מאת: ד"ר אתי אבלין
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 23
גיוס לצה"ל מהווה בשנים האחרונות סוגיה לוהטת בחברה הישראלית. מחברה שראתה בצבא כור היתוך ליצירת עם ציוני בארצו. תהליכים חברתיים שהחברה הישראלית עוברת מייצרים שיח מורכב יותר לגבי הצבא בכלל וגיוס בפרט.
תורמים לשיח החדש והמורכב מספר שינויים הכוללים בין בהיתר שיח פוסט-מודרניסטי ופוסט-ציוני, מציאות הישיבה בשטחים המתמשכת ומצב הביטחוני ממשיך להיות קשה. כמו כן, חלקים גדולים מהאוכלוסייה אינם מתגייסים, מי מטעמים דתיים, מי מסיבות אידיאולוגיות ומי בשל קשיים נפשיים.
במקביל, שני תהליכים מאפיינים את החברה הישראלית בשנים האחרונות: באחד- נשים רבות יותר משרתות בתחומים שבעבר נחשבו גבריים לחלוטין כגון תפקידי לחימה ועמדות בכירות של פיקוד וניהול, ובשני- הצבא נדרש לשקיפות גבוהה בהרבה מבעבר. למרות אילוצי הסודיות, קצינת פניות הציבור, נציב קבילות החיילים וכרמלה מנשה מהווים מנגנוני בקרה וביקורת המאפשרים להורים להציץ אל תוך המערכת הצבאית הגדולה.
בכל הקשור לגיוס לצה"ל, אוכלוסיות המתגייסים מגוונות: חובשי הכיפות הסרוגות נאבקים למען שירות קרבי ככל האפשר. מתגייסים צפוניים יותר תופסים את הצבא ככלי למימוש עצמי ומצהירים "או סיירות או ניירות" ואילו המתגייסים מקרב העולים החדשים מוכנים למאמץ גדול ולסיכון ותופסים את הצבא ככלי לשיפור מעמדם החברתי.
השינויים מתרחשים גם בקרב ההורים, חלקם בוגר צבא ולעיתם אף פעילים במסגרת שרות המילואים וחלקם עולים חדשים. הורים כבר אינם מהווים קבוצה אחידה המגלה סולידריות והזדהות עם הצבא וערכיו. בעקבות זאת, השתנו מיקומם ומקומם של חלק מההורים בספירה הצבאית ומעורבותם הולכת וגדלה.
התמודדות ההורים עם גיוס הילדים לצבא
על-אף שהחברה הישראלית מתאפיינת בסממנים של חברה מיליטריסטית, נוצרה במקביל לגיטימציה לביטוי חרדות וספקות בנושא הגיוס הצבאי מצד ההורים. החברה הישראלית חסונה דיה כדי לאפשר את קיומן של תנועות כגון "פרופיל חדש" ו"אמהות למען שלום". היום, עולות שאלות שלא ניתן היה לשאול לפני 40 או 50 שנה. נוצרה מציאות חדשה בה מחד נערות מבקשות להתגייס ליחידה קרבית כשמאידך קיימת אמביוולנטיות מצד חלק מהמתגייסים והוריהם לקראת הגיוס.
כל נער/ה שמקבלים את הצו הראשון מלשכת הגיוס הופכים לחיילים משרתים. עובדה זו חושפת את ההורים לרצונות של ילדיהם אך גם להתמודדות עם בשורת הגיוס . הוריהם של ה "מורעלים" משכנעים את עצמם שאסור לעמוד בדרכו של הילד ואילו הוריהם של ה- "משתמטים" למיניהם מאמצים את הנימוקים בזכות הפלורליזם וחירות הפרט.
גם הצעירים יכולים להיות בקונפליקטים ולעיתים נקרעים בין מגמות סותרות, אך רובם מוצאים תשובות מרגיעות המאפשרות להם לתפקד. ההורים, מאידך, נותרים לבד עם השינויים והספקות, מבינים היטב את חשיבות הכוח הצבאי אך גם ערים לגורם המשחית שבו ולקשיים הצפויים לגבי דילמת מוסריות בשירות.
