מאת: ד"ר ארנון אדלשטיין
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 10
הורים יקרים. זוכרים את החוברות בצבא שנשאו את השם "דע את האויב"?
מנסיוני במחקרים עם בני נוער, עולה שרבים מהם אינם יודעים את הסכנות השונות וההשפעות השונות של שימוש בחומרים פסיכואקטיביים שונים.
למען האמת, גם הורים רבים אינם מכירים את סוגי הסמים השונים. לכן, ידיעה והכרות עם החומרים השונים מסייעת ליצור ידע- קוגניציה ועמדות ביחס לחומרים אלו. זוהי אולי ראשיתה החשובה ביותר של כל מניעה.
סמים שימשו את האדם משחר ההיסטוריה לטקסי דת, הקלה על כאבים, טיפול במחלות ועוד. חלק מהסמים באים מאימא אדמה: אופיום (הפרג המרדים), חשיש ומריחואנה (מצמח הקנביס) ועוד, וחלקם מופקים בצורה סינטטית במעבדות (אקסטזי).
גם כשרופא נותן לנו תרופה, היא עשויה לעתים להכיל סם וזה בסדר. השאלה היא מהו שימוש לרעה בסמים? התשובה היא צריכה של חומרים משני תודעה ללא הצדקה רפואית, צריכתם במינון קטן לצורך זמני ללא הפיכת ההרגל לדרך חיים. מכאן ששתיית פחית בירה במסיבה עם חברים היא התנהגות סבירה, אך הגעה למצב של שיכרות, או שתיית בירה בכל יום איננה ראויה. בני נוער נוהגים לצרוך תרופות להקלה על הצטננות רק כדי ליהנות מההשפעה של הסמים בתרופות אלו, ולכן גם התנהגות כזו חמורה ומסוכנת. בנוסף, שימוש בגלולות לשינה אצל אדם מבוגר מאד שמתקשה להירדם, היא התנהגות נורמאלית, אך שימוש כזה אצל מתבגר איננה ראויה. ברור שחלק מההגדרות הן תלויות תרבות.
המסר הראשוני העולה מכך הוא שכל התמודדות במצבי חיים מלחיצים, קשים ולא נעימים באמצעות סמים מהווה פתח להתרגלות והתמכרות. מצד שני, אם הורים לחוצים מאד מגיוס בנם לצבא, ואחד מהם נזקק, לתקופה זמנית, לכדורי שינה או כדורים להפחתת מתח, הדבר תקין לחלוטין. הפיכת תרופות אלו לדרך התמודדות קבועה, היא זו שאיננה ראויה, מסוכנת ועוד.
סמים בעלי שימוש שכיח בישראל
ברצוני להתמקד בכמה מהסמים השכיחים ביותר בקרב בני נוער בישראל, על-מנת שיהיה בידכם את הידע הנחוץ.
מריחואנה ונגזרות של צמח הקנאביס הם מסמים הנפוצים בעולם ובישראל : מריחואנה, חשיש ושמן חשיש. סמים אלה נקראים גם "סמים קלים" וזוהי טעות הרת אסון. החומר הפעיל בסמים אלה הוא ה- T.H.C ושלושת נגזרות הסם שונות ברמת החומר הפעיל שבהן. כיום, החומר הפעיל בכל אחת מהן גבוה פי כמה ממה שהיה בעבר, ולכן סכנתם גבוהה.
במריחואנה החומר הפעיל מועט יחסית, בחשיש הוא ברמה בינונית ובשמן החשיש, הוא נמצא ברמה הגבוהה ביותר, 60-70%.
את החשיש והמריחואנה ניתן לעשן כשהוא מעורב בטבק סיגריות, מקטרת ("באנג")או לצרוך במרק ועוגות. את שמן החשיש נוהגים למרוח על סיגריות והוא נספג דרך הנייר.
השפעות: שימוש ראשון בחשיש ומריחואנה יכול לעבור ללא כל הרגשת לוואי או הרגשה חלשה בלבד. חוויית השימוש בחשיש תלויה באווירה הסביבתית והחברתית ובמצב רוחו וציפיותיו של המשתמש. השימוש גורם הרגשת אושר, עליזות והרפיה גופנית ואובדן הדרגתי של עכבות. המשתמש נמצא ב"היי" המתבטא בצחוק קולני וחסר מעצורים בתגובה לכל גירוי קל, תחושת הזמן והמרחב מיטשטשים. נרשמות הפרעות גופניות רבות: עליה בדופק ובלחץ הדם, יובש בפה ובגרון, ירידת סוכר בדם, תיאבון למשהו מתוק. שימוש בכמות גדולה של חשיש לאורך זמן: אפתיה, פגיעה בזיכרון וליקויים בדפוסי התקשורת הבינאישית, התקפי חרדה והזיות, פגיעה בהורמון הזכרי ובכוח הגברא, פגיעה במערכת החיסונית וחשיפה למחלות וזיהומים, חוסר מוטיבציה, פאסיביות וניתוק מהחברה. השימוש בחשיש יוצר אצל המשתמש רקע נפשי והתנהגותי אשר מוביל, לרוב, לשימוש בסמים נוספים.
