הרבה מדברים על מניעה והרבה שאלות עולות סביב עבודת המניעה.
איך יודעים מתי נכון לדבר על דברים?
האם אנחנו לא חושפים את הצעירים לנושאים שהם עוד לא שם ?
מה ייגע בקהל שלנו? מה ירחיק ויעורר התנגדות?
ומה אם אנחנו מנסים למנוע משהו שכולם עושים? שמקובל והפך לנורמה?
האם אנחנו לא לבד – דון קישוטים?
עבודת המניעה נועדה
לשמור על שלומם של האנשים והקבוצה ולהביא לאיכות חיים גבוהה יותר.
כלומר, מניעה נובעת מאכפתיות, חשיבה, אהבה.
את אלה אסור שנאבד בדרך.
גם כשיש חוסר הסכמות, התנגדות, התנהגויות שאנחנו מנסים לשנות, אנחנו נשארים אמפתיים, מציעים תמיכה, מקבלים את ההבדלים בין אנשים וגם חולשות של אנשים, לכולנו יש כאלה.
אז איך עושים מניעה?
1. הגדרת מטרות
2. הבנת מניעים – התנהגות של אנשים נובעת מגורמים שונים
3. שינוי עמדות- עבודה במישורים שונים
הערה*
משמעות זה המשמעות של מה שאני , למשל להבין שזה בחירה, למשל להבין שזה לא תואם ערך שלי, למשל להבין שאