“האם מותר לאונן?”, “כיצד מאוננות בנות?”, “מתי הגיל ‘הנכון’ להתחיל לקיים יחסי מין?”, “מה עושים עם הריח של ההפרשות מהגוף שלי?”, “האם הזין שלי באורך מתאים לגיל שלי?” שאלות אלו ועוד רבות אחרות מעסיקות בני נוער רבים, ומגיעות אלינו יומיום לאתר האינטרנט של ‘הדלת הפתוחה’. בני נוער רבים מוצאים שם כתובת לקבלת מידע, עידוד ותמיכה.

הבושה, המחסומים והדעות הקדומות, כל אלה חוברים יחדיו ליצירת השתקה בנושא מיניות מתבגרים, או לראייתה רק כבעלת פוטנציאל לפורענות: מחלות מין והריון לא רצוי. בני נוער רבים מרגישים פעמים רבות שאף אחד מבין המבוגרים שמסביבם לא באמת מוכן לשוחח עמם על הגוף המשתנה הזה, על הנפש שצריכה להתאים עצמה לשינויים הגופניים-הורמונאליים ועל החששות והלבטים. אם מתקיים דו-שיח כלשהו, למשל במערכת החינוך או במשפחה, הוא בדרך כלל עוסק בנושאים מעשיים כגון “עושים כך וכך בזמן הווסת”, “אלו הם אמצעי המניעה המתאימים” וכדומה. לא שזה לא חשוב, אבל זה בהחלט חלקי ולא מספק.

אז מה באמת קורה בגיל ההתבגרות מבחינת ההתבגרות המינית והנפשית? אולי בכלל מגזימים אלו הטוענים שהגיל הזה כל כך חשוב. יש הורים שטוענים שלהם אף פעם לא הסבירו כלום ובכל זאת הם גדלו, התפתחו והסתדרו. אז מה באמת חשוב לדעת?

הנה שתי נקודות מרכזיות ביחס להתפתחות המינית בגיל ההתבגרות:

ראשית, כולם כבר יודעים שבמהלך השנים האלה, בין 12 ל-18 בממוצע, הנקראות “גיל התבגרות” מתרחשים הרבה תהליכים: הורמונאליים, נפשיים, חברתיים. למעשה, מהווה גיל ההתבגרות צומת חשובה בחיינו היות שבפעם הראשונה “החלקים מתחברים”. כלומר היכולת שלנו לחשוב, להבין, להיות סקרניים ויצירתיים, וההתפתחות הגופנית-המינית, חוברים יחדיו ומאפשרים לנו להיות בני אדם פעילים מינית, כאלה שיש להם יכולת להגדיר מה הם רוצים, לנסות להשיג זאת (למשל על-ידי חיזור) לבטא את הסקרנות, האהבה והתשוקה. בה בעת אנו כבר מודעים לסביבה החברתית-תרבותית בה אנו חיים, למה נחשב “בריא” ומה כ”סטייה”, מה נחשב “גברי” ומה “נשי”, ומנסים להבין את כל המציאות המבלבלת הזו. לכן, יש לזכור שמיניות הנעורים הינה ‘צומת’ חשובה בחיינו, ומה שנלמד בתקופה זו על עצמנו ועל העולם המיני ילווה אותנו שנים רבות.

שנית, לאור הנאמר עד כה עולה החשיבות במתן הסברים נכונים ומידע אמין ביחס למיניות בגיל זה, והם צריכים להינתן מתוך הבנה של מעגל החיים המיני הכולל. מדובר, כאמור, בהשתתת בסיס לקראת התפתחות מיניות בוגרת, בריאה ומהנה.

כך לדוגמא, כדאי להסביר על אוננות בגיל ההתבגרות, הסבר המופנה כלפי כל אחד מהמינים, תוך מחשבה על החיים המיניים הזוגיים בעתיד:

נערות רבות נרתעות וחוששות מלהכיר את איבר המין שלהן – הפות. תפיסות חברתיות ביחס לאיבר זה כ”מלוכלך”, “מסריח” ואפילו “טמא” מעכבות ויוצרות מחסומים וגורמות לכך שנערות רבות נמנעות מלהכיר את הדגדגן ואת מבנה הפות בכלל. חוסר ידע והבנה גורם לנערות החשות גירוי מיני להחדיר חפצים לנרתיק, מה שעלול לגרום לפציעה. אבל, יותר מכול, לימים – עם התבגרותן – הן עלולות להגיע לקיום יחסי מין מבלי להבין כיצד הן יכולות להגיע לאורגזמה, עם הרבה פחדים ותלות בבן הזוג. לכן, נדרשים הסברים סבלניים וברורים, כאלה המסייעים להשתחרר מהבושה והפחד, לגבי החשיבות של לקיחת הזמן להיכרות עם הפות וריחו, על פתחיו השונים ועל הדגדגן המצוי בו, למשל בעזרת ראי. זאת במטרה ללמוד לגעת בו ולהכיר איזה מגע ואיזה סוג של לחץ מעביר תחושות נעימות עד כדי הגעה לאורגזמה.

בקרב נערים , על בסיס התפיסה החילונית, הרי שאוננות הינה פעילות מינית מקובלת, נחוצה לשחרור המתח המיני ומאוד נפוצה. ההדרכה לנערים בנושא זה צריכה לקחת אף היא בחשבון את מרכיב הבושה, הלחץ והסכנה לבנות “אוטומט” של פליטה מהירה, אשר תפריע להם בחייהם המיניים הזוגיים בעתיד. לכן, כדאי להמליץ לנערים לאונן כאשר הם לא לחוצים למשל, שמישהו יכנס, ידפוק בדלת, או בכלל, ‘לקחת את הזמן’ ולבדוק מה נעים להם – איזה סוג מגע, עד כמה חזק ועוד. הדגש הוא על הלגיטימציה של פעילות מינית מעין זו, על שחרור מהבושה ועל הכרת הגוף.

אז מה אתם אומרים? נשמע הגיוני? אולי קצת מביך להסביר זאת לילדים? אולי אנחנו יודעים משהו מזה אבל לא חשבנו שזה כל כך קשור למה שיקרה בעתיד?

*נלי שטיין — דוקטורנטית אוני’ בר אילן, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מנחת קבוצות בנושא מיניות