מאת: דליה האריס סיאני
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 2

במפגשים שלי עם הורים בקבוצות להדרכה הורית ובייעוץ פרטני, אני מוצאת כי בכל הקשור להדרכה הורית, עדיפה העבודה וההשתתפות של ההורים בקבוצה על פני הייעוץ האישי.

הקבוצה נותנת לגיטימציה לשאלות. כאמא לשני ילדים וכמנחת קבוצות הורים, אני מזהה שהורים רבים מתלבטים בשאלות דומות כגון "איך גורמים לילד לישון במיטה שלו, כל הלילה"; "הילד לא רוצה להכין שיעורי בית, לעזור לו, או לא?"; "שני הילדים שלי לא מפסיקים לריב. להתערב או לא להתערב?", שאלות אלו ואחרות חוזרות על עצמם במפגשי הורים. השאלות של ההורים הן שאלות נכונות, לגיטימיות ואף חשובות. הורה ששואל את עצמו שאלות ובודק את עצמו, הוא הורה שלוקח אחריות על תפקידו ההורי. כאשר השאלות מקבלות ביטוי במרחב הקבוצתי הן מאפשרות לשאר ההורים לחוות את הלגיטימיות הקיימת בעיסוק בשאלות אלו ולדעת שהם אינם היחידים "שלא יודעים כיצד להתמודד".

הקבוצה היא סיטואציה המבנה מסגרת זמן מוגדרת ומחייבת שבה עוצרים לחשוב. ראשית, במובן הטכני. המפגשים מתקיימים בשעות ותאריכים ידועים ולא גמישים. אי אפשר להזיז או לבטל בהתאמה אישית כשעייפים או לחוצים. בנוסף, פעמים רבות הורים שנתונים בלחצי עבודה, פרנסה, זוגיות, וכמובן גידול הילדים, לא מספיקים לעצור ולחשוב. הם פועלים מכוח האינרציה, במעין "שעטנז" המורכב מההתנסויות שלהם, מעברם האישי, מהלמידה שהתרחשה בבית הוריהם, מההתמודדויות שהם רואים אצל אחרים ובעיקר מהצורך "לשרוד" ולעבור עוד "אחר הצהריים בשלום". במפגשים עם הורים אני מזהה הורים מבולבלים, עייפים ומותשים, אשר במקום להיות "ההורים הכי טובים בעולם", הם מוצאים את עצמם במעין "תוכנית הישרדות" שאינה זוהרת ונוצצת כפי שחשבו. החשיבה המשותפת, המתאפשרת בקבוצה, בעזרת חברי הקבוצה ובאמצעות הנחייה מקצועית, מפתחת אצל ההורים יכולת לעצור רגע, לנשום, לחשוב ולהגיב. התרגול המתקיים בקבוצה בהקשר של סיטואציות שונות יחד עם מגוון דוגמאות של הורים למצבים בהם לא מיהרו לענות ולהגיב, מחזקים את היכולת לנקוט ב"היענות הורית" לא מתוך אימפולסיביות שנענית לקריאות מסוג: "אבל אמא, לכולם מרשים", אלא מתוך מקום אחראי, בוגר ומודע.

הקבוצה מאפשרת הבנת וסימון מטרות. ההורים יכולים להיעזר בקבוצה על מנת להגדיר לעצמם את הדרכים "ההוריות" הנכונות והמתאימות ביותר על מנת להשיג מטרות אלו. בדיון המשותף מוצגת דילמה והורים שונים מתייחסים אליה מנקודות מבט שונות. ניתן להבחין בסדרי עדיפויות שונים במשפחות שונות, בערכים שונים, במטרות שונות אליהן רוצים להגיע, ובעקבות כך צורות פיתרון שונות של אותה הסוגיה. הדבר מאפשר לא רק ראייה רחבה ופתוחה יותר של הדברים, אלא עוזר להורה להגדיר לעצמו מטרות דווקא מתוך ההיבדלות. הוא יכול לזהות באחרים את הדברים שמתאימים לו וגם את הדברים שלא מדברים אליו. לפעמים דברים שאנחנו לא יודעים להגדיר לעצמנו יתבהרו לנו מעצמם כשנקשיב לאחרים.

השיחה הקבוצתית מאפשרת הבנה עמוקה של הקשיים והקונפליקטים המלווים את ההורים ומייצרת תחושה של העצמה. בקבוצה ההורים מגלים שהורים אחרים גם הם נמצאים בהתלבטויות וגם הם טועים. הם נחשפים למגוון התמודדויות ומקבלים תמיכה ממספר אנשים לנסות ולהתמודד עם הדברים בבית. העובדה שמדובר לא רק באיש מקצוע יחיד שאומר מה צריך להיעשות, אלא במספר אנשים שהם הורים כמוהם, שלומדים יחד מה צריך, ושמבינים יחד שלא תמיד יצליחו בכל ושזה אנושי, משפיעה על תחושת המסוגלות. ההורים מדווחים שתחושה זו תורמת מאד לאווירה חיובית בבית. באחד המפגשים סיפרה אמא לילדה בת 13: "הקבוצה חיזקה בי את הביטחון העצמי, גם היום אני טועה ולא תמיד מגיבה נכון, אבל אני לא מרגישה רגשות אשם ולא צורך לפצות את הילדה שלי בדברים שהיא בכלל לא צריכה פיצוי עליהם".

הקבוצה מאפשרת להורים לאסוף "טיפים" מהורים אחרים. מעבר לידע המקצועי המועבר ע"י המנחה, הקבוצה מאפשרת להורים לשמוע מגוון רחב של דרכי התמודדות, פתרונות ואף "טריקים" של הורים אחרים. הדבר מגדיל למעשה את "קופסת הכלים" העומדת לרשות ההורים בהתמודדויות בבית. באחד המפגשים אבא לילדה בת שנתיים סיפר כי ביתו מסרבת לישון לבדה כל הלילה. במפגש המסכם ציין: "בקבוצה למדתי להציב לה גבולות והיום אני ואשתי נהנים משינה משותפת, ללא הפרעות. אני קם ער לעבודה וזה משפר את מצב רוחי ואת האווירה בבית בצורה משמעותית".

הורים רבים מדווחים כי בסופו של דבר המפגשים הקבוצתיים אחת לשבוע היו בבחינת "כיף גדול". אחת האמהות ציינה: "באתי לקבוצה על מנת ללמוד כיצד לגדל את ילדיי ולמדתי לתת גם לעצמי מרחב נשימה בעצם ההגעה שלי לקבוצה. אם אני אהיה מתוסכלת בחוויית ההורות שלי, אפספס את החוויה המשמעותית והנפלאה ביותר של חיי, גידול הילדים".

*דליה הריס-סיאני. MSW. עובדת סוציאלית ומנחת קבוצות. מתמחה בעבודה עם הורים לילדים בגילאים שונים. הנחתה קבוצות הורים במוסדות חינוך, גני ילדים, ארגונים וחברות. עובדת בטיפול באלימות במשפחה ונותנת ייעוצים אישיים. מדריכה סטודנטים לעבודה סוציאלית.