חזרה לתפריט הקורס

כל הורה שואף שלילד/ה שלו יהיה נעים.
צריך לזכור שכל ילד, ובעיקר בגילאים הצעירים, זקוק לדברים אחרים מבחינה חברתית.
האחד זקוק לקבוצת חברים, השני צריך חבר אחד או שניים קרובים והשלישי עוד לא רוצה אנשים סביבו, כל מה שהוא רוצה זה שיהיה לו נעים והוא ירגיש חופשי להיכנס למרחבים חברתיים. שלא יהיה  דחוי.

כהורים התפקיד שלנו להיות קשובים לצרכים של הילדים. גם בדיבור וגם להיות ערניים.
הנה כמה דברים אליהם חשוב לשים לב:

הגיבוש החברתי ומציאת המיקום החברתי של הילד הם עובדות מציאות בלתי נמנעות, השאלה עם ייעשו בצורה מיטבית לילדים או לא. וזה המקום שלנו כמבוגרים ללוות אותם ולהבנות את ההרגלים החברתיים נכון. מאחר ומדובר בשלב ראשוני זו ההזדמנות שלנו ההורים, והמבוגרים בכלל – כולל אנשי החינוך שסביבם, להדריך ולכוון את ההבניה הנכונה של יחסים חברתיים אלה.

אז איך עושים זאת?

נוכחות והקשבה
לשאול ישירות את הילדים – מה היה היום, עם מי בילית? מה עשיתם יחד? האם נעים לך לבוא לכיתה? מה את/ה אוהב/ת לעשות בבית הספר?

לעקוב אחר מצבי רוח והתנהלות חברתית שוטפת
האם הם הולכים בשמחה ובקלות למפגשים חברתיים בבית הספר ומחוצה לו או מתחמקים ונמנעים, יש לשים לב גם לפעילויות בית ספר שאינן ישיבה בכיתה ומצריכות אינטראקציות אחרות כמו סיורים, טיולים וכדומה.
האם הם נתקלים בקשיים במציאת שותפים למשימות /מעדיפים תמיד לפעול לבד (גם למשל במשימות פשוטות של בית הספר).
במידה והחסירו לימודים האם הם נמנעים מלפנות לחברם לבקש את החומר.
רצוי לשאול את המחנכת על המצב החברתי  – האם הם מרגישים נוח לדבר בכיתה, האם הם בקלות מוצאים שותפים, מה ידוע לה על מה ועם מי הם עושים בהפסקה. .

להגיע למרחבים חברתיים  –
למה זה חשוב?

  • עד כמה שניתן. הנוכחות מאפשרת לנו:
  • לראות מה קורה בסביבה החברתית הטבעית שלהם
  • מרגיל את הילדים בנוכחות שלנו
  • נותן לנו “בשר” לשיחות ובסיס לשאלות בבית
  • מייצר נוכחות מבוגרת שיכולה לחנך ולהגיב תוך כדי .

איך מייצרים נוכחות כזו?

  • להתנדב לעזור בבית הספר
  • לבוא לאירועי קהילה
  • לעודד את הילדים להזמין אלינו הביתה ואפשר לעודד אותם גם לא תמיד באחד על אחד אלא להזמין מספר חברים. 
  • להיות נוכחים במפגשים שאצלנו בבית  – זה לא אומר שאנחנו יושבים עם הילדים אבל להיות קשובים לאינטראקציות, להכנס מידי פעם פיזית למרחב, להגיב לדברים שקורים . 
  • להשאר לפעמים בחוג ולראות מה קורה שם להגיע מוקדם לאיסוף מבית הספר או החוג כדי לראות את הילדים והאינטראקציות ביניהם כשהם יוצאים 
  • להכיר את הילדים ולהכיר הורים אחרים שנוכחים .

רשת הורית
תקשורת בין הורים מאפשרת:

  • קבלת תמונה רחבה ומדויקת יותר בעזרת דברים שהורים אחרים יודעים.
  • התייעצות ושיתוף לגבי סיטואציות קונקרטיות
  • גיבוש עמדה אחידה ויצירת כוח מול הילדים או מול גורמים אחרים איתם צריך להתמודד בהקשר זה
  • תקשורת אישית בין הורים בה אפשר להתמודד יחד עם סיטואציות בין ילדים.
  • חינוך, הכוונה, נוכחות, בקרה.

כדי שהרשת ההורית תפעל צריך מעבר לנוכחות ולהכרות שצוינו מעלה:
פתיחות  – לשמוע דברים שלא נעים לי, להאמין למישהו אחר ולסמוך עליו, לקבל דעות של אחרים והתנהלויות שונות של משפחות שונות.
חוסר שיפוטיות  – גם אם הורה אחר מתנהל בצורה שאינה נראית לכם, אל תתעסקו בלשפוט אותו אלא בלהגיע להסכמה על דרך פעולה משותפת.

אם אתם מתקשרים לשתף הורה בכך שהילד שלו פגע בילד שלכם, הימנעו מהאשמה. פתחו את השיחה באמירה: שלום, רציתי לספר לך מה הבת שלי אמרה לי שהיה היום ואשמח שתבדוק עם הילדה שלכם מה היא מספרת ואז נדבר ונחשוב יחד מה נראה לנו שכדאי לעשות. זו הזמנה לשותפות. ציינו עובדות. זכרו שזה לא אומר שההורה נכשל, הורים לא שולטים בילדים שלהם ויש גורמים שונים שמשפיעים על ההתנהגות שלהם. וכולנו לפעמים “מפשלים”, אף אחד לא מתנהג מושלם מאה אחוז מהזמן.

אם התקשרו אליכם לספר לכם שהילד שלכם פגע באחר, אל תהדפו, אל תכחישו, אל תנסו להגן עליו בכל מחיר.
ההגנה האמתית שהילדים צריכים זה חינוך כדי לא לחזור על התנהגויות כאלה, כדי שהן לא תהפוכנה נורמת התנהגות שלהם או בקבוצה. הם צריכים שמישהו יסמן להם מה נכון ומה לא, ייתן להם כלים להתמודדות אחרת בפעם הבאה. צריך שהילדים יראו שיש תקשורת בין ההורים, יש נוכחות הורית במרחבים האלה והם צריכים לקבל מכם תמיכה וכלים. זו גם ההזדמנות שלכם להראות להם שגם כשהם עושים משהו שלא נראה לכם, זה לא סוף העולם ואתם לא רק כועסים, מאוכזבים מענישים.

מתי להתערב? לא אמורים לתת להם ללמוד להתנהל במרחב החברתי דרך ניסוי וטעייה?
במידה מסוימת כן  אבל גם צריך להכווין אותם. להסביר למה התנהגות אחת תהיה נכונה והשנייה לא. להראות להם אפשרויות נוספות להתמודדות עם מצבים שונים. לחזק אותם בהתמודדות עם קשיים.
המעורבות שלנו בגילאים הצעירים גם מבססת את ההרגל שלהם לראות אותנו מעורבים ומגיבים למצבים חברתיים גם בעתיד. אם לא נבחר להיות שם בגיל הצעיר יהיה מאוד קשה להיות שם בהמשך.

אבל אני לא רוצה להביך את הילדים שמתארחים אצלנו
אין סתירה בין אירוח נעים ומכבד ובין חינוך.
ככל שניתן, כמובן נדאג שלאורחים שלנו יהיה נעים. אולם חוקי הבית נשמרים וחוקי התנהגות וערכים, גם הם נשמרים. לא צריך לפגוע, צריך להציב בנעימים אך באסרטיביות את הגבולות.
אפשר לומר שאלה חוקי הבית שלנו.
אנחנו לא מבקרים את חוקי הבית שלהם, לא נכנסים לויכוח עם מה שהם טוענים שההורים שלהם אומרים או מרשים. ואפשר גם להגיד שאלה חוקי הבית ושכשההורים יבואו לאסוף אותם באמת תשוחחו איתם על הנושא, אבל כרגע אתם הקובעים.

אם הילד בוכה, רוצה להתקשר הביתה, רוצה שיבואו לקחת אותו, אל תיבהלו!
תנסו להרגיע – למה אתה בוכה ? לא קרה כלום אני רק מבקשת….ואם הם מתעקשים זה בסדר. זו הדרך שלהם להתמודד וזה לא צריך לערער אתכם. כן חשוב שתדברו גם אתם עם ההורים לתת פרפסקטיבה בוגרת לסיטואציה.
ואם אתם ההורים של הילד המתארח אל תמהרו לחשוב שקרה משהו נורא, או שהתייחסו אליו מזעזע. וגם אתם אל תיבהלו מהתגובה שלו. לא נעים לו וזה בסדר.

אנחנו דוגמה אישית כל הזמן
זכרו שבמידה מסוימת גם אם לא הכוונה, עולם המבוגרים עומד כרגע למבחן אל מול הילדים. הילדים צריכים לראות שיש שיתוף פעולה בין ההורים, שהם לא יכולים ליצור חיץ ביניכם ושאתם לא נבהלים מתגובות שלהם.

אנחנו מוכיחים את עצמנו כל הזמן. בכל פעם שנתמודד נכון זה יראה לילדים את הכוח שלנו גם לעמוד מולם אבל גם להכיל את הכאב, הטעויות, הקשיים שלהם.
זה מה שיאפשר להם להרגיש שהם יכולים לפנות אלינו, שהם יכולים לסמוך עלינו ושהם יכולים להיעזר בנו.

גם היחסים והקשרים שלנו עם הורים אחרים והנוכחות שלנו במרחבים קהילתיים וחברתיים יהוו דוגמה לילדים. כשיש נוכחות ורשת הורית זה מודל לחיקוי עבור הילדים. כאשר יש זרות ונתק בין ההורים, זה מייצר הפרדות בין הילדים וגם נותן להם להרגיש שיש “שטח הפקר” בו אין מבוגרים.
כאשר יש עוינות בין הורים הילדים מחקים אותה וכאשר יש קרבה, שותפות, ערבות הדדית בין ההורים זה מקרין על היחסים בין הילדים.