מאת: פרופ' ארנון אדלשטיין
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 25
שתי תופעות חברתיות היו קיימות משחר האנושות. האחת, הדרה והשנייה העיסוק בספורט. כאשר אנו משתמשים במונח "הדרה" הכוונה היא להוצאת יחיד או קבוצות ממעגלים חברתיים, כלכליים, פוליטיים ואחרים, אשר מונעים מהם השתתפות שוויונית וראויה בחיים של הכלל. הגדרה זו דומה מאד להגדרת תוצאות תיוגו של אדם או קבוצה, ולא בכדי. הדרה היא תוצאה של תיוג שלילי עצמי או בידי אחרים, של אדם או קבוצה, על רקע פוליטי, חברתי, תרבותי ואפילו פיסי.
המבוגרים שבינינו זוכרים בוודאי את הסרט "איש הפיל", על חייו הקשים של אדם שתויג והודר מהשתתפות בחברה על רקע מראה פניו המעוות. בחברה המודרנית הדרה של יחידים וקבוצות ממשיכה להתקיים על אף הדגש על הלגיטימיות של השונה והאחר. סיסמאות לחוד ומציאות לחוד: מי ששונה מהרוב בדעותיו, בתפיסת עולמו, במראהו, בתרבותו, מתויג ומודר מהזרם המרכזי של החברה.
אם פעם ההנחה הייתה שתיוג והדרה נעשים על-ידי אחרים כלפי היחיד, הרי שמונח ההדרה הולך ומתרחב באופן משמעותי, וכיום ניתן להצביע על הדרה אישית- בה היחיד מוציא עצמו מן הכלל, משום חוסר רצונו להשתייך לכלל, הדרה אקטיבית ופאסיבית ומגוון גדול של סוגים ופרופילים של הדרה חברתית.
החברה המסורתית הייתה נוקשה יחסית והומוגנית, וכל שונות נתפסה כמאיימת וזכתה לגינוי ונידוי. אולם, ההנחה שהחברה המודרנית והפוסט-מודרנית תביא לקבלת השונה והאחר הלכה והתבדתה. כיום ניתן לראות, לכאורה, קבלה רבה יותר של דפוסי לבוש, מראה, נטייה מינית ודעות של יחידים שבחרו או שנבחרו להיות שונים מהכלל. הקרחת שהייתה בעבר נושא ללעג, הפכה לאופנה גברית בולטת. נטייה מינית הומוסקסואלית שבעבר תייגה את היחיד, זוכה כיום לקבלה רבה יותר. אולם, אחד התחומים הבולטים שהחברה כיום מדירה מתוכה אנשים, נותר המראה הפיסי. החברה מדגישה במראה הפיסי, כמה תכונות בסיסיות: נעורים, בריאות, חיטוב, יופי ועוד. למשל, במודעות דרושים, ניתן למצוא את המלים: "דרושה פקידת קבלה בעלת מראה ייצוגי" במלים אחרות, דרושה אישה צעירה, גבוהה, חטובה, בעלת יופי…..
על רקע זה התפתחו תחומים ותעשיות על-מנת שילדים, גברים ונשים יוכלו להשתייך לזרם המרכזי בתחומים אלו, על מנת שלא יתויגו ויודרו מן החברה, או במלים אחרות: יעמדו בסטנדרטים הפיסיים החברתיים. תעשיית עדשות המגע לראייה, לא נוצרה על מנת להקל על האף והאזניים מנשיאת המשקפיים עליהם כל היום. היא נועדה לשפר את מראה הפנים. עדשות צבעוניות נועדו להקנות לנשים צבע עיניים התואם את הסטנדרטים של יופי, בעיקר הצבע הכחול והירוק.
ניתוחים פלסטיים לשני המינים, הפכו לתעשייה המגלגלת מיליארדי דולרים, על-מנת לייצר עמידה בסטנדרט של גודל החזה, מראה הפנים, מתיחת עור, שאיבת שומן, יצירת ריבועים בבטן לגברים ועוד. תעשיית הדיאטות משגשגת עשרות שנים בהבטחת המראה הרזה והמקובל. נעלי עקב לנשים נמוכות, תעשיית קוסמטיקה המבטיחה אי הזדקנות של העור ועוד. כל אלה נועדו לאפשר למיליוני אנשים ברחבי העולם לעמוד בציפיות החברתיות, אך ורק לגבי המראה הפיסי שלהם.
לאורך השנים ובעיקר בתקופת הרנסנס באירופה, הודגש, בתרבויות שונות, מראה האישה המלאה כסמל לנשיות. הציירים המפורסמים בעולם ציירו לרוב נשים בעלות משקל ומראה אשר הדגיש את גוף האישה המלא, בעל החמוקיים המלאים כמראה חיובי. אולם, סטנדרטים חברתיים חדשים דרשו את המראה הרזה, עד הנערי של נשים. דוגמניות נדרשו לשמור על משקל ומידת בגדים קטנים, דוגמניות-"על", הפכו לאותן נשים בעלי מראה נערי, הפרעות אכילה אצל מתבגרות הפכו לתופעה נפוצה, דיאטות, מאמן אישי, בניית הגוף בחדרי כושר ועוד- כל אלה הפכו לצו האופנה החדשה.
במלים אחרות, שמן הפך למכוער ולא ראוי. על רקע זה התפתח הומור לעגני כלפי אנשים שמנים.
כולנו מכירים את מופעי הסטנד-אפ בהם המשפט: "אישתי כל כך שמנה ש….", "אמא שלך כל כך שמנה עד ש….". גינוי שמנים מתרחשת גם כלפי ילדים בבית ספר, הסובלים מעודף משקל, והם זוכים לכינויים כגון חבית, דובון, טנק ועוד.
