מאת: איילה לויטה
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 16
לעיתים, האהבה שלנו לילדינו והרצון לראות אותם מאושרים לצד זיכרונות הילדות הפרטיים שלנו גורמים לנו לאפשר להם לנהוג בצורה שאינה הולמת את השקפת עולמנו. הילדים של היום מתבגרים מהר ואיתם הבלבול שלנו מתעצם. מה עושים? עוצרים רגע ובודקים את המטרות והערכים שמלווים אותנו. במילים אחרות: הדברים שאנחנו רוצים שהילדים שלנו ייקחו איתם לבגרותם כאזרחים וכבני אדם טובים.
ביום רביעי האחרון הזדמן לי לעבור בנמל תל אביב בשעות הלילה המאוחרות. הופתעתי לגלות עד כמה המתחם פעיל באמצע השבוע. חלפתי עם מכוניתי על פני כמות מכובדת של נשים במיטב מחלצותיהן, על עקבים גבוהים בבגדים קצרצרים וצמודים ועמם בני זוגם, עומדים בקבוצות וממתינים לפתיחת המועדונים אליהם הגיעו. לרגע קצר התבלבלתי וכדי להיות בטוחה שאני רואה היטב, ניקיתי את משקפי הראייה שלי, ואכן כפי שחשבתי היו אלו כולם נערים ונערות בגילאי 15 -17. ברוכים הבאים לחופש הגדול!
בעודי חולפת על פניהם תהיתי האם ההורים שלהם יודעים שהם כאן? האם אותן נערות יצאו מבתיהן כשהן לבושות כך? והאם כל כך הרבה הורים מאפשרים לילדיהם לבלות במתחם בילויים מסוג זה?
ילדים מתבגרים, הורים מתבלבלים
סוגיית היציאה למועדונים בגילאים הללו מדגישה בעיני את הבלבול שחשים הורים רבים בתפקידם ההורי, שכן למרות שהם מאפשרים לילדיהם לצאת לשם, הם גם מביעים חוסר שביעות רצון לנוכח סוג זה של בילוי. האם יכול להיות שהורים מבולבלים יותר בחופש? הרי באמצע השנה נדיר למצוא כמות כה גדולה של מתבגרים באזור הנמל ובוודאי שבאמצע השבוע, קרוב לחצות. ואולי גם ההורים לקחו לעצמם חופשת קיץ מתפקידם ההורי שהינו תפקיד קשה ושוחק לכל הדעות – ללא תנאים סוציאליים וללא יכולת להתפטר?
אנחנו מתבלבלים כי הילדים שלנו מתלבשים כמו מבוגרים, יכולת המשא ומתן שלהם לא מביישת עו"ד מהשורה הראשונה. אנחנו מתבלבלים כי עכשיו חופש ואנחנו רוצים לתת לילדים שלנו ליהנות כמו שההורים של החברים שלהם מרשים. אנחנו מתבלבלים כי כשאנחנו יוצאים לעבודה הילדים שלנו עדיין ישנים, וכשאנחנו חוזרים וחושבים על מנוחה הם מתחילים את היום שלהם. אנחנו מתבלבלים כי הם אומרים לנו שהם יוצאים למסיבות סגורות של בני גילם שבהם לא שותים והם חוזרים בקבוצות אז "אין לנו מה לדאוג". אנחנו מתבלבלים כי אנחנו בעצמנו עייפים ושחוקים ורוצים שקט, לא מתחשק לנו לצאת ההורים הרעים שהורסים לילדים את החופש, אלו שלא סומכים על הילדים שלהם למרות שהם טוענים בתוקף "שהם יודעים לשמור על עצמם". אנחנו מתבלבלים כי לא ברור לנו מה התפקיד שלנו בסיפור הזה.
