מאת: שירלי גולן
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 13
במסמך שהציג מרכז המחקר והמידע של כנסת ישראל בינואר 2010 לקראת דיון הוועדה לזכויות הילד בנושא: "האלימות החדשה: מעשי אלימות בקרב בני הנוער והפצתם באינטרנט", הוצגה תופעת האלימות בקרב ילדים ובני נוער, תוך התמקדות באלימות ברשת ובמימדיה. אלימות דרך האינטרנט המכונה כ"פגיעה מקוונת" גורמת לנזקים חמורים לא פחות מאלימות גופנית ואחת מצורות ההתבטאות הבולטות שלה היא – הפצת צילומים פוגעניים. לפי המסמך, תופעה זאת נפוצה בבתי ספר בישראל, כמו גם בעולם, והיא מתרחשת בעיקר בקרב ילדים ובני נוער בגיל ההתבגרות המוקדם (כיתות ו' עד ט'). סקר שנערך על ידי מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט בשנת 2006, העלה כי 13% מבני הנוער דיווחו כי שלחו הודעה פוגעת, 45% קיבלו מסרים פוגעים בתוכנת מסרים מיידים, 18% הציקו ברשת ו-16% חוו הצקה ברשת. 38% מבין המקבלים מסר פוגע ציינו כי החזירו מסר פוגע.
אז מהי בעצם "פגיעה מקוונת"? "פגיעה מקוונת" מוגדרת כפגיעה מכוונת הנגרמת באמצעות כלים דיגיטאליים: דוא"ל, קבוצות דיון, אתרים, יומני רשת, משחקי רשת וערוצי תקשורת נוספים. פגיעה כזו עשויה לבוא לידי ביטוי בכמה צורות: הטרדה, הפצת שמועות, השפלה, לעג, השמצה, התחזות, הולכת שולל, הפצת מידע אישי, הרחקה, מניעה והחרמה, הפחדה, איומים וסחיטה. צילום דיגיטאלי של תלמידים או מורים בשעת השפלה, בעת שהנפגע נופל קורבן לאלימות או במצבים אינטימיים, הפצתו ופרסומו היא אחת הצורות החמורות של פגיעה מקוונת. זוהי תופעה שבשנה האחרונה הפכה לנפוצה במיוחד הן בעולם והן בישראל. לצד נתונים מעודדים המראים כי בשנים האחרונות ניכרת ירידה במספר התיקים שנפתחו לבני נוער בגין עבירות אלימות גופנית, תופעת האלימות באינטרנט אינה מותירה מקום לאופטימיות, והשלכותיה עמוקות ומשמעותיות. הסיבות לכך נעוצות במאפייניו של המרחב הוירטואלי:
- מרחב נוח לביטוי האלימות שאיננו מוגבל על ידי מנגנוני פיקוח ובקרה חברתיים;הרשת מאפשרת אנונימיות ומפחיתה את החשש של הפוגע מפני זיהוי והשלכותיו.
- הנפגע, לעיתים, כלל אינו מודע לפגיעה ואיננו יכול להימלט מנזקיה;
- מגוון האפשרויות של הפצת המסרים בדרך מקוונת גדול הרבה יותר מאשר במרחב הפיזי;
- האמצעים המקוונים מאפשרים לצרף למעגל הפוגעים והנפגעים משתתפים רבים תוך זמן קצר.
- ריבוי הצופים ויכולתם להיות אקטיביים מעודדים את הפוגע ומגבירים את עוצמת הפגיעה ואת היקפה.
- פגיעה מקוונת לעיתים איננה ניתנת להסרה והיא נשמרת ללא הגבלת זמן;
- הנגישות וקלות המימוש גורמות להדרדרות מהירה מהתנהגות ללא כוונה לפגוע לאלימות פוגענית;
לפגיעה המקוונת השלכות חמורות על הנפגע. הקורבן מתקשה להגן על עצמו והוא עלול לחוות מצוקה פסיכולוגית דוגמת תסכול, דיכאון, כעס, פגיעה בהערכה עצמית ושינויים בהתנהגות. הדחייה החברתית הנגרמת בגיל ההתבגרות בעקבות פגיעה כזו, עלולה להביא לתוצאות שליליות שישפיעו על הנפגע לאורך כל חייו.
