מאת: יאיר אפטר
פורסם ב: עיתון יסודות גיליון 1
אנשי מקצוע רבים בתחום החינוך, בריאות הציבור והטיפול משתמשים במושג מניעה. עם זאת, קיימת תחושה שנעשה במושג שימוש יתר.
מניעה מתייחסת למספר רב של תופעות חברתיות הנתפסות כפוגעות, מזיקות ובלתי רצויות. העוסקים במניעה מגדירים תופעות חברתיות כבעיה. עד למאה ה-20 אלימות כלפי ילדים לא נחשבה כבעיה ויש עדיין מי שזוכר את השימוש במקל על ידי המורה. אלימות כלפי ילדים הוגדרה כבעיה על ידי מוסדות החברה רק במאה ה-20 של האלף הקודם והוגנה באמנה מיוחדת לזכויות ילדים שהתקבלה בעצרת האום רק בשנת 1989. מכאן שהתנהגות אנושית תחשב כבעיה רק כאשר החברה, הקבוצה או הפרט יגדירו זאת כבעיה. במסגרת ההתנהגויות הנחשבות לבעיה יכללו בדרך כלל התנהגויות הנתפסות כמזיקות לשלומו הנפשי והבריאותי של הפרט למשל שימוש בסמים, קיום יחסי מין לא בטוחים ועוד, או התנהגויות שעלולות לגרום נזק בריאותי או נפשי לסובבים.
לאחר שהחברה מגדירה התנהגות אנושית כבעיה, היא מקימה מוסדות שמטרתם לפתח דרכי התערבות על מנת למנוע התפתחותן של אותן תופעות והכשרת אנשי מקצוע שיעסקו באופן מקצועי במיגור התופעה.
עם זאת, גורמים רבים אחראיים למניעת מצבי הסיכון. ראשית לפרט עצמו ישנה אחריות, לאחר מכן למשפחה, לקבוצת השווים ולבסוף לקהילה. לדוגמה, על מנת למנוע שימוש בסמים, הפרט צריך לקחת אחריות מלאה על התנהגותו. לעיתים הוא זקוק לעזרה ולכן למשפחה, לקבוצת השווים ולקהילה יש אחריות לעזור לאדם על מנת שלא ישתמש בסם.
דרכי ההתערבות הן רבות ומגוונות אך יש להתמקד בארבעה תחומים מרכזיים: מניעת חשיפה לחומרים או מידע הקשור להתנהגות, חיזוק עמדות השוללות את ההתנהגות, מתן מענה חלופי לצרכים המעודדים את ההתנהגות הבעייתית, ולבסוף חיזוק מנגנוני הרתעה.
אחת הסוגיות המעסיקות את אנשי המקצוע בתחום המניעה היא היכן להשקיע את המשאבים.האם להשקיע בתוכניות סלקטיביות המיועדות לאוכלוסיות הנמצאות בסיכון גבוה או להשקיע בכלל האוכלוסייה בתוכניות אוניברסאליות?
כמו כן, האם להשקיע את המשאבים במניעה ראשונית שמטרתה לצמצם מצבי סיכון בקרב אנשים שעדיין לא נחשפו לבעיה, מניעה שניונית בקרב האוכלוסייה שכבר סובלת מהבעיה באופן מזדמן או במניעה שלישונית המכוונת לאוכלוסיה פגועה או חולה במצב כרוני, כאשר המטרה הינה למנוע החרפה, נזקים ושיקום האנשים הנפגעים על מנת להחזירם לרמת תפקוד סבירה.
סוגיה נוספת המעסיקה את אנשי המניעה הינה מה יעיל יותר? קביעת מדיניות חברתית באמצעות חוקים וכללים ואכיפתם או לחנך למניעה באמצעות הסברה ודיאלוג.
לבסוף נשאלת השאלה מי יכול להשפיע על ההתנהגות של המתבגר בצורה הטובה ביותר, ההורים, המורים, האחים החברים, אנשי מקצוע או אולי אנשים ש“נפלו וקמו” לאחר תקופת סבל ממושכת?
יש לציין שבשנים האחרונות, יותר אנשי מקצוע רואים בדמויות ההוריות כבעלי היכולת להשפיע על התנהגות המתבגר בצורה הטובה והיעילה ביותר.