הורות היא משימה מורכבת, והיום יותר מתמיד. כהורים, אנחנו נדרשים להחליט בכל רגע נתון כיצד להגיב להתנהגויות ולדרישות של ילדינו. התנהלות יומיומית מהירה ודרישה של הילדים לקבל תשובה בו ברגע, גורמות לנו להגיב בצורה שלא תמיד הולמת את האמונות ותפיסות העולם שלנו ואנחנו מוצאים עצמנו מאפשרים להם לעשות דברים שאנחנו לא שלמים עמם עד הסוף.
אז מה אם הילד רוצה?
נקודת המוצא שלי היא שילדים ומתבגרים זקוקים להורים עם מסרים ברורים ומנהיגות מכוונת שישמרו עליהם – זה תפקידם של הורים בראש ובראשונה. הורות איננה התנהלות חסרת תכלית. להיות הורה משמעו לעסוק בשאלות ומחלוקות יומיומיות ובמסגרת תפקידנו כהורים אנחנו נדרשים לעצור, להתלבט ולתהות מה נכון ומתאים לילד שלי ברגע זה ולא רק מתוך הסתכלות על הטווח הקצר גם אם הילד "נורא רוצה" ו"חייב עכשיו". להיות הורה משמעו הסתכלות קדימה על המבוגרים שאנחנו שואפים שילדינו יהפכו יום אחד להיות. זו לא משימה פשוטה ולעיתים להורה עצמו לא ברור לאן פניו מועדות והוא מוצא עצמו מבולבל.
אז איך יוצאים מהבלבול?
בדיקה של ערכים והצבת מטרות בהורות עשויות לעזור לנו להתנהל עם ילדינו בצורה המשקפת את ה"אני מאמין" שלנו. ערכים הם אבני בוחן או רעיונות שאני מאמין בהם, מייחס להם חשיבות ורואה בהם כמצפן המכוון את חיי – מעין פילטר הכולל בתוכו עמדות וקני מידה לגבי מוסר, אמת ועקרונות שהייתי רוצה להנחיל לילדיי (מה מותר / אסור, חשוב / לא חשוב, ראוי/ בלתי ראוי).
כשפעולות ההורים נגזרות מהערכים בהם הם מאמינים, וכשהעמדות, החוקים והגבולות ברורים להם – יש סיכוי טוב שהם יהיו ברורים גם לילדיהם. יש בהם הגיון פנימי. הם לא גחמה של רגע ולא היגררות אחרי מה שמקובל או מתאפשר בבתים אחרים.
באחד המפגשים במסגרת קבוצות הורים, ניגשה אלי אמא ושאלה אותי מה אני חושבת לגבי בתה בת ה- 14 שמעשנת. כשהחזרתי את השאלה אליה היא נעצרה, לקחה נשימה עמוקה וענתה "תראי, אני ממש לא אוהבת את זה, אבל מה זה משנה מה אני חושבת? הרי זה לא שיש לי שליטה על זה. אם היא רוצה לעשן היא תעשן בחוץ או בבית וממש לא ישנה לה מה אני אומרת. כשהערתי לה על זה כמה פעמים הפכתי לאמא המעצבנת שמנדנדת, אז הפסקתי. חוץ מזה, יש דברים גרועים יותר מסיגריות, אז אולי כדאי לשמור את האנרגיות לדברים הגדולים יותר? ואולי אם היא תעשן אז היא לא תשתה או תנסה סמים?"
מספר גורמים השפיעו על אותה אם – בין אם זה הרצון להיות חברה של בתה, לזכות באהבתה, בין אם הפחד לצאת האמא הרעה ובין אם זה מחשש שלדבריה לא יהיה משקל והם יתנדפו באוויר. המחשבות הללו התרוצצו בראשה ולא נתנו לה מנוח – כי לא היתה שלמה עם בחירתה להניח לילדתה לעשן.
ואיך זה קשור לערכים?
