מערכת החינוך משקיעה משאבים רבים בשילוב הורים בתוכניות מניעה בית ספריות. עם זאת, לעיתים קרובות בתי ספר נמנעים מלהפעיל תוכניות עם הורים בשל היסטוריה של כישלונות בכל הקשור להגעת הורים לתוכניות. למרות הקושי הקיים לכל העוסקים במלאכת המניעה, ברור שלהורים יש את התפקיד המרכזי במניעת מצבי סיכון ובחינוך למניעה. לאור זאת, קיימת חשיבות רבה לשתף ולערב הורים בכל דרך אפשרית בתוכניות ולא להשאיר את מלאכת המניעה לפעילויות המיועדות לתלמידים בלבד.

סיבות לקשיים בשיתוף הורים בתכניות מניעה בשל התנהגות הורית:

למספר רב של הורים אין זמן “להיות הורים” ולהגיע לפעילויות בית ספריות. לא מעט הורים עסוקים יותר בצרכים הכלכליים של ילדיהם ופחות בצרכים החינוכיים. חוסר הנוכחות ההורית מקשה על הורים לבסס סמכות הורית ולהתמודד בצורה יעילה עם מצבי סיכון. חלק לא מבוטל מההורים נמנעים מלהתמודד בצורה אסרטיבית עם ילדם בשעת הצורך, תקשורת הנדרשת על מנת למנוע מצבי סיכון, כולל תקשורת אסרטיבית עם ילדים המתנגדים שהוריהם ייטלו חלק בפעילויות בית ספריות. לא אחת שמעתי הורים שלא הגיעו לפעילות כי “הבן שלי לא הרשה לי”. ישנם ילדים המונעים מהוריהם להגיע לפעילויות בצורה עקיפה ובצורה ישירה.

סיבה נוספת קשורה לקשיי שפה של חלק מההורים, בעיקר הורים עולים מחבר העמים ויוצאי אתיופיה. כיום יש מעט תוכניות בחינוך הפורמאלי המנסות להתמודד עם תחושת הניכור, הזרות וחוסר ההבנה שהורים עולים חווים, ולכן הם לא מגיעים לפעילויות.

כמו כן ישנם הורים “שחיים בסרט” כפי שבני-נוער נוהגים לציין. לא אחת אני שומע הורים המציינים שהפעילות “לא קשורה לילד שלי “. הורים רבים לא יודעים מה קורה עם ילדם במרחבים שבהם הם לא נוכחים ומאמינים שמצבי סיכון לא קשורים לילדים שלהם.

סיבות לקשיים בשיתוף הורים הקשורים למערכת החינוך:

תפיסת בית הספר ודפוסי ההתמודדות של המערכת החינוכית תורמת גם היא לא אחת לקושי של שילוב ושיתוף הורים במלאכת המניעה. ראשית, ניתן לראות בחלק לא מבוטל מבתי הספר חוסר מוטיבציה של הצוות החינוכי (בעיקר המורים) לשלב ולערב הורים בתוכניות מניעה. הסיבות כוללות בין היתר עומס עבודה, תחושת ייאוש של אנשי החינוך מניסיונות כושלים, חוסר במסורת בית ספרית לגבי שותפות ומעורבות הורית ופחד מהורים ומתגובות הורים. לעיתים, כאשר אנחנו מגיעים לקיים פעילויות הורים-ילדים בבתי ספר, אנחנו צריכים “להרגיע את הצוות החינוכי” בשל המתח הרב שבו הוא נמצא בגלל מהמפגש עם ההורים.

סיבות נוספות קשורות לדפוס היחסים והתקשורת בין הצוות החינוכי להורים. רוב בתי הספר, בעיקר חטיבות ביניים ותיכונים, יוצרים קשר עם הורים בנושאים הקשורים ליכולות הקוגניטיביות והלימודיות של הילד, בהקשר לאירועי חרום או בעקבות ביקורת של ההורים כלפי המסגרת החינוכית. כמעט ולא קיימת חשיבה משותפת ופעילויות חווייתיות המערבות ומשתפות הורים באופן רציף.

כמו כן, משאבים מוגבלים, חוסר חשיבה יצירתית ושווק לא יעיל של תוכניות, תורמים גם הם לקושי הקיים בשילוב הורים.

כיצד ניתן לשלב הורים בפעילויות המניעה הבית ספריות?

מניסיוננו בעבודה עם מספר רב של בתי ספר, ניתן לראות דפוסי עבודה בית ספריים המובילים להצלחה בשילוב הורים בתוכניות. להלן רשימה חלקית של דפוסים אלו:

  • בתי ספר המשתפים הורים בתוכניות בצורה ממוקדת וקצרת טווח.
  • בתי ספר עם מסורת של שותפות ומעורבות הורית על בסיס אמפאתי.
  • בתי ספר שמשתפים בצורה פעילה וועדי הורים בתהליכים חינוכיים.
  • בתי ספר שלא נרתעים מלהשתמש בכל האמצעים האפשריים על מנת לשווק את הפעילויות.
  • דרישה חד משמעית למעורבות והגעת הורים, כולל הטלת סנקציות כלפי תלמידים שלא מגיעים לפעילויות.
  • תוכניות שהורים וילדים מגיעים יחד לפעילויות.
  • בתי ספר שלא מאוימים מביקורת של הורים, אלא רואים בה הזדמנות ליצירה משותפת.
  • בתי ספר הרואים בחיזוק הקשר עם ההורים כמטרה המעוגנת בצורה שיטתית בסדר היום הבית ספרי.
  • בתי ספר שלא נבהלים מכישלונות ורואים את השיתוף כתהליך.

כיצד ניתן לקדם שותפות של הורים בתוכניות הבית ספריות?

  • לחזק את האמונה הפנימית בחשיבות הקיימת בשיתוף הורים בקרב מורים.
  • לחזק שותפות הורים פעילה בתהליכים חינוכיים המתרחשים בבית הספר ולהגביר את הציפייה והדרישה מההורים למעורבות, כולל מעורבות וועדי הורים בתכנון, קבלת החלטות ושווק.
  • להימנע מלראות בהורות המודרנית הורות במשבר, אלא הורות בשינוי. הורות הזקוקה להדרכה בתוכניות קצרות טווח בהן מתקיימת תקשורת ישירה בין ההורים לילדיהם ולא רק מפגשים בהם ניתן ידע להורים.
  • להעביר מסר להורים שבלעדיהם, יכולת מערכת החינוך להתמודד עם הבעיה מוגבלת.

עצות לבתי ספר המעוניינים לשווק תוכניות המשתפות הורים ביתר יעילות:

  • שימוש באמצעים אלקטרוניים כולל דוא”ל, SMS ואתר בית הספר.
  • ניצול אסיפות הורים לשווק תוכניות ותזכורות לגבי פעילויות עתידיות כולל עלוני הסברה.
  • דיוור הזמנות לפעילויות הורים ישירות לבית ההורים.
  • יצירת קשר ישיר עם ההורים כולל טלפונים.
  • לעודד עבודה מערכתית ולא לראות בתוכניות “פרויקט של היועצת”.
  • דרישה מההורים למעורבות בתהליכים השונים.
  • פרסום התוכניות בכל דרך אפשרית.