טלפון נייד או מצלמה ניידת?
מחקרים שנערכו לאחרונה בקרב תלמידים מעידים כי ילדים ובני-נוער מבלים זמן רב בגלישה באינטרנט. על-פי סקר שערך משרד החינוך בקרב 16,702 תלמידים מכיתות ה', ח' וי"א, ל-95% מהתלמידים יש מחשב מחובר לאינטרנט, כ-45% מתוכם גולשים ברשת 12-6 שעות בשבוע וכ-20% – גולשים יותר מ-13 שעות בשבוע. לפי נתוני סקר שערך משרד התעשייה, שיעור הבעלות של ילדים על טלפונים ניידים עולה בצורה חדה עם העלייה בגיל הילד וצריך לזכור שטלפונים ניידים עם מצלמה דיגיטאלית וחיבור לאינטרנט הם חלק מהאמצעים המשמשים לצורך פגיעה מקוונת.
מדיניות משרד החינוך למניעת אלימות ברשת
לפי חוזר מנכ"ל שפירסם משרד החינוך בספטמבר 2009 מחוייבים בתי הספר לגבש תקנון בית ספרי, המעגן בתוכו הוראות בדבר שימוש בטכנולוגיה אישית (טלפונים ניידים, מצלמות, אייפודים וכד') בזמן שיעור. לפי הוראות אלה, כל שימוש בטכנולוגיה אישית ובזמן בחינות אסור בהחלט. יש להשאיר את המכשיר בתיק כשהוא במצב סגור וכבוי. צילום במהלך פעילות מחוץ לבית הספר ייעשה בהתאם להוראות הצוות ובתנאי שלא יפגע בכבודו של המצולם ובצנעת הפרט שלו.
חוזר המנכ"ל ממליץ שלא להביא טלפונים ניידים לבית הספר כלל, ומאפשר לבית הספר לאסור הבאת מכשירים ניידים לבית הספר או לקבוע הוראות אחרות בהתאם למדיניות זאת. במקרה של הפרת הוראות אלה יוזמן התלמיד לשיחת בירור והמכשיר יופקד במקום בטוח ויוחזר לו בסוף יום הלימודים. אם תלמיד מפר את ההוראות באופן חוזר הוא עשוי להיענש באופן הנהוג בבית הספר.
חלקו השני של החוזר עוסק בטיפול בית הספר באירועי אלימות. החוזר מגדיר שימוש בטלפון נייד לצילום בזמן שיעור, צילום ללא ידיעתו של המצולם, שימוש לרעה בתצלומים של תלמידים או מורים שנעשו בשטח בית הספר ונוכחות באירוע אלימות חמור תוך כדי עידוד והתלהמות כמעשה אלימות חמור שיש עליו חובת דיווח לפקיד סעד ו/או למשטרה, פיקוח משרד החינוך והרשות המקומית. במקרה של מעשה אלימות מסוג זה בית הספר מחוייב לפעול להפסקת הפגיעה (תוך כדי תיעוד הפגיעה על מנת שאפשר יהיה לטפל בה ובירור שבהחלט עשוי להביא לזיהוי המעורבים), להסרת התוכן הפוגעני מאתר האינטרנט ולעצירת הפצתו. בנוסף, עליו לכנס ועדה פנים בית-ספרית על מנת לקבוע את דרכי הטיפול באירוע. לצד השעיה מבית הספר, התלמיד הפוגע יקבל בתעודה את הציון הנמוך ביותר בסעיף ההתנהגות ויוטלו עליו חובות פיקוח, השגחה וטיפול בהתאם להחלטת צוות בית הספר.
