אם יקרה שלום רב,

ראשית אני שמחה שפנית אלינו ושאת בוחרת לנקוט פעולה וגם להתייעץ.
כדי לענות חשוב לי לדעת איך גילית. כי השאלה הראשונה היא האם השיחה שלכם תתחיל ממקום שאת פותחת בפניה שאת כבר יודעת כשהיא מנסה להכחיש או לחפש מי הלשין עליה, או שכבר ברור לשתיכן שאתם יודעים ועכשיו השיחה היא מה הלאה.
אני משערת שמבחינתך למעשה עומדות שתי סוגיות כרגע על הפרק:
הראשונה היא עניין השתייה עצמה והסכנות הנובעות ממנה.
השנייה היא סוגיית היחסים ביניכם – העובדה שהיא מסתירה ומשקרת, העובדה שהיא ממרה את פיכם, פועלת בניגוד לתפיסתכם.
אין ספק שצריך לטפל בשתי הסוגיות, אבל זכרי שחלק גדול מבני הנוער שותים, וכמעט כל בני הנוער מסתירים דברים מההורים. זה לא אומר שאנחנו כהורים לא צריכים לשאוף למשהו אחר, אבל בכדי להתייחס לילד האישי שלנו בפרופורציה, צריך לזכור את זה.
בשיחתכן חשוב שתהיי ברורה לעצמך וכנה עם בתך.
החליטי אם השיחה תתקיים יחד עם האב (אם יש כזה בתמונה) או בין שתיכן לבד.
הכיני את המפגש – בחרי מועד או קבעי איתה כשאף אחת מכן לא לחוצה בזמן, כשיש שקט מסביב (בלי אחים שמפריעים למשל). אולי תכיני לשתיכן משהו טעים לשתות או לנשנש. בני סיטואציה מזמינה לשיחה.
גם אם היא תנסה לגרור אותך לשיחה בשאלות “למה, על מה את רוצה לדבר?”, אל תיכנעי. הסבירי שזה משהו שהוא חשוב לך ושאת מבקשת שתשבו בניחותא ולא על רגל אחת.
במהלך השיחה אל תעשי דברים אחרים. אל תעני לטלפונים, ואל תנהלי שיחה תוך כדי שאת ממלאת מטלת בית כזו או אחרת.
יש כאלה שבוחרים לצאת לבית קפה, גם כדי לרסן את התגובות, מצד שני יש בזה משהו שלא מאפשר אינטימיות מלאה.
התחילי בלחשוף את הדאגה שלך ועשי זאת בקצרה. אל תפתחי בנאום על הסכנות, ומה ציפית, ושהיא אכזבה אותך וכד’.
אם את בטוחה במה שאת יודעת, את יכולה לומר שאת שמעת וזה מדאיג ואת רוצה עכשיו לדעת ממנה.
לאחר מכן תשאלי אותה:
האם היא חושבת שיש לך סיבה לדאגה. למה כן, למה לא.
אם היא אומרת כן, תשאלי למה, עד כמה, ממה.
אם היא אומרת לא, תשאלי אותה מה היה קורה אם היא הייתה במקומך – האם היא הייתה דואגת. אם היא מבינה למה את דואגת.
תשאלי אותה מה קורה כשהם יוצאים לבלות. האם יש אלכוהול, האם אחרים שותים, איך היא מרגישה עם זה, ותשאלי אותה האם היא שותה.
למה, כמה, מה.
האם זה כיף לה? אם כן למה, כי מה זה עושה לה.
מכאן אפשר לעבור לדבר על הסכנות.
אובדן שליטה, ניצול מיני, עשיית שטויות וחוסר זהירות, נהג שיכור, עלייה לרכב עם חבר בוגר שנוהג אחרי ששתה.
את יכולה לדבר על הצורך לשתות בכדי לבלות ומה הבעייתיות שבזה. שהיית רוצה שהיא תדע לבלות באופן טבעי, תרגיש מספיק בטוחה ונוח עם החברים בלי זה.
דברי על הנורמות בבית, על זה שאתם לא שותים, לא כהטפה אלא כדוגמה אישית.
וגם, כן, דברי על הפחד שלך, על מה אמא מרגישה. על כמה שאת אוהבת אותה ורוצה לעשות למענה והאם לדעתה זו דרישה מוגזמת לבקש שהיא תשמור על עצמה?
שתפי אותה בכאב שלך אם יקרה לה משהו.
