בעיות משמעת, פעילויות אסורות וירידה בלימודים.

באופן נורמטיבי, בני נוער בודקים את גבולות האוטונומיה שלהם למול האוטוריטה של המבוגרים. במשפחות “גרושות”, תופעות אלו עלולות להחמיר מסיבות שונות. הורים גרושים סובלים משחיקה כללית מתוך עייפות פיזית ונפשית וקשה להם “לעמוד על המשמר” כל העת. לפעמים רגשי אשם כלפי הילדים גורמים להם לוותר ואף להימנע מלהטיל סנקציות ודרישות כלפי הילדים. סיבה נוספת היא החשש, שהצעיר יעדיף את ההורה השני, אם ההורה שלפניו יהיה נוקשה מדי בהטלת משמעת.

היחס הביקורתי כלפי ההורים, שהוא כה אופייני לגיל ההתבגרות, יגבר בגלל שהמתבגר תופס את הוריו כמי שלא הצליחו בחיי המשפחה שלהם. תפיסה זו פוגעת בסמכותיות של ההורים בעיני המתבגר.

במקרים רבים, הורים גרושים עסוקים וטרודים בבעיות כלכליות או בחיפוש זוגיות חדשה, והם משגיחים פחות על ילדיהם. מצב זה משאיר פתח למתבגרים להתנסות בהתנהגויות סיכוניות כמו סמים ושתיית משקאות חריפים.

תופעה אחרת היא ירידה בלימודים, שעלולה להתרחש בגלל מצב נפשי ירוד וחוסר ריכוז. גם במקרה שיש לנער/ה קשיי לימוד שגרתיים, בגלל משבר הפירוד, קורה שההורים עוסקים פחות במצבו של הילד בלימודים, והילדים ישתפו פחות ופחות את ההורים העסוקים בעניינים שלהם. בתנאים כאלה, התדרדרות בלימודים תתרחש במהירות, לפני שמישהו יחוש בדבר.

פגיעה כלכלית במשפחה פוגעת בצעירים. ברוב המקרים, תהליך הגירושין גורם לירידה ברמת החיים של המשפחה. תופעה זו מטרידה בעיקר את הצעירים, שיש להם דרישות כלכליות גבוהות. הדבר מעורר כעס נוסף ותחושה, שהגירושין נעשו כביכול “על חשבונם”. חשוב להם להיות “כמו כולם” מבחינת הלבוש (בגדים אופנתיים של חברות ידועות), בילויים, טיולים ושיעורי נהיגה. דרישות המתבגרים מתנגשות עם הצורך לקיים את המשפחה בתקציב מצומצם. צפויות מריבות קשות בין הורים למתבגרים על רקע זה.

התנגשות בין הפעילות החברתית הרצויה לבין קיום הקשר עם ההורה שלא חי בבית הילד. בדרך כלל, פעילות חברתית וספורטיבית יש לה מקום מרכזי בגיל ההתבגרות, וההורים נדחקים הצידה. תופעה טבעית זו הופכת לבעיה אצל בני נוער, שהוריהם התגרשו. עבור ילדים אלה, נקבעים ימים ושעות שבהם יהיו במחיצת ההורה שלא גר עם הילד. בדרך כלל, סופי השבוע נחלקים בין ההורים, כדי שכל אחד מהם יבלה עם הילדים. קובעים ימי ביקור גם באמצע השבוע. סידור כזה, שמתאים לקטנים במשפחה, עלול לפגוע במתבגרים. הסדר שנקבע לפני שנים רבות עלול לאלץ את המתבגר להתנתק מהחברים שלו או מעיסוקי ספורט למשך זמן רב, במיוחד אם ההורים אינם גרים באותה עיר. לעיתים קורה, שהורים מקפידים יתר על המידה על זכויותיהם לראות את הילדים ופחות מקפידים על מימוש זכויות הילד המתבגר לנהל חיים נורמאליים בהתאם לגילו. אם ההורים לא נותנים משקל ל”קולו” של המתבגר, ההסדרים שהם קובעים עבורו עלולים לפגוע בו במקום להועיל לו. לא נהוג לקבוע “שעות ביקור” עבור מתבגרים בגיל 15-17 ונוטים להשאיר את העניין לתיאום בין הנער/ה לבין ההורה שאינו גר בבית. בכל מקרה, המתבגר מצוי בקונפליקט בין רצונו לראות את ההורה השני וחששו לפגוע בו אם לא יקיים את הביקור, לבין רצונו להשתלב בחיי החברה החשובים לו.

חשיבות החברה. אם נאלצים למכור את בית המשפחה ולהעתיק מקום מגורים, הדבר מכביד במיוחד על מתבגרים בגלל הצורך שלהם להשתייך לחברה ולשמור על קשרים קבועים עם קבוצת הגיל. קשה להיקלט במקום חדש בגיל ההתבגרות, הרגיש כל-כך.