קודם כל, אם נעצור ונבדוק, נגלה שאצל רובנו ערך החיים ושמירה על הבריאות נמצאים בראש רשימת הערכים שלנו. אם זה המצב, אזי אני לא יכולה לעבור על סדר היום כשאחד מילדי מזיק לעצמו או עושה דבר המסכן את בריאותו (גם אם הנזק מעישון סיגריות הוא בטווח הרחוק). נכון שאין לנו שליטה על מה שהילדים שלנו עושים כשהם מחוץ לבית, אבל חשוב שנזכור כי יש לנו שליטה על מה שאנחנו בוחרים לעשות כדי להתמודד עם המצב הנתון: אנחנו יכולים להגיד לילד מה אנחנו חושבים על כך שהוא בחר לעשן לא פעם אחת ולא פעמיים – בכל פעם שנריח סיגריות מבגדיו. אנחנו יכולים לבחור שלא לכבס את הבגדים המריחים מעישון ולהעביר את האחריות על בגדיו אליו. אנחנו יכולים לבחור שלא לעזור במימון רכישת הסיגריות ויכולים לשנות את התמונה במחשב לכזו המציגה ריאה שחולה מנזקי העישון. חשוב שנרגיש כי יש לנו מה לעשות ונעביר לילד את המסר שהוא יקר לנו, ולכן אנחנו לא מרימים ידיים. דרכי הפעולה האפשריות הן רבות ומגוונות, אבל חשוב שנזכור שזוהי לא מלחמה ואנחנו רוצים את הילד לצידנו. לכן, רצוי שכל פעולה שנבחר לעשות, תיעשה תוך כדי דיאלוג מכבד וישיר, אשר נותן מקום לילד ודואג לו ומתוך מתן כבוד לאמונות ולתפיסות העולם אותן אנחנו רוצים להנחיל במשפחה. כשמתקיים דיאלוג מהסוג הזה, בו גם המתבגר וגם ההורה לומדים להבין מה עומד מאחורי הבחירות זה של זה, יש סיכוי לשינוי בהתנהלות.
הילדים מחפשים הכוונה
למתבגר חשוב שהוריו יהיו נוכחים ולא יוותרו על המסר. הורה שלא נוכח, נתפס לרוב כהורה שלא דואג ושלא אכפת לו. מתבגרים, כמונו המבוגרים זקוקים לערכים כמצפן המכוון אותם ומאשר להם שהם בדרך הנכונה ומתריע בפניהם כשהם סוטים ממנה.
ולסיום, כשמדובר בערכים, לדוגמה האישית יש תפקיד מרכזי. לא פעם במפגשים שלי עם בני-נוער, הם יודעים לתאר הורים מבולבלים שאיבדו את הדרך – הורים שנוהגים כאשר הם עצמם תחת השפעת אלכוהול, הורים שמשקרים לילדיהם, הורים שמכורים למחשב, לאייפון, לפייסבוק או לתוכנית טלוויזיה כאשר הם מתקשים להציב גבולות לעצמם. התנהגויות אלו מהוות דוגמה אישית עבור ילדנו, המשקפת את האמביוולנטיות שלנו, המבוגרים, כלפי חוקים וגבולות אך לא רק. צורות התנהגות אלה בעיקר מעבירות מסר שלא ברור לנו במה אנחנו מאמינים ומה חשוב לנו באמת. פערים בין מסרים לפעולות היא תופעה שכיחה, אולם יש לה מחיר.
ערכים מהווים את בסיס היציאה אשר מכוון את דרכינו ומגדיר את פעולותינו בהתאם. הערכים הופכים אותנו להורים מכוונים ולא תגובתיים אשר מסוגלים להורות לילדינו ללא רגשות אשמה, תוך אמונה בצדקת דרכנו. אם נפעל בצמוד אליהם, תוך שימוש בשיקול דעת ותוך מודעות גוברת לחשיבות הדוגמא האישית, נצליח להיות פחות מבולבלים ויותר בטוחים בדרכנו.
אילה לויטה, עו"ס ומנחת קבוצות הורים. מנחה בכירה במכון יסודות