מאת: ד"ר ארנון אדלשטיין
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 7
ממחקרים על בני נוער יוצאי אתיופיה, עולה תמונה לפיה חלק מבני הנוער אינם רואים בהוריהם כתובת ראויה ו/או יעילה לפנייה בעת צרה. במצב זה, הכתובת היחידה הפתוחה בפני בני הנוער, בעיקר אלו המנותקים, היא חבריהם לחבורה או לכנופיה.
בשנים האחרונות ישנה התעוררות בנושא חשיבות הפיקוח ההורי במניעת התנהגות אנטי חברתית בקרב ילדים ובני נוער.
מושג הפיקוח ההורי ותפקידו בקביעת גבולות, התקשורת עם בני הנוער והיות ההורים כתובת לבעיות עמן מתמודדים ילדיהם, אינו חדש, ותיאוריות קרימינולוגיות וסוציולוגיות עסקו בנושא כבר בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים.
לנוכח עלייה בעבריינות וסטייה של בני נוער, המושג זכה ל"רנסאנס" (תחייה).
אם ברור לנו שפיקוח הורי מהווה את אחד המשתנים החשובים במניעת התנהגות אנטי חברתית בקרב בני נוער, הרי שחשיבותו של המושג רבה לעין שיעור בקרב נוער עולה בכלל, ובקרב נוער עולה מאתיופיה בפרט.
בני נוער העוברים את תהליך הפרידה מההורים, אינם מנתקים קשר בגיל ההתבגרות, אלא מתנסים בעצמאות תוך ידיעה (גלויה וסמויה) שאם יחוו בעיות, תסכולים, עצב ועוד במסגרת התנסותם החדשה, הם ימצאו בהוריהם עוגן יציב ובטוח. מסיבה זו ניתן לראות אצל מתבגרים את הרצון לעצמאות מחד, ומדי פעם התרפקות או חיפוש קירבה אצל הוריהם, מעין התקפים.
בני נוער יוצאי אתיופיה, חווים את תהליך ההתבגרות בצורה אנומלית (חריגה). הם חווים למעשה שני תהליכים משולבים: הגירה והתבגרות. כל אחד מתהליכים אלו קשה להתמודדות, שילוב בין השניים יוצר קשיים עצומים, במובן זה שסכום השלם גדול מסכום חלקיו.
בני נוער אלה חווים התבגרות מוקדמת, משום שהם הופכים למתווכים בין הוריהם לבין מוסדות החברה החדשה. זהו היפוך של המצב הנורמלי, בו ההורה הוא המתווך בין ילדיו לחברה. כך מוצאים עצמם בני נוער בתפקיד ההורה המדריך את ההורה- הילד בסביבה חדשה וזרה, ולעתים אף עויינת.
היפוך תפקידים זה, מהווה את אחד הגורמים להתרופפות, עד אבדן, של הפיקוח ההורי בקרב בני הנוער מאתיופיה.
מעבר לכך, בני הנוער עוברים תהליך של חיברות לחברה החדשה באמצעות מוסדותיה הפורמליים (בית- הספר), והלא- פורמליים (קבוצת הגיל). חיברות זו מביאה, לא פעם, לכך שהנורמות בהן דוגלים הילדים עומדות בסתירה לנורמות תרבות המוצא, אותה שואפים ההורים לשמר. במצב זה, נוצר קונפליקט בין דורי על רקע נורמטיבי. אין זה ויכוח על שעת חזרה כזו או אחרת, אלא על עצם הרצון של בני הנוער לצאת לבילוי. זהו קונפליקט בין מסורתיות לחילוניות, צורת לבוש, בילוי בין המינים ועוד.
רצון הילדים להתקבל לחברה הקולטת, כמו גם רצונם בעצמאות של שעות הפנאי, מביאים, כאמור לקונפליקט בין דורי משמעותי.
כפי שציינתי, היפוך התפקידים בין הורים לילדים, לא מאפשר עוד להורים להציב גבולות לילדיהם, משום שהם תלויים בהם בצורה משמעותית (בנק, דמי אבטלה, חיפוש עבודה).
התוצאה היא שבני נוער רבים חווים "חופש" שמהווה היפוך של הפיקוח ההורי במוצא.
במצב זה, בני הנוער מאבדים מחסומים נורמטיביים ומסורתיים, אשר קיימים בתרבות המוצא ואשר יכלו להבטיח התנהגות נאותה של בני הנוער במוצא. בני הנוער שחשים את חדוות החירות, שואפים להתנסות במגוון של דברים. באין מי שמפקח על התנהגותם, התנסותם מובילה אותם לא פעם למחוזות קשים וחמורים, כמו: זנות, שימוש בחומרים פסיכואקטיביים (סמים ואלכוהול), עבריינות רכוש, אלימות ועוד.
חמור מכך הוא מצבם של בני נוער מנותקים, המאבדים לא רק את הפיקוח ההורי אלא גם את הפיקוח המוסדי הבית- ספרי.
ממחקרים על בני נוער יוצאי אתיופיה, עולה תמונה לפיה חלק מבני הנוער אינם רואים בהוריהם כתובת ראויה ו/או יעילה לפנייה בעת צרה. במצב זה, הכתובת היחידה הפתוחה בפני בני הנוער, בעיקר אלו המנותקים, היא חבריהם לחבורה או לכנופיה.
אולם, חברים אלה אינם מהווים "אחר משמעותי" בעל יכולת, ניסיון וידע לסייע לנער או נערה המצויים במצוקה.
כתוצאה ממצב זה, אנו מוצאים ששיעור ההתאבדות בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה, גבוה פי 7 מחלקם בקבוצת הגיל באוכלוסייה הכללית, ושיעור הפשיעה שלהם הוא פי 6 מחלקם באוכלוסייה.
אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה, בה דור ההורים מאבד את סמכויותיו. אותו תהליך התרחש בקרב עולי צפון אפריקה בשנות החמישים. גם אז התייחסות המדינה אל ההורים היתה כ"דור המדבר", מבחינת אין טעם לסייע להורים לממש את סמכותם תוך קליטתם בחברה החדשה. גם אז היו לכך השלכות על התנהגות אנטי חברתית בקרב בני הנוער.
המסקנה היא ששימור סמכות ההורים, תוך קליטה טובה יותר שלהם, תמנע את היפוך התפקידים שראינו, ותאפשר לבני הנוער פיקוח הורי המספק גבולות וביטחון.
* ד"ר ארנון אדלשטיין המחלקה לקרמינולוגיה, אוניברסיטת ירושליים