ישנם מספר עקרונות בסיסיים שעשויים לסייע בקיום תקשורת טובה יותר עם ילדינו המתבגרים: כבוד הדדי, הקשבה, הדדיות, מתן משוב והימנעות מפגיעה והשפלה.

 על מנת לקיים תקשורת טובה צריך לשים דגש על המרכיבים הבאים:

 

  • גילוי הבנה לצורך של הנער/ה לעצמאות- אכן ילדינו זקוקים לחוות עצמם כנפרדים מאיתנו ולכן חשוב לכבד זאת בתקשורת הבין אישית. כמו כן, הסגנון הקצר שחלק מההורים נתקלים בו, מקורו ברצון ההולך וגובר למרחב נפרד של הילד מהוריו.

  • גיבוש עמדה בנושא (גיבוש הגיון פנימי)- לעיתים קרובות שיחות בין הורים למתבגרים מתמצות ב”אבל למה” ו”את לא מבינה”. בשל חוכמתם ודעתנותם של ילדינו, חשוב שנקדיש מחשבה לגבי תוכן השיחה והסיבות לקיומה לפני שזו מתקיימת. כך נוכל להתמודד ביתר יעילות עם תכנים שיועלו בשיחה.

  • קיום דיאלוג פתוח- חשוב לזכור שלילדינו יש מחשבות, דעות, עמדות ורצונות משל עצמם. חשוב שנקיים את השיחה עם מוכנות לשינוי עמדות. דיאלוג משמעותו המוכנות להשתנות ולקבל דברים שלא חשבנו עליהם קודם.
    הדבר נכון גם לילדינו.

  • יצירת “מצב” להידברות- לעיתים השיחות עם ילדינו עלולות להיות סוערות, לכן כדאי לבחור מקום שמאפשר קיום שיחה באווירה נעימה, כמו בית קפה וכד’, רק בין הילד להורה. סביבה כזו  מאפשרת הידברות טובה יותר.
  • גילוי אמפטיה- חשוב לגלות הבנה לצורכיהם של ילדינו. יחד עם זאת, אין זה אומר שהבנה משמעותה הסכמה.

  • הגדרת בקשות וציפיות בצורה ברורה- קשה לילדינו להבין למה אנחנו מתכוונים כאשר אנו אומרים “אתה יותר מדי זמן בצופים”. חשוב שנאמר בצורה ברורה מהן הציפיות והבקשות שלנו מן הילד.

  • קביעת סדר עדיפויות- חשוב לקבוע מהם הנושאים החשובים יותר והחשובים פחות, ובהתאם לכך להקדיש זמן לשיחה.

  • גילוי חיבה- חשוב שילדינו ימשיכו לשמוע שאנו אוהבים אותם, דואגים להם ורוצים בטובתם. לא תמיד זה ברור להם. חום, קירבה ודאגה מהווים בסיס מצוין לתחילתו של כל תהליך תקשורתי.

  • לא לוותר- אף על פי שילדינו לעיתים קרובות “מסננים” אותנו, חשוב לא לוותר ולהתעקש גם על קיום שיחות קצרות ואפילו קצרצרות המסתיימות במשפט אחד או שניים.

 

 ובאופן כללי:

 

התעניינו בילדכם, דאגו מידי יום לשאול אותם לשלומם במפגש פנים אל פנים ולא דרך הטלפון.

     רצוי לקיים ארוחה יומית משותפת שבה ניתן יהיה לדבר סביב השולחן.

     עודדו את ילדכם ליצור גירויים מעצמם ולחסוך ב“אטרקציות“ וגירויים חיצוניים.

     העבירו מסר ברור לגבי התנהגויות שעלולות לסכן את ילדכם, כולל שתייה של משקאות אלכוהוליים, שימוש בסמים או השתתפות במשחקי מזל ועודדו את ילדכם להתרחק ממקור סכנה.

     דעו מה ילדכם עושים עם הכסף שאתם נותנים להם והגדירו בצורה ברורה מה מקובל ומה לא.

     עודדו מסיבות ובילויים בבתים ולא ברחוב, בגינות, במועדונים, במסיבות טבע או יער.

     במידה וילדכם יוצא מהבית, בררו לאן הם יוצאים ועם מי, האם הם מתכוונים לשתות משקה אלכוהולי וכיצד הום מתכוונים לסרב לשימוש בסמים.

     צרו רשת הורית על מנת להתמודד עם המושג ”לכולם מותר“, ”לכולם יש“ ועוד….

     הגדירו לילדכם את שעות החזרה מבילוי, את שעות הצפייה בטלוויזיה ואת שעות השהיה מול המחשב.

     דרך האינטרנט ילדכם נפגשים עם חברים, רואים סרטים, שומעים מוזיקה ואוספים מידע. דאגו לדעת לאן ילדכם יוצאים לבלות ועם מי הם נפגשים גם אם מדובר באינטרנט.

     הוו דוגמה אישית לילדכם לגבי כל הקשור  להימנעות ממצבי סיכון .

     אל תיבהלו מכעסם של מתבגרים, זכותם לכעוס וחובתכם ההורים לבקר ולהגביל במידת הצורך.

     אפשרו עצמאות, עם זאת,  דרשו מילדכם לקחת אחריות בחדר, בבילוי, בלימודים נהיגה או בכל מקום אחר.

     דברו עם ילדכם ואפשרו ערוץ תקשורת פתוח, היו גאים בהם והמשיכו לחזק ולעודד אותם במקומות הראויים. גישה חיובית חמה ואוהבת תאפשר להם לקבל את המסרים שלכם.