גם התקופה זו, הגיוס לצבא מהווה חוויה מרכזית וטקס מעבר לבגרות בחברה שלנו. ניתן להבחין בשני דפוסי התמודדות של המערכת המשפחתית לנוכח הגיוס: הראשון- דפוס ה "שימור", כלומר התמודדות עם הגיוס על ידי ניסיון להחזיק את המערכת המשפחתית במצבה הנוכחי ולשמור על הקשרים הקיימים בה, והשני- דפוס ה"שילוח" המאופיין בהתמודדות באמצעות ניסיון לאפשר לילד לצאת מהעריסה המשפחתית, לפתח דרך עצמאית ולהאיץ את תהליך הצמיחה וההתבגרות.
אמהות ב"שימור" ואבות ב"שילוח"
כל הממצאים מראים שאצל אמהות הדפוס השכיח הינו דפוס ה"שימור": "נביא לך שניצלים" ו "תיקח מעיל כשאתה יוצא מהבסיס" ואילו אצל האבות בולט יותר דפוס ה"שילוח"- "עכשיו אתה שומר עלינו, אני יכול לישון בשקט הלילה" ו"אתה כבר לא ילד, אתה גבר".
רוב האימהות במחקר שנעשה דיווחו על חשש מנוקשות המערכת הצבאית ואילו האבות נטו לקבל את כללי המשחק המשתנים ולראות את החיובי שבהם. גם כשמדובר בגיוס של בת בכורה היו מרבית האימהות חרדות יותר מהאבות. האבות אמנם חשו את אותם הפחדים אך היססו לבטא אותם ובכך כאילו "להיתפס בחולשתם".
במשפחות בהן היה המסר הפוך והאב שידר "שימור" ואילו האם "שילוח", התגלו אצל הבן קשיים רבים יותר בחיי היום יום ושביעות רצון נמוכה יותר. ייתכן והמתח בין המסר הגברי שהצבא משדר לבין ההזדהות עם האב יצר בלבול וקושי להתמודד. עוד עלה במחקר, שגם במצב בו שני ההורים רצו לשמר, עלו קשיי הסתגלות מצד המתגייס .
יש לזכור שהפרידה היא לאו דווקא התרחקות או ויתור על המתגייס אלא מעבר מקרבה פיזית לקרבה רגשית.
בקרב אילו מתגייסים עלולים להתפתח קשיים במעבר מאזרחות לצבא?
המסגרת הצבאית יכולה להוות הזדמנות להתפתחות והעצמה אישית. עם זאת, אצל חלק מהחיילים הצבא יכול לעורר תחושות קשות עד כדי משבר אישי ולעיתים משבר נפשי.
מניסיוני וממחקרים שבחנו את הנושא, מתברר שישנם חיילים בעלי סיכויים גבוהים יותר לפתח משבר בשל מגוון סיבות; יחס דו-ערכי לגבי השירות הצבאי, אכזבה מהשיבוץ לחייל או לתפקיד, מפגש עם חיילים זרים בטירונות, קושי להיפרד מההורים, קושי מיוחד להתפשט ליד אחרים ולהתקלח במשותף, קושי במעברי חיים, אי אמון לגבי היכולת הגופנית ו/או הנפשית, חשש שהמשפחה תתמוטט בחוץ, בעיות בקשרים חברתיים, ציפיות לא ריאליות או מבולבלות כמו "אני חייב להיות הכי קרבי למרות שיש לי פרופיל נמוך", הומוסקסואליות המלווה בחשש לצאת מהארון, הסתרת מידע רפואי ו/או פסיכיאטרי מהצבא וחשש שהמידע ייחשף, סירוב להתבגר ולקחת אחריות וקושי בקבלת מרות. ישנם גם חיילים שהנגישות לנשק מעוררת בהם חששות מפני התוקפנות שלהם עצמם או מעלה מחשבות אובדניות, חיילים שספגו ממשפחתם ציפיות בלתי ריאליות (שכיח יותר בקרב עולים חדשים), חיילים שהמציאות הישראלית אינה מוכרת להם דיה ולבסוף, חיילים שנכחו או נפצעו בפיגוע והמפגש עם נשק וקולות ירי עלול לעורר בהם את הטראומה מחדש.
סימני מצוקה
להלן מספר תסמינים שניתן לזהות בקרב חיילים הנתונים בתחושת מצוקה והמחייבים התייחסות: הפרעות שינה, הסתגרות, בכי, סירוב לתקשר, ניתוק הקשר עם החברה או החברים, התפרצויות כעס, תופעה גופנית שלא הופיע קודם ( כגון: כאבי בטן או ראש). כמו כן, דיווח על התנכלות ולעג מצד חיילים מהיחידה ועל קושי לעמוד במשימות, חוסר יכולת ליהנות בצבא או בחופשה, קושי ניכר או סירוב מוחלט לחזור לבסיס ביום א', תחושה שהמפקד "מחפש אותי", הסתבכויות חוזרות ונשנות כגון משפטים צבאיים או כניסה לכלא, דיבורים על כך שהכול אבוד ושאין סיכוי שדברים ישתנו, חלוקת חפצים לבני משפחה וחברים ודיבור על אנשים שהתאבדו והשתחררו מכל הסבל בחיים.