על-מנת למנוע תיוג והדרה שליליים של מי שלא עמדו בסטנדרטים החל תהליך של שינוי השפה, או ייחוס תכונות חיוביות לאנשים שמנים: טוב הלב יוחס לשומן, במקום לכנות אדם כשמן נכנס הביטוי "מאותגר משקל", ילדים חונכו לא לנעוץ מבט בשונה ובעיקר בשמן. אולם, שינוי השפה לא הביא לשינוי התופעה. אני מאמין שילדים הם המגזר הכן ביותר בחברה. הם אומרים את דעתם מבלי להתחשב. אצל ילדים לא קיים המושג "נאותות פוליטית". משום כך, ילדים נחשבים גם לא פעם למגזר אכזרי. מרגע שהם מצאו קורבן להתעלל בו, הם לא יהססו לכנותו בשמות גנאי על מראהו, לייחס לו תכונות שליליות ולהרחיקו מחברתם. הנער השמן לעולם לא יוזמן למסיבות ובוודאי שלא יהנה מחברות עם מלכת הכיתה.
חוקרים קישרו בין תיוג והדרה חברתית לבין מגוון תופעות חמורות: חרם חברתי, תחושת בדידות, עד למצבים בהם ילדים מסרבים ללכת לבית הספר, מתקשים להתרכז ונכשלים בלימודיהם. הרשתות החברתיות מינפו תופעות אלו, והדרה של השונה, בעיקר על רקע מראהו הפכה לקלה וסוחפת.
חינוך גופני וספורט למניעת הדרה של ילדים שמנים
המורה לחינוך גופני, כמו המדריך לספורט, נהנה מיוקרה ייחודית. הוא נחשב בעייני המערכת, כמו בעייני התלמידים, לדמות השונה מדמות המורה המסורתי. המורה לחינוך גופני פחות פורמלי, הפעילויות בשיעור או באימון נעשות מחוץ למבנה הפורמלי של כיתת לימוד, העיסוק בספורט מאפשר ביטוי אישי רב יותר. כמו כן, בשיעורי ספורט, ילדים שאינם מוכשרים בלימודים, יכולים ליהנות בסטטוס חברתי על רקע הישגיהם.
כל אלה, הוכחו כמעצימים את הדימוי והביטחון העצמי של ילדים ובני נוער, כאשר מולם עומדת דמות נערצת, לא פורמלית ומקבלת. השילוב בין הפעילות הגופנית לבין דמות המורה או המדריך לספורט, מהווים שילוב משמעותי מאד לשינוי מצבם של ילדים מודרים על רקע מראה גוף בכלל ומשקלם בפרט.
הילד השמן מתגלה כבלם מעולה במשחק כדורגל, או שיש לו כוח רב יותר בהדיפת כדור ברזל.
הוא הופך לדמות חיובית כאשר בגופו הוא יכול לעצור שחקן יריב, ופתאום הדימוי החברתי שלו הופך לחיובי יותר. הילדה השמנה שלומדת קרב מגע ומפילה את יריביה הרזים, הופכת למעוררת יראה בקרב חברותיה.
אולם, חשוב הרבה יותר מכך הוא השילוב שצוין קודם לכן. המורה לחינוך גופני והמדריך לספורט נהנים מגישה לא פורמלית כלפי ילדים ובני נוער. הם מזהים במהירות שהילד השמן לא משולב במרוץ שליחים כי הוא מתקשה לרוץ מהר, ונותר בודד ומבויש. אותו מורה או מדריך שם לב שילדים שמנים מוצאים מגוון תירוצים על-מנת שלא להשתתף בשיעור בגלל המבוכה שהם חשים בחשיפת גופם, במידה מסוימת בשיעור. כל אלה, יש בהם לאותת למורה או למדריך על מצוקה לא רק ברמה האישית כי אם גם ברמה החברתית.
כר הפעולה של המדריכים והמורים לחינוך גופני גדול הרבה יותר מזה של מורים אחרים, בשילוב מחדש של תלמידים מודרים.
הם יכולים להעצים אותם בתחומים בהם משקל גופם משמש דווקא כיתרון (ראו את לוחמי הסומו כדוגמה). בעוד שבכיתה תכנית הלימודים מחייבת מעבר ברור בין שלבי הלימוד, בחינוך הגופני, המורה יכול להציב לילד או לילדה השמנים אתגרים קטנים בכל פעם, שכל הצלחה בהם מחזקת את דימויים העצמי ומקלה עליהם להתמודד עם השלב הבא.
אולם, כאמור, עיקר היתרון הוא בשילוב חברתי מחדש המבטל את ההדרה. המורה או המאמן, יכולים לבחור בילדים המודרים למגוון משימות אשר יעצימו אותם ואת מקובלותם. למשל, הם אלה הבוחרים אחרים לקבוצות המתמודדות זו בזו, ואז נוצרת רצייה חברתית כלפיהם. פתאום הם הופכים משקופים לנראים, מדחויים למבוקשים.
במפגש שלי עם סטודנטים העובדים כמורים לחינוך גופני וכמדריכים, אני לומד כל יום בהתפעלות, כיצד תחום זה של הספורט, יכול לשנות את חייהם של ילדים ובני נוער שעד לא מזמן היו דחויים ומודרים ולאחר תהליך קצר יחסית, הופכים לילדים מאושרים ומקובלים. דבר זה בתורו, מעודד אותם להפחית ממשקלם, להתאמץ ולא להתייאש כי החסך שהביא לאכילה מופרזת מתמלא בתכנים חיוביים המייתרים את הרצון לאכול באופן מופרז, ו/או הרצון להיות מקובלים עוד יותר.
*קרימינולוג ראש תכנית Me.D לחינוך גופני ולספורט לקהילות בהדרה ובסיכון, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי, באר-שבע.