מאת: גל שפרון
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 8
אברהם נולד וגדל בבית דתי במושב דתי במרכז הארץ. לאברהם שלושה אחים ואחיות. אביו שלמה שימש כחזן בבית הכנסת ואמו עבדה כגננת והייתה פעילה בקהילה בגמילות חסדים.
כמו כל בני גילו גדל אברהם על ברכי הדת, למד לברך לפני האכילה ולאחריה, למד את קריאת שמע שעל המיטה ולאט לאט הוסיף קטעי תפילה לתפילתו. מגיל צעיר אהב אברהם להתלוות אל אביו לבית הכנסת. בתחילה שיחק עם חבריו מחוץ לבית הכנסת ובהמשך עמד על יד אביו והתפלל. כמה מאושר היה אביו כאשר החל אברהם לומר "אנעים זמירות" בסיום תפילת מוסף של שבת. אברהם ראה את אביו לומד תלמוד ואף הצטרף ,לעיתים, לשעורי ההלכה בישוב.
אברהם למד בבית ספר ממלכתי דתי ובחטיבת הביניים עבר ללמוד בישיבה נחשבת. נקודת המשבר החלה סביב גיל 13, בר המצווה. אברהם למד אצל רב הישוב לקרוא את הפרשה שלו, פרשת " שופטים" והתעמק בפרושי חכמים לפרשה. בשיחות שערך עם הרב הרבה אברהם לדבר על העובדה שחברי המושב באים לבית הכנסת לתפילות שחרית , מנחה ומעריב, אך מרבים לדבר , לרכל ולהוציא לשון הרע. אברהם לא הצליח להבין את פשר הדבר. ובנוסף – השכנים. איך יתכן, חשב, שהשכנים רבים אחד עם השני ולא מקיימים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". והכי הכי הפריע לו חוסר כיבוד הורים. בביקוריו אצל חבריו הטובים, לא יכול היה לראות את החוצפה והזלזול של חבריו בהוריהם.
ככל שהתבגר, גדל הפער וחוסר הבנתו בין ההתנהגות הדתית שכ"כ הורגל אליה להתנהגות המוסרית שראה בסביבה הקרובה אליו. הוא החל לשאול שאלות ולתמוהה האם לכך התכוון הקב"ה. בשיחה עם אביו אמר לו ש"עליו לקבל זאת כעובדה" ו"ככה זה בחיים". גם אמו לא הצליחה לספק לו תשובות שיניחו את דעתו. אברהם שהיה רגיש מאד ובעל אמונה חזקה, הרגיש סערה חזקה שלא נותנת לו מנוח. ככל שחיפש ושאל חברים, מורים ואנשי רוח, הרגיש אברהם שכולם מתחמקים ממנו ומנסים לטייח. אברהם לא הצליח למצוא אנשים שהיו מוכנים לענות לו על שאלותיו הקשות .
הקש ששבר את אברהם מבחינה דתית היה שאביו של חבר טוב שלו שהואשם בגניבה במושב, הפך ביחד עם משפחתו למנודה ללא רחמים. האשמה מעולם לא הוכחה וכאב לו שאנשים שופטים אפילו שהאב זוכה.
בתקופת התיכון, בישיבה, אברהם לא רצה לקום להתפלל שחרית והיו לו הרבה מריבות עם הוריו בנושא, גם מנחה ומעריב לא היו משאת נפשו. הוא פשוט חיפש עולם הוגן וצודק . הוא לא הצליח להשלים עם ההבדלים הגדולים בין הנאמר לנעשה. מוריו ניסו להכריח אותו להתפלל, אך ללא הצלחה רבה. גודלה של הכיפה נעשה קטן יותר ויותר. אברהם התחיל לקרוא ספרים שלא קשורים לדת. ציוניו במקצועות הקודש צנחו פלאים. בכתה י"א הוא השקיע את כל מרצו בלימוד מקצועות החול. אנגלית ומתמטיקה שבו את ליבו יותר מגמרא ותנ"ך.
להוריו היה קשה להתמודד עם העובדה שגם בשבתות נשאר לישון ולא הסכים ללכת לבית הכנסת. אברהם הסתגר בתוך עצמו ושיתף מעט מאד את משפחתו. הוא הסב לשולחן עם משפחתו, אך עזב עוד לפני ברכת המזון.
לאט לאט גילה אברהם את הטלוויזיה , המחשב, העיתונות ונסחף אחר השימוש בהם. בשיחות עם חברים גילה שגם להם הדת נראית מעיקה ולעיתים לא מובנת.
לאחר סיום התיכון עם בגרות מלאה, אברהם החליט להתגייס לצבא. הוא צורף ליחידה קרבית ושם נפגש עם חיילים שעברו תהליכים דומים לאלה שהוא עבר.
הוריו חוו קושי מאוד גדול לאור חזרתו של אברהם בשאלה. ראשית הם דאגו שגם שאר הילדים במשפחה ילכו בעקבותיו . הם הרגישו חסרי אונים. מצד אחד אהבו אותו אהבה עזה ומצד שני לא יכלו להסכים, לקבל ולהתחבר עם הבחירה וסגנון החיים החדש שלו. כמו כן צפה תחושת כישלון חינוכי וערכי. הם קיימו בינהם הרבה שיחות נפש בניסיון להבין היכן טעו? בנוסף, העובדה שאברהם הוריד את הכיפה והפסיק להגיע לבית הכנסת גרמו להם לחוש בושה בקהילה.
חשש נוסף שהציף אותם הוא המחשבה שאברהם יתרחק מהם ושהם עלולים לאבד את קרבתו.
חזרה בשאלה של ילד במשפחה, מעוררים מערבולת ערכית ורגשית ופחד מנתק משפחתי. חזרת אברהם בשאלה מצריכה התמודדות לגבי דימוי ההורות, ערכים וחינוך, התמודדות בתוך המשפחה ומחוצה לה – בקהילה. כמו כן, קיים צורך לקבוע הסדרים חדשים לגבי התנהגות בבית ובקהילה וקביעת גבולות מחודשים תוך תחושת אובדן של ההורים. גם החוזר בשאלה חווה קשיים ביחסיו עם הוריו. הנער/ה חווים את אכזבת הוריהם וגם הם חרדים לקשר עצמו ולטיבו. כמו כן הם חווים בדידות וחוסר שייכות לעולם המוכר.
הורים החווים קושי סביב חזרת ילדם בשאלה חשוב שיחוו תמיכה וקבלת כלים להתמודדות עם השינוי בצורה לא משברית.
קבוצות תמיכה להורים לחוזרים בשאלה במקרים כאלו יכולות לתת מענה להורים ולאפשר להם לבטא רגשות ומחשבות שעולים וצפים. הקבוצה יכולה לחזק את החוסן הרגשי באמצעות עידוד לתקשורת רגשית , כמו גם חיזוק תחושת השייכות של ההורים וילדם החוזר בשאלה למשפחה הגרעינית ולקהילה.
קבוצת תמיכה להורי חוזרים בשאלה חשוב שתעסוק בהבנת תהליך היציאה בשאלה, הגברת המודעות לסגנון האישי של היוצאים בשאלה והוריהם, חיזוק תקשורת מקבלת ומכבדת, מציאת דרכים יצירתיות לתקשורת בין אישית ופיתוח כבוד הדדי תוך יכולת הגדרת גבולות מחודשים בין ההורים לילדיהם.
ערכן של קבוצות תמיכה בהבנת החוויה המשותפת של משתתפי הקבוצה, הגברת המודעות לקשיים הכרוכים ביציאה בשאלה מצד אחד ומאידך קבלת כלים תקשורתיים שיחזקו קבלה הדדית תוך שמירת ערוץ פתוח, הצבת גבולות והגברת החוסן המשפחתי בהתמודדות עם החוזר בתשובה.
גל שפרון: עובד סוציאלי קליני, מנחה קבוצות, מטפל במתבגרים במסגרות דתיות