אקסטזי:
נגזרת של אמפיטמין – סם מעורר. זהו סם היזוני ייחודי. במינון של כ- 100 מיליגרם, יש לסם השפעות של סם מעורר כמו לאמפיטמין, ביחד עם אופוריה ותחושות המאפיינות משתמשים בל.ס.די הוא מחדד את חוש המישוש, הראייה והשמיעה, משפר מצב רוח, מדכא כאבים, עלייה בלחץ דם, הרחבת אישונים, חוסר קואורדינציה. הוא משפיע 20-60 דקות מנטילתו והשפעתו נמשכת 45 דקות ונעלמת תוך שעתיים. במינון גבוה: הקשחת שרירים, רעד, שבץ לב, ועד מוות.
הסם נמכר בכדורים בצבעים ובמינונים שונים. ייצורו פשוט וזול (חצי דולר לכדור) וניתן לייצרו בכל מקום עם ידע בסיסי בכימיה.
בארץ הסם זוכה לשימוש רב בקרב אנשים המשתמשים בסמים לצורך בידור והפקת הזיות בעת מסיבות "אסיד". בעקבות מקרי מוות נמצא שהסכנה בסם זה היא כפולה: האחת- ייצור כימי לא מבוקר עלול להפכו לחומר בעל תרכובת רעילה הפוגעת בגוף.
השניה- התייבשות: הסם פוגע במערכת הבקרה וויסות חום הגוף, לקיחתו במועדון שאינו מאוורר, יחד עם פעילות גופנית רבה (ריקודים) וחוסר שתייה, או שתיית אלכוהול, עלולה להביא להתייבשות והתמוטטות מהירה, דבר שלא יקרה במועדון מאוורר, לא צפוף וללא ריקודים. אין התמכרות פיסית.
חגיגת: עשוי מצמח הק'את, כאשר נלקח בכמוסות, ניתן לראות עליית דופק, ל.ד. וקצב הנשימה. החומר יכול לגרום להפרעות בקצב הלב ולשבץ מוחי או לבבי. הסם עלול לגרום לדיכאון, חרדה ופסיכוזות. זהו תחליף חזק יותר לקוקאין.
בחיפושים אחר חומרים כימיים המשנים את התודעה, נוהגים בני נוער לשאוף אדים או גזים הנפלטים מחומרים מססים שונים: דבק, צבעים, דלקים, טיפקס, מדללים, חומרי ניקוי, וארוסול. האדים של חומרים אלו, הנשאפים לריאות, מגיעים מהר למחזור הדם ותוך 30 שניות משפיעים על מערכת העצבים המרכזית. ההשפעה בשיאה תוך 3 דקות ונמשכת 15-45 דקות. המשתמש חווה התרגשות, אופוריה, סחרחורת, משוחרר מדאגות ועלול להתנהג בצורה בלתי צפויה ולא- אחראית, כולל באלימות.
שאיפה ממושכת עלולה לגרום ל: רפיון שרירים, נזלת קשה, הקאות, כאבי בטן, רעד, שיתוק, ואבדן הכרה עד מוות. אין תלות גופנית אך תיתכן תלות נפשית כמו בסמים אחרים. גז המזגנים (פראון) גורם לסחרחורת,
פגיעה במערכת העצבים המרכזית, כאבי ראש, דיבור מבולבל, זמזום באזניים, הפרעות קצב הלב, שבץ לב ואובדן הכרה.
לסיכום: בני נוער מושפעים מידע שיש להם על סמים, מעמדות משפחתיות וחברתיות המצדדות או שוללות את השימוש בסמים ומערכים הנוגעים לשימוש או אי שימוש בסמים. מכאן, שככל שבני הנוער יחשפו לידע נכון, עמדות וערכים המתנגדים לשימוש בסמים, כך גדל הסיכוי לאי- שימוש. בנוסף, יש לזכור ששימוש בסמים הפך לאמצעי התמודדות כימי לקשיים וללחצים בחיינו, ולכן, עמדות וכלים להתמודדות טובה במצבי דחק וקושי
יחד עם היות ההורים כתובת משמעותית לפנייה בעת מצוקה וקושי, מגדילים את הסיכויים להתמודדות ראויה יותר ללא פנייה להתמודדות כימית זו.
* ד"ר ארנון אדלשטיין המחלקה לקרמינולוגיה, אוניברסיטת ירושליים