ומה החוק אומר?
החוק בישראל איננו מתייחס לצילום מעשי אלימות והפצתם באינטרנט כחלק מן הדין בנושא אלימות, אלא במסגרת ההגנה על הפרט מפני פגיעה בפרטיותו ובשמו הטוב. חוקים וסעיפי חוק אלה מגבילים הפצת תצלומים בציבור וחלקם מתייחסים באופן ספציפי לקטינים. לצד חוקים, כגון חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, סעיף 24 לחוק הנוער(טיפול והשגחה), התש"ך-1960, סעיף 214 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ווחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, תופעת האלימות באינטרנט מעלה לסדר היום גם את אחריות האתרים ברשת. לדברי עו"ד דן אור חוף, יועץ משפטי לאיגוד האינטרנט הישראלי, סינון של תוכן הגולשים לפני שעולה מידע לאתר עלול לפגוע פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי ולעיתים קרובות אינו ישים מכיוון שבאתרים מסויימים נכללת כמות גדולה של תוכן. מרבית האתרים, המאפשרים הצגה של תוכן גולשים מציבים מנגנון לזיהוי תוכן פוגעני מסוגים שונים (פגיעה בפרטיות, הפרת זכויות יוצרים, הפרת צווי בתי משפט ועוד). כאשר הם מקבלים הודעה על תוכן פוגעני הם פועלים להסרתו. הסדר מסוג זה, המכונה "הודעה והסרה" קיים בארץ מכוח פסיקה של בתי משפט אך לא מכוח חוק.
לגבי החקיקה, חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע אינם מבחינים בין קטין לבין בגיר –
לבין בגיר – האחריות המוטלת על קטין בהקשר זה זהה לזאת המוטלת על בגיר וייתכן כי קטין ייתבע בתביעה אזרחית בגין הפרת החוק להגנת הפרטיות או לשון הרע. לא בטוח שהסדר זה נותן מענה להתקדמות הטכנולוגית המאפשרת כיום לקטינים לעבור על הוראות חוקים אלה בקלות ואף ללא הבנה שלמה של חומרת המעשה.
בכל הקשור לחשיפת פרטי גולשים על מנת לזהות את הפוגע ולאכוף את החוק, לדברי עו"ד דן אור חוף, בפסיקה לא נקבעה דעה אחידה בנושא זה. עם המעבר לשימוש במחשבים ניידים ובאמצעים טכנולוגים ניידים אחרים במסגרת רשתות אלחוטיות, היכולת לאתר פרטי גולשים הולכת ופוחתת.
תפקיד ההורים במניעה
מתברר כי בכל הנוגע למניעה, קיימת בעיה חריפה של מודעות הבוגרים, בהם אנשי צוות חינוכי, הורים ומבוגרים אחרים, לגבי צוות חינוכי, הורים ומבוגרים אחרים, לגבי פעילות התלמידים ברשת ולתופעות ה"משוכללות" הקיימות בה.
ובכן, נוכחות ובקרה הורית הן משמעותיות על מנת למנוע העלאת תכנים פוגעניים ברשת. הורים מתקשים לראות עצמם בודקים את התכנים שילדיהם נחשפים אליהם או מפרסמים. עם זאת, קיימת חשיבות לכך שההורים יהיו מודעים לפעילות ילדיהם ברשת. על מנת להיות נוכח, חשוב לשוחח עם הילדים בנושא, לבקש מהם לצרף אותם כחברים שלהם ברשתות חברתיות, דוגמת פייסבוק, כתנאי לפתיחת מנוי. בנוסף, יש לבדוק מידי פעם מה קורה במחשב או בסלולארי של ילדינו ולומר להם שכל זה נעשה מתוך דאגה ואהבה הורית.
(הכתבה מבוססת על מידע שהתפרסם במסמך של מרכז המחקר והמידע של כנסת ישראל )