ההמלצה שלנו? 

להגיד לא!

אבל הילד יתבאס – לא נורא, גם אנחנו לא מקבלים הכל בחיים. ילדים צריכים ללמוד להתמודד עם תסכולים. מחקרים מראים שזה מחזק אותם כי בחיים מחוץ לבית הם לא מקבלים ולא יקבלו הכל.

אבל מגיע להם להתפרק קצת לא? – כן, אבל יש עוד דרכים לשחרר לחץ, להתפרק לא בסביבה רוויית בני נוער שתויים, שבאו כדי להתפרע מתוך תפיסה של “מה אכפת לי אני לא ראה אותם בחיים יותר”.

אבל זה כמו טקס התבגרות – אפשר למצוא דרכים אחרות לממש את ההתבגרות מבלי לסכן את הילדים. מבלי ללמד אותם שאכן בילוי ופורקן כרוכים באלכוהול, סמים, ניצול מיני, אלימות, הפקרות. ההמשך של אילת בגיל הנעורים זה הפאנג’ויה בגילאי 20. ועיירות הנופש של הנוער בחו”ל. כי ברגע שהתרבות הזו משתרשת זה מה שהם תופסים ככייף. זה לא חד פעמי!

הם רק רוצים קצת עצמאות וחופש – זה לגיטימי ואפילו חשוב. אז תחפשו דרכים ומקומות אחרים לאפשר להם את זה. גם לנהוג במהירות של 200 קמ”ש זו חוויה מטורפת, ועדיין לא סביר שהייתם מרשים להם.

הורים , התפקיד שלכם הוא לשמור על הילדים ולצייד אותם בכלים במסע שלהם לבגרות ועצמאות.
ללמד אותם לזהות מה הם רוצים ואז לחפש אפשרויות שונות להגשים את זה.
ללמד אותם להסתכל בצורה ביקורתית ואחראית על הדברים ולעזור להם לקבל החלטות שיביאו להם בריאות ואושר.
כשאתם תעמדו בלחץ החברתי, גם הם ילמדו לעשות זאת.

דברו איתם בשקט. לא בביקורת וללא שיפוט. זה לגיטימי שהם רוצים את זה.
ואנחנו לא שמחים להגיד להם לא.
דברו על למה לא.
חשבו איתם מה כן ישמח אותם במקום וגם יעמוד בקריטריונים שלכם.
תראו להם שאכפת לכם . מתוך האכפתיות הזו יבוא ה”לא” וגם אולי תבוא חלופה שהם יאהבו.

קישור לכתבה – מה באמת בני הנוער עושים באילת