הבהירי מה הכי חשוב לך.
למשל, אני משערת שכמו רוב ההורים גם לך הכי חשוב שהיא תהיה בריאה ותעבור את הכול בשלום.
תגידי לה את זה.
אמרי לה שהיא ושיהיה לה טוב בחיים זה מה שהכי חשוב לך, וזה שהיא לא תשתה רק משרת את זה.
תגידי לה שחשוב לך לדעת שהיא תפנה אליך אם תהיה בעיה – אם היא בבילוי ומשהו יגרום לה להרגיש לא נעים, או לא בטוחה שהיא מיד תפנה אליך. גם באמצע הלילה.
מכאן גם המשך השיחה.
עכשיו שאת מבינה יותר את העולם שלה ומקווה שהיא מבינה אותך, מה אתן יכולות לעשות בכדי לאפשר לה לבלות, אבל גם שהיא תשמור על עצמה?
הבהירי חד משמעית את עמדתכם ומה הציפייה שלכם.
יחד עם זאת הביעי אמפתיה לצרכים ולרצונות שלה.
נסו לבנות הסכמות.
פרטי את הבעיה לגורמים ונסו לתת עליה מענה.
לאן היא יוצאת, עם מי, עד איזו שעה, אם ומה היא שותה, איך היא חוזרת. הרחיבי את הסוגיה.
אין לנו ההורים שליטה ולך לא תהיה שליטה על מה שהיא תעשה בפועל.
דברו על מה קורה אם היא לא תעמוד בהסכמות.
את לא חייבת לפרט מראש מה יהיה העונש או מה תעשי. אבל שיהיה ברור שאם סיכמתן על שעת חזרה והיא לא תעמוד בה, יהיה לזה מחיר.
אם את תשאלי אותה ישירות אם היא שתתה והיא תשקר לך, יהיה לזה מחיר.
סיימו בחיבוק, נשיקה. הזכירי לה שהכול נועד לשמור עליה גם אם זה מרגיז, ושאת מוכנה לשמוע ממנה עכשיו או בעתיד איך היא מרגישה, מה מפריע לה מה לא הוגן לדעתה ושאתן תחפשו יחד פתרונות.
נוסף על כך, ישנם דברים מעשיים שלא קשורים לשיחה.
לאחר הגדרת הגבולות, עמדי עליהם.
דאגי להיות ערה כשהיא תגיע מבילויים – שתדעי בדיוק מה השעה, תוכלי להריח אותה, לראות באיזה מצב או עם מי היא חוזרת.
את לא חייבת להישאר ערה, את יכולה לבקש ממנה להעיר אותך מיד כשהיא נכנסת הביתה, לא אחרי מקלחת וכד’.
אחרי כל בילוי שאלי שאלות ישירות – מי היה, איפה, מה עשיתם, ומדי פעם שאלי אותה האם שתית וכד’.
ערכי את השיחות באווירה נעימה, לא בלילה, אולי בארוחת בוקר בשבת או הזדמנות אחרת רגועה כשהיא פנויה לדבר.
ממפגשים עם בני נוער למדנו שרובם לא מנסים להסתיר. אם ההורים יפנו אליהם בעיתוי הנכון וישאלו ישירות – הם יספרו.
אם אפשר ועדיין לא נהוג אצלכם, ספרי לה גם על עצמך. הפכי את השיחות למשהו טבעי. לא סודות, אלא סתם, איך היה היום שלך, משהו מעניין או מרגיז שקרה, משהו נחמד שראית וכד’. זה מייצר נורמה של שיתוף.
בררי בדיוק על מה יוצא הכסף שאת נותנת לה – כמה עולים מונית, כניסה למועדון או מה שהם עושים, שתייה (איזו שתייה) וכד’.
אם היא רוצה לשנות תכניות – כמו לעבור מקום בילוי, ללכת לחברה – היא חייבת לדבר איתך בטלפון ולא בSMS – בכדי שתשמעי את קולה ותחושי איך היא נשמעת.
התנדבי לפעמים להסיע אותה חזרה הביתה. זה ייתן לך הזדמנות לראות את מקומות הבילוי, את החברים, מי שתוי או לא, להריח אותה או את החברים כשהם נכנסים לרכב ולהוכיח שאת כתובת בשבילה, שאת מוכנה לקום באמצע הלילה עם חיוך.

בהצלחה,
תמי גור