-רחוק" אחד לכל השכונה, הילדים היו מוגנים בתוך קהילה ובנו לעצמם ילדות בטוחה, עם הרבה דמיון וזמן לגדול.
כיום, כשילד נולד לתוך המציאות האינטרנטית, לתוך עולם הטלוויזיה ולתוך המסרים של קלטות, די.וי.די או משחקי מחשב, הוא קולט את העולם אחרת לחלוטין. עבורו ישנה אינפורמציה חיצונית רבה לעבד, עד שלעיתים נדמה שאין לו זמן לעצור, ליהנות מילדותו ומהמידע הפנימי הקיים אצלו.
אם נמשיל את השינוי שחל בתרבותנו למכולת זה יראה כך: כשהיינו ילדים היו על המדף- מסטיק עלמה, שוקולד פרה, אשל ולחם שחור, ופסיכולוגיית הצריכה טרם התפתחה. כיום במכולת, הפיתוי והמגוון רבים, וילדינו צריך לעמוד מול כל המדפים ולבחור – ובמכולת חייהם הבחירה קשה ומורכבת מאוד, והם נדרשים לה מגיל צעיר.
הצבע, השפע, המותג והשאלה: "כיצד אני מגדיר עצמי?" בעזרת כל אלה מובילים את ילדינו בדרך לא פשוטה אל הבחירה.
ודווקא בנקודת הבחירה תפקידו של ההורה הופך משמעותי לאין שיעור וזאת מפני שילדו זקוק להכוונה, הוא מצפה לה ועלול לאבד את דרכו בלעדיה.
לכן, הקשבה ,הסיוע במיון האפשרויות ובבחירה של אחת מתוכן, יצירת מרחב אצל הילד אשר מאפשר תהייה ובדיקה, עשויים לסייע הן להורה והן לילד בהתמודדות עם "המכולת" של המילניום החדש.
מהצד זה נראה כגן עדן, אבל רק מהצד.
* עובד סוציאלי ומנחה קבוצות