היי, זה אכן יכול לשגע.
וזה אכן לא צריך להיות כך.
קצת מורכב לנסות להסביר כאן איך מציבים גבולות ומה עושים כשהילדים לא מכבדים אותם אבל אתן כמה עקרונות יסוד:
1. בחרי מדויק את מה שאת רוצה. וגם תהיי משוכניעת שזה משהו שאת מוכנה להאבק עליו. למשל – בלגן בחדר שלהם לא תמיד שווה את הטירחה שלנו כי אנחנו כמעט לא נמצאים שם. אבל אם הכביסה זרוקה בחדר שלהם ואחר כך יש עצבים כי אין להם בגדים נקיים או שאת אוספת ואת מרגישה כמו משרתת, זה הופך את זה למשהו שיותר שווה להלחם עליו.
2. אחרי שבחרת, נצלי הזדמנות בה כולם יחד והכריזי על הציפייה שלך. למשל, בארוחת ערב, את אומרת "אני רוצה להגדיר משהו כאן. אני מצפה שכל אחד, אחרי שהתקלח, יאסוף את כל הכביסה שלו מהיום ויכניס אותה לארגז הכביסה".
אל תקטרי, אל תאשימי, אל תאריכי – אני לא יכולה יותר, מצטערת להוידיע שהגמדים פוטרו, אני לא משרתת שלכם, אני לא מבינה מאיפה פרזיטיות הזו, לא משנה מה עושים בשביכלם זה לא מספיק… וכו וכו.
3. הודיעי מה קורה אם הם לא אוספים .
אפשר להתחיל מהקל אל הכבד.
אני במשך השבוע הראשון אזכיר לכם ואז בסיום המקלחות את שואלת אם אספו.
במידה ואחרי כמה ימים זה לא עובד את מיד בסיום מקלחת או עומדת ליד הדלת – סליחה, הכביסה של על הרצפה ועומדת שם עד שהכביסה תגיע ליעדה.
במידה וזה לא עובד בהתכנסות הבא האת מודיעה שמי יטפל בכביסה כפי שביקשת את אוספת את הכל יחד לשקית זבל גדולה. את לא מוציאה ממנה. מי שירצה שתכבסי לו יצטרך לדוג את הבגדים שלו מהשקית ולשים בארגז הכביסה. מפה זו אחריות שלהם. ואם ייתקעו בלי בגדים, זה לקח שהם צריכים ללמוד ואת לא פותרת להם את הבעיה שנוצרה!
אם גם זה לא עובד אפשר להודיע שבגדים שיושארו על הריצפה ייאספו וייתרמו וכמובן לא תקנו במקומם בגדים. זה נובע כתוצאה ישירה מהבחירות שלהם להצהיר שהבגדים לא חשובים להם והעבודה שלך לא חשובה להם ולכן את פשוט חוסכת לעצמך את ההתעסקות עם הבגדים. מה שהם לא ידאגו לו, יימסר.
מה שהכי חשוב הוא לנהל את הרגשות שלך ולא הלגרר לויכוחים. כפי שאמרתי, דברי בקור רוח , עובדתי וענייני ועמדי מאחורי מה שאמרת.