במידה וכהורים זיהיתם חלק או מספר רב מהתסמינים, עליכם לשוחח עם הילד/ה ולשקול פנייה לאיש מקצוע על מנת לבחון את מידת המצוקה שהחייל/ת נמצאים בה. במידת הצורך יש לידע את הגורמים הצבאיים על מנת שניתן יהיה לעזור לילדכם.
כיצד ניתן למנוע התפתחות מצוקה נפשית לקראת הגיוס?
- חשוב לשוחח עם ילדכם העומד להתגייס על התחומים המעניינים אותו, על נקודות החוזק והחולשה באישיותו ובכושרו הגופני ועל התוכניות העתידיות שלו.
- עזרו לילדכם לאסוף מידע על התפקידים שצה"ל מציע לו, על החלופות השונות (שירות לאומי, עתודה) ועל מידת ההתאמה שלו לכל אחת מהן.
- הציעו לו לקרוא ספרים ולצפות בסרטים במהלך השירות הצבאי.
- עודדו התייעצות עם בני משפחה וחברים שהיו או שנמצאים בצבא. ידע מפחית מצוקה ומסייע בקבלת החלטה שקולה.
- אל תשתפו פעולה בהסתרת מידע בנוגע לקושי גופני או למצוקה נפשית, כולל לקות למידה. עם זאת, חשוב לא לפגוע באמון על מנת שתהוו כתובת בשעת הצורך.
- הציעו לילדכם ללמוד תרגילי הרפיה ונשימה נכונה כדי להפחית חרדה.
- שתפו את ילדכם בחוויות מן השירות הצבאי שלכם. ספרו לו על קשיי ההסתגלות שלכם ועל טבלאות הייאוש שעשיתם לקראת השחרור.
מתי ואיך להתערב לאחר הגיוס?
חשוב לשוחח עם החייל/ת גם אם זמנכם מוגבל. במידה והחיילים מעלים קושי, אל תבטלו אותו והדגישו את הזמניות שלו. גם כאשר החייל מבטא קשיי הסתגלות, חשוב לא להביע אכזבה ממנו ולא לערוך השוואות ביחס לבני משפחה אחרים שהסתגלו מצוין למסגרת הצבאית. אל תפעילו לחץ על החייל להימנע מבקשת עזרה ביחידה במידה והוא מרגיש מצוקה כלשהיא אלא עודדו אותו לכך.
מה חשוב שהורים יעשו לאחר שילדם התגייס?
- להקשיב להקשיב ולהקשיב.
- לבקר אותו בבסיס ולהעניק לו תמיכה.
- לשוחח עם החברים שלו.
- לשלוח חבילות ומכתבים.
- לעזור לחייל/ת לראות את חצי הכוס המלאה גם כשקשה, ללא שיפוטיות.
- לעשות נורמליזציה של הקשיים.
- להסביר לחייל שהטירונות היא החלק הקשה ביותר ובהמשך השירות יהיה מעניין ונוח יותר.
- לשכנע אותו להימנע מקבלת החלטות תחת לחץ ולהמתין שתקופת ההסתגלות תעבור. הבטיחו שאם בכל זאת לא יהיה שינוי תעמדו לצידו.
- לשחזר אלו פתרונות עזרו לו להתמודד בעבר כאשר חווה קושי..
- אם ילדכם עשה מעשה חריג שמדאיג אתכם, חשוב לפנות למפקדיו אך רצוי בתיאום איתו.
- במידת הצורך, לעודד את החייל לבדוק אפשרות של מעבר לתפקיד אחר בתוך אותה יחידה על מנת לחסוך ממנו את הקושי בהסתגלות לחברה חדשה.
- לומר לו שאתם מאמינים בכוחות שלו, אך לא לתפוס אותו ככישלון אם בכל זאת יבחר לשנות את דרכו, גם את הדבר אומר ויתור על השרות הצבאי.
מאת ד"ר אתי אבלין