מאת: יאיר אפטר
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 24
בחירת הנושא של הסרט אמיצה ויוצאת דופן. הסרט חושף את הצופה לתרבות הבילוי של חלק מבני הנוער כיום, הכוללת מפגשים רווי אלכוהול ומיניות פרוצה על רקע חשיפה מתמדת לחומרים פורנוגרפיים. הסרט עצמו רווי בסצנות סמי-פורנוגרפיות, המתארות אקטים מיניים מקוטעים. באופן מכוון או שלא מכוון בסרט בולט בהעדרה של תקשורת בין דמויות לבין עצמם והן בינן לבין דמויות המבוגרים. חוסר תקשורת זו משקף נאמנה את המציאות ש"על סקס לא מדברים, סקס עושים".
משרד החינוך מונע את הצפייה בסרט מבני הנוער וטוב שכך. מניסיונו בעבודה המניעה וחשיפת בני נוער לחומרי מדיה דומים, רוב הנערות יאשימו את הנערה בפריצות מינית ויטענו כי הביאה זאת על עצמה ורוב הבנים יגורו מינית ויתקשו להבין במה חבורת הנערים חטאה?
במקביל, אנשי המקצוע בתחום המניעה יתקשו לבסס מחד, עמדה אמפטית המבינה את ההקשר שבו בני נוער מגבשים את עמדותיהם לגבי מיניות ולגבי ניצול מיני ולא חוששים לבטא את עמדתם המכעיסה. ומנגד לבטא את התנגדותם לעמדות אלו בדרך שתצליח להוביל לשינוי. צפייה בסרט ללא תיווך של איש מקצוע עשויה להוביל להנצחת הסטראוטיפים ולריחוק רגשי וכך לפגום ביכולת להוביל שינוי קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי בקרב המתבגרים.
ההורים שיצפו בסרט יתקשו אף הם לזהות מי "הקורבן" ומי "התוקפים". הם במיוחד יתקשו אל מול דמויות ההורים בסרט הבולטות בהעדרם ובשתיקתם לאורך כל הסרט. גם ההורים נתונים בבלבול סביב התנהגות מינית ושיח אודות התנהגות מינית בקרב מתבגרים.
הסרט חשוב לצפייה בקרב אנשי מקצוע בתחום החינוכי-פסיכולוגי-מניעתי. אנשי מקצוע מהווים סוכני שינוי בקרב הורים ומתבגרים, והסרט יכול לסייע להבין את הדינמיקה הפסיכולוגית-חברתית המייצרת יחסי ניצול והתמודדות של הורים עם התופעה. אכן הסרט מהווה מסמך העוסק בתופעה בעייתית של יחסי ניצול בהקשר מיני, לחץ קבוצתי, סוגיות של דימוי גוף ודימוי מיני, סוגיות הקשורות לתרבות בילוי, אלכוהול, סמים וחשיפה לחומרים פורנוגרפיים המובילים להתנהגויות המסכנות את בני הנוער ואת הסובבים אותם ולכן חשוב להתמודד איתם גם בהקשר החינוכי.
להלן עמדת מכון יסודות לגבי המשמעויות הסרט לעשייה חינוכית עם מתבגרים והורים:
תכני הסרט משקפים:
- מציאות מורכבת המשקפת תרבות בילוי ומיניות של מתבגרים המבלבלת את בני הנוער לגבי מהי בשלות למגע מיני ולקיום יחסי מין ומה הם יחסי מין מכבדים.
- הסרט מתאר סדרת אקטים המתקיימים בין מתבגרים לבין עצמם ללא יכולת לתקשר את החוויה ולבטא מסרים ברורים לגביה הן מצד המתבגרים והן מצד הוריהם.
- הסרט, כמו גם המציאות, מחייבים מעבר מתבניות דיכוטומיות של קורבן/תוקפן לשיח אודות "בחירה חופשית" ו"הסכמה", מתוך הבנה שגם הנערה תורמת ושותפה ליחסי הניצול.
- הסרט משקף את העובדה שרוב בני הנוער צופים בחומרים פורנוגרפיים והפרקטיקה המינית של חלקם שאובה מתוך עולם זה, הן בקרב נערים והן בקרב נערות.
- הסרט משקף את המציאות שבה הורים מתקשים לנהל שיח אודות התנהגות מינית עם ילדיהם. הורים אינם יכולים לדעת מה קורה עם ילדיהם בכל רגע נתון וגם אם הם חושדים שאכן מתקיימת פעילות מינית שאינה נאותה, הם מתקשים לשוחח על כך. ואם תתקיים שיחה שכזו, הורים יתמקדו בעיקר בחינוך למין בטוח ולרוב לא ידברו על ערכים.
- המציאות שבה לא מדברים על מיניות בצורה פתוחה, ישירה, כנה ומכבדת הינה מציאות תרבותית, חברתית וחינוכית ולתוך וואקום זה נכנסים תכנים פורנוגרפיים הממלאים את סקרנותם של המתבגרים.
על מנת לקדם טיפול יעיל בתופעה, על אנשי המקצוע:
- להפסיק כל שיח של מי אשם – הן בתקשורת עם נערות, הן בתקשורת עם נערים והן כלפי בתקשורת עם ההורים.
- דרישה לאחריות של כלל המעורבים להפסקת יחסי-ניצול הן בשל העובדה שמדובר בהתנהגות לא מוסרית והן בשל העובדה שיחסי ניצול פוגעים בכל הצדדים.
- על אנשי המקצוע לנסח עמדה ברורה לגבי התופעה ונזקיה. לא ניתן לקיים פעילויות מניעה ללא מסרים ברורים המייצרים הגיון עבור כל אחד מהמעורבים. עמדה ברורה תסייע לבני הנוער וההורים לזהות מתי ההתנהגות בעיתית – הגדרת הבעיה מהווה הצעד הראשון בחינוך לשינוי.
- לחנך בנות ובנים לאסרטיביות, כך שהנערות תהינה ברורות באמירות שלהן.
- לחנך לדאגה הדדית בעיקר בקרב בנים ובנות על מנת שיוכלו להתנגד ליחסי ניצול.
- לפתח כלים לתקשורת פתוחה לגבי בשלות פסיכולוגית למגע מיני הכולל את עקרון ההסכמה, ערך השוויוניות, תקשורת פתוחה, רגישות והוגנות. חשוב שהמבוגרים האחראיים יאפשרו דיאלוג פתוח בנושא.
- יש להתחיל לשוחח בנושאי מין ומיניות כבר בגיל החביון (בית ספר יסודי) הן במסגרת החינוך הפורמלי והן בתקשורת המתקיימת בין הורים לילדיהם.