מאת: ד"ר אתי אבלין
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 24
בעבר הרחוק, כשמשך החיים היה קצר, טווח החיים כלל שני שלבים בלבד: ילדות ובגרות. ילדים נכנסו מהר מאוד לעול הפרנסה ולמילוי תפקידים חברתיים בקהילה, ובאמצעותם עברו במהרה לעולם המבוגרים. המהפכה התעשייתית צמצמה את הצורך בידיים עובדות וילדים שעבדו קודם לכן הוצאו משוק העבודה. ככל שהחברה הלכה ונעשתה מורכבת יותר גדל גם המרחק המפריד בין שלבי ילדות ובגרות, והכניסה לעולם המבוגרים התעכב. עיכוב זה יצר מקום לגיל ההתבגרות. אך ככל שהכניסה לבגרות מתעכבת, שלב "המעבר לבגרות" או 'קו התפר' שבין מתבגר לבוגר הופך תקופה המהווה גשר התפתחותי, בין גיל ההתבגרות לבגרות מוקדמת.
תיאורטיקנים העוסקים בהתפתחות האדם, היו אומנם תמימי דעים בדבר המשמעות המיוחדת שיש לגיל ההתבגרות, אך היו חלוקים בשאלות רבות, החל בשאלה באיזה גיל מסתיים גיל ההתבגרות , המשך במאפייניה וכלה בהשפעותיה לעתיד. הגישות הפסיכואנליטיות, טענו כי תהליכים הקורים בגיל ההתבגרות מהווים הכנה, או "פינוי דרך" לקראת קבלת תפקידי המבוגר. תקופה זו מאופיינת ב"סער ופרץ" שמתעוררים עקב הצורך להתמודד עם התגברות כוחם של הדחפים המיניים ועלייתם של קונפליקטים מוקדמים . במילים אחרות, השינויים הפיזיולוגיים המחוללים את גיל ההתבגרות מחייבים התארגנות מחדש של המערך הפסיכולוגי של המתבגר.
בהגדירו את "משבר הזהות" בהתבגרות כ"משבר נורמטיבי", שילב אריקסון מונחים אשר נראים לכאורה סותרים, אך ה"משבר" בהקשר זה אין לו משמעות של קטסטרופה או סערה, אלא נקודת מפנה התפתחותית. אריקסון תיאר שמונה משברים נורמטיביים כאלה לאורך החיים, כל שלב ומוקד המשבר שלו, אך למשבר הזהות בהתבגרות הוא ייחד מקום מרכזי בהתפתחות. גם חוקרים אחרים סברו כי מאחר והתבגרות היא צומת התפתחותית, כולל משבר הזהות חלקי קונפליקט משלבים קודמים אך גם בסיס להתארגנות לקראת קבלת תפקידי המבוגר בעתיד. פתרון מוצלח של משבר הזהות מאפשר את המעבר לשלב הבא -שלב האינטימיות- ובעקבותיו לשלבים המבוגרים האחרים.
הגישה האמפירית טענה כי הפרעות ופתולוגיות אינן בהכרח חלק מההתפתחות בגיל ההתבגרות, שכן, נמצא כי מספר המתבגרים שדיווחו על "משבר" היה קטן, וברוב הדיווחים נמסר על תחושה של תקינות ((well – being וחוסר מתח. לדעת חוקרים אלה ניתן לראות את תקופת ההתבגרות כחלק מתהליך מתמשך בהתפתחות היחיד לקראת הבגרות שאינו מלווה בהכרח במתחים, ואינו מונע דווקא על ידי הצורך לתעל דחפים מיניים. אין ספק, טוענים החוקרים, כי קיימים שינויים אך הם איטיים והדרגתיים. אחד ההסברים לסתירה בין הגישה הקלאסית לגישה האמפירית ניתן על ידי "מודל המשבר המוקדי" . על פי גישה זו אין אנו פוגשים ב"סער ופרץ" אצל שעור גבוה מהמתבגרים כיוון שהם מתמודדים עם מטלות ההתבגרות באופן סדרתי ולא בו זמנית.
בניגוד לגישות הקודמות שסברו כי המעבר לבגרות הוא חלק מהמטלות ההתפתחותיות של גיל ההתבגרות, הציג Levinson ובעקבותיו גם חוקרים ישראלים, את מושג ה- "עלומים" כשלב של מעבר מהתבגרות לבגרות המתמשך על פני תקופת הגילים שבין 18 ל- 22 . זהו מעין גשר התפתחותי, בין טרום בגרות לבגרות המוקדמת שבו מצוי הפרט ב- 'קו-התפר' שבין מתבגר לבוגר. עם הגדרתו של שלב התפתחותי זה ניסו חוקרים לאפיין את המעבר לבגרות באמצעות המשימות ההתפתחותיות המיוחדות לו. טיבן של משימות התפתחותיות נדון בהרחבה על ידי. לפי גישתו, 'משימות התפתחותיות' הן משימות המייחדות תקופת התפתחות מסוימת בחייו של הפרט. הצלחה בהן גורמת לאושר ומגדילה את סיכויי ההצלחה של משימות התפתחותיות של שלבים מאוחרים יותר, ואילו כישלון בהשלמת משימות גורם לקשיים בביצוען של משימות התפתחותיות בעתיד.
המעבר מהתבגרות לבגרות נועד להשגת שתי מטרות עיקריות: (א) סיום אורח החיים ההתבגרותי: שבו צעירים בוחנים את מקומם, יחסיהם עם דמויות משמעותיות עבורם באמצעות סדרת פרידות ממסגרות השתייכות שונות, ובעקבות זאת לנקוט צעדים הדרושים לגיבוש הזהות העצמית. (ב) הכנת המעבר לעולם המבוגרים. הכנה זו כרוכה עבור צעירים בבחינת האפשרויות הפתוחות בפניהם, בחירת דרכים לפעולה ובדיקת יכולתם לממש את עצמם. מטרות אלה מושגות על ידי הפעולות הבאות: (א) עזיבת העולם הטרום-בוגר. המרכיב המרכזי של משימה זו הוא עזיבת משפחת המוצא והדגשת ההיפרדות של הצעיר מהוריו. (ב) עיסוק בנושאי הבגרות המוקדמת: יצירת בסיס לעולם הבוגרים בדרך של התנסויות בתפקידים בוגרים ובאמצעות גיבוש עמדות אישיות כלפי החיים הבוגרים.