היפוך תפקידים ואחריות יתר. אחת התופעות שמתרחשות אצל בני נוער של הורים גרושים היא נטייתם לקחת אחריות על הוריהם. זה קורה במצבים שבהם ההורה נמצא במשבר והמתבגר דואג לשלומו. זה מתחיל בשיא המשבר, בעת הגירושין, ולפעמים נמשך שנים רבות. במצבים קיצוניים, הצעיר הופך כביכול להיות “ההורה של ההורה”, ודואג יותר להורה ופחות לעצמו. במצב כזה, ההורים נוטים לשתף, יתר על המידה, את הצעיר בפרטי פרטים של בעיותיהם הכלכליות והרגשיות.

בשעה שגיל ההתבגרות מתאפיין בריבוי של בעיות רגשיות וחברתיות, מוטלת על המתבגר אחריות נוספת זו והיא קשה לו. לצעירים אלה אין “כתובת” לבעיותיהם, כי הם נמנעים מלהכביד על ההורה המצוי בקשיים וכן בגלל העובדה שההורה פשוט אינו קשוב אליהם. במקרים קיצוניים, צעירים עלולים להיקלע למצבי חרדה ודיכאון.

לעיתים מסתמכים על בנות מתבגרות שתיקחנה אחריות לניהול משק הבית ותדאגנה לאחים הצעירים מאחר שלהורים יש פחות זמן ואנרגיה לעסוק בכך. רצוי להטיל אחריות על ילדים גדולים במשפחות “שלמות” ו”גרושות” כאחד, אך לא באופן מוגזם, שעלול לפגוע ביכולתם להשתלב בפעילויות שונות בחיי החברה של בני גילם.

מיניות ומתירנות או הסתגרות חברתית . מיניות מוקדמת או מתירנות מינית עשויות להתרחש אצל בני נוער (בעיקר אצל בנות) החשופים להורים המפתחים יחסים עם בני-זוג חדשים. במצבים כאלה, כחלק מחיקוי ההורה, תתפתח גישה מתירנית יותר אצל בני הנוער. מניע נוסף הוא החיפוש אחרי אהבה והצורך למשוך תשומת לב מבני המין השני. לעומת זאת, קיימות תגובות הפוכות של חוסר אמון באהבה ובזוגיות ושל פחד מדחייה או מעזיבה של בן-זוג. בני נוער של הורים גרושים חוששים מכישלון ביחסים זוגיים. חלקם נמנעים מקשרים רומנטיים כדי לא לחוות את כשלון הוריהם ולא להיפגע.

בני-ברית ו”נאמנות כפולה”. נסיבות הגירושין משפיעות על הקשר, שיתקיים בין הילדים לבין כל אחד מההורים. צעירים להורים הנמצאים בקונפליקט עלולים להיקלע למצב שבו לא יוכלו לנהוג באופן טבעי עם שני ההורים בגלל תחושה של “נאמנות כפולה”. בדרך כלל, הם כועסים על ההורה שפגע בהורה השני, בגלל בגידה או התנהגות שלילית אחרת.

כיצד לפעול כהורים?

בתהליך גירושין יש לתת את הדעת באופן מיוחד על הבעיות המיוחדות של גיל ההתבגרות. ההורים צריכים להיות מציאותיים ולהביא בחשבון שיהיה להם פחות זמן ופחות כוחות נפש לדאוג לילדיהם. למרות שהמתבגרים יכולים לעזור להורים בתקופה קשה זו, חשוב לא לשכוח שגם הם זקוקים לתמיכה רגשית ולאוזן קשבת. על אף ה”עצמאות” של בני הנוער, שאינם זקוקים להורים צמודים, הם עדיין זקוקים לתשומת לב ולדאגה הורית.

חשוב לזכור שהמתבגרים זקוקים להורים המתפקדים כהורים כלפיהם – לא כחברים! הם צריכים לדעת מה מותר ומה אסור, מה הציפיות מהם וכדומה. הורים צריכים להגיב, להגביל ולתקן התנהגות שלילית אצל ילדיהם המתבגרים. הורים צריכים להתעניין במצבם בלימודים ולעקוב אחריו, לא להתעלם ולאפשר הידרדרות חמורה. אין מקום ל”הקלות” בגלל שהם “ילדי גירושין”. אם ההורים מתפקדים היטב כהורים, יש סיכוי רב שהמתבגרים יתגברו על המשבר הרגשי ויתפקדו כמו אחרים שלא חוו גירושין.

* חלק מפרק 7 בספר, להתגרש ולהישאר חברים, ספר מאת ד”ר סוזן זיידל העוסק בהיבטים פסיכולוגיים, מעשיים ומשפטיים של הגירושין ומציג את שיטת הגישור כאמצעי להתגרש בכבוד ובשיתוף פעולה