מאת: ד"ר אורי שפר
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 25
הפרעות באכילה (Eating Disturbances) הן דפוסי התנהגות, תפישות, גישות, מחשבות ורגשות הקשורות למזון ולהרגלי אכילה לקויים. הן קיימות בכל השכבות הסוציו-אקונומיות, המעמדות החברתיים והקבוצות האתניות. עם זאת, ממצאי מחקרים מצביעים על כך ששכיחותן בקרב בני נוער גבוהה במיוחד ובפרט בקרב בני נוער הומוסקסואלים.
נשאלת השאלה מדוע בני נוער הומוסקסואלים נמצאים בסיכון גבוה לפתח הפרעות באכילה ומי מבין בני הנוער ההומוסקסואלים יהיה בסיכון מוגבר לפתח הפרעות אלה?
קיימים מספר גורמי סיכון עיקריים להפרעות באכילה הניצבים בפני בני נוער הומוסקסואלים. גורם ראשון הינו לחץ מהתרבות ההומוסקסואלית להיות חטוב ומושך. בגיל ההתבגרות, מחפשים בני נוער להשתייך לקבוצת השווים, המספקת להם משוב מתמשך לגבי אופן התנהגותם, הופעתם החיצונית ואישיותם. טיב משוב זה, משפיע על ביטחונם ודימויים העצמי, על דימוי גופם ועל זהותם הכללית. כאשר משוב זה שלילי, נפגעים לא אחת דימויים העצמי ודימוי גופם. בני נוער הומוסקסואלים, חשים לרוב דחייה מקבוצת השווים ההטרוסקסואלית על רקע נטייתם המינית. דחייה זו עלולה לפגוע בדימויים העצמי ובדימוי גופם. יתרה מכך, במהלך חיפוש אחר קבוצת שווים הומוסקסואלית שתקבלם אל חיקה, חשים בני נוער רבים כי על מנת להתקבל לקבוצה זו, עליהם להיות בעלי גוף שרירי וחטוב והופעה חיצונית מצודדת. בקליניקה אני שומע רבות אודות התסכול שחשים בני נוער מגופם ועל תחושתם שללא גוף שרירי ו"קוביות בבטן" הם לא יימצאו חברים או זוגיות ויישארו בודדים.
מדוע קיים דחף גבוה בקרב בני נוער הומוסקסואלים להיות שריריים? ראשית חשוב להבין שבאופן עקרוני גברים מתמודדים עם דימוי גוף שלילי בצורה שונה מנשים: הם נוטים לעשות פחות דיאטות ומעדיפים לעסוק יותר בפעילות גופנית על מנת לשלוט במשקל גופם. לכן סממן מרכזי של הפרעות באכילה ובדימוי הגוף בקרב נערים הינו הרצון להיות יותר שרירי בניגוד לרצון לרדת במשקל (תופעה המכונה גם כ"אנורקסיה הפוכה"). יתרה מכך, קיימות סיבות נוספות לדחף הגבוה להיות שרירי בקרב נערים הומוסקסואלים. למשל הרצון להתנער מתדמית שלילית הנקשרת לא אחת להומוסקסואלים כחלשים או נשיים ולהימנע מהצקות או אלימות מצד בני נוער אחרים. גוף שרירי וחסון, מסמל גוף חזק וגברי ובני נוער רבים סבורים, על כן, שאם יפתחו גוף שרירי לא יחשבו שהם הומואים או נשיים ולא יציקו להם. מעבר לכך, בתרבות הגאה נשיות בקרב גברים נתפסת לרוב כלא מושכת. הפנמת גילויי ההומופוביה לאורך השנים המקשרים לא אחת בין נטייה מינית הומוסקסואלית לבין נשיות (כלומר- אם אתה הומו אתה לא באמת גבר) גורמת לבני נוער הומוסקסואלים לאמץ סממני גבריות ולדחות כל סממן שייתפס כנשי בקרבם. זאת מחשש להידחות על ידי הומוסקסואלים אחרים. יש לציין כי אחת הסטיגמות הקשורות לבעלי הפרעות באכילה הינה שזו "מחלה נשית", כלומר שרק נשים סובלות ממנה. על-כן, עשויים נערים הומוסקסואלים בעלי הפרעות באכילה להכחיש את העובדה שהם סובלים מהפרעה זו מחשש שייחשבו כנשיים.
גורם סיכון נוסף לפתח הפרעות באכילה בקרב בני נוער הומוסקסואלים הינו קונפליקט עם המיניות. כאשר בני נוער הומוסקסואלים נחשפים לאורך זמן לגילויי הומופוביה, הם עלולים להפנים מסרים שליליים אלה ולחוש שנאה ודחייה עצמית. תופעה זו מכונה "הומופוביה מופנמת" והיא נוטה לפגוע בדימוי העצמי ובדימוי הגוף של בני הנוער ובמקרים חמורים אף להיקשר לאובדנות. כאשר בני נוער אינם חשים בנוח עם נטייתם המינית, הם עלולים להירתע ממיניותם ומדחפים מיניים המתעוררים בהם בגיל ההתבגרות כלפי בני מינם. הפרעות באכילה, עשויות להוות מנגנון דיכוי של דחפים אלה. כך למשל, מתבגרים עלולים לדכא ייצר מיני בעזרת הפרעת אכילה כאנורקסיה, שאחת מתופעות הלוואי שלה היא אובדן היצר המיני. בדומה, אכילה בולמוסית עשויה להוביל להשמנת ייתר ולתחושה כי השומן מהווה גורם הגנה המדכא משיכה מינית ("מי יימשך אלי אם אני שמן?").
כפי שניתן לראות, קיימים בקרב בני נוער הומוסקסואלים גורמי סיכון שונים המעלים את רמת השכיחות של הפרעות אכילה בקרבם בהשוואה לבני נוער הטרוסקסואלים. עם זאת, לא כל נער הומו יפתח הפרעה באכילה. מי אם כן נמצא בסיכון מוגבר בקרב בני נוער הומוסקסואלים לפתח הפרעה באכילה?
לפי תיאורית האינטראקציה הסימבולית, בכל אדם קיים "מסנן" דרכו עוברים אליו מסרים מהסביבה החיצונית. המעבר באותו מסנן גורם למסרים לעבור אדפטציה בהתאם למערך הידיעות והפרשנות של האדם. על כן, כל מסר מהסביבה משתנה במידה מסוימת בטרם הוא נקלט אצל האדם. שינויים בהשפעת המשוב מהסביבה על האדם, עשויים לנבוע ממספר גורמים כגון: טיב המקור המוסר את המשוב ומידת קירבתו למקבל המשוב, סוג המשוב שמועבר, הצורה בה מועבר המשוב, טיבו של מקבל המשוב והמצב הרגשי בו נתונים מוסר ומקבל המשוב.
ניתן לשער, שקיים קשר בין דימוי ותפיסה עצמית של האדם לבין טיב ההשפעה של המסרים המועברים מהסביבה אליו: ככל שהדימוי העצמי של האדם גבוה יותר (=גורם חיסון), כך אותו "מסנן" פנימי ימנע מהמסרים החיצוניים הלוחצים על האדם לפתח גוף שרירי לחדור פנימה בעוצמה רבה. כתוצאה מכך, האדם ייטה פחות לפעול בהתאם לאותם לחצים. בניגוד לכך, אדם בעל דימוי עצמי נמוך (=גורם סיכון), יוכל פחות להתנגד לאותם מסרים ולחצים מהסביבה לפתח גוף חטוב ושרירי. עקב כך הוא יפנים יותר מסרים אלה, דבר העשוי לגרום לו לנקוט באמצעים לצמצום הפער בין תפיסת הגוף והמשקל הנוכחית שלו לבין תפיסת הגוף והמשקל האידיאליים. ככל שהפער גדול יותר, כך תגדל מצוקתו של האדם והלחץ לנקוט בפעולות קיצוניות לצמצום הפער,כגון התעמלות אובססיבית, שימוש בסטרואידים, דיאטות "כסח", שימוש במשלשלים, הקאות וכדומה, יגבר.
מכאן ניתן להסיק, כי על אף שבני נוער הומוסקסואלים חשופים לגורמי סיכון רבים להפרעות באכילה, קיימים גם גורמי חיסון המסייעים להם להתמודד עם גורמי סיכון אלה. גורמי החיסון המרכזיים שנמצאו במחקרים למניעת הפרעות באכילה בקרב נערים הומוסקסואלים הינם: דימוי עצמי גבוה, דימוי גוף גבוה (קרי סיפוק גבוה מהגוף) וזהות מינית מגובשת. ככל שהומוסקסואלים יקבלו מסרים חיוביים מהסביבה של קבלת נטייתם המינית, כך יוכלו לגבש לעצמם דימוי עצמי ודימוי גוף חיוביים וזהות מינית מגובשת, אשר יהוו "מסנן" למסרים וללחצים הן חיצוניים (לחץ מהקהילה ומהתרבות ההומוסקסואלית לפתח גוף חטוב ושרירי, סטיגמה שלילית המתקשרת להומוסקסואליות) והן ללחצים פנימיים (חוסר סיפוק מהגוף, קונפליקט עם המיניות, דחף להיות שרירי, הומופוביה מופנמת) השמים אותם בסיכון לפתח הפרעה באכילה.
מן הנאמר לעיל משתמע, כי שכיחות הפרעות באכילה בקרב נערים הומוסקסואלים עשויה להצטמצם אם היחס של החברה כלפי הומוסקסואלים ישתפר. יש להתמקד במתן דרכים לחיזוק דימויים העצמי ולחימה בסטיגמה השלילית המתקשרת להומוסקסואליות, הפוגעת בדימוי העצמי ואשר מפתחת הומופוביה פנימית ומונעת לא אחת הליכה לקבל טיפול.
חשוב שאנשי טיפול גם יבינו, כי אין זה מספיק לעזור לבני הנוער לאמץ את נטייתם המינית ובטח לא לעודדם לחשוף את נטייתם בטרם הם חשים מוכנים לכך. אומנם חשיפה זו עשויה לעודד אותם לחפש זוגיות ומקורות תמיכה ושייכות חיוניים בקרב הקהילה הגאה, אך היא כרוכה גם בחשיפה לסטנדרטים וללחצים השכיחים בקהילה בהקשר להופעה חיצונית. ללא חיזוק אותו מסנן פנימי שיתנגד לאותם גורמי לחץ, עלולים בני נוער בעת יציאתם מהארון, להגביר את חשיפתם לאותם גורמי לחץ וסיכון לפתח חוסר סיפוק מגופם והפרעות באכילה.
*מנהל היחידה לייעוץ וטיפול במרכז הגאה. דוקטור לעבודה סוציאלית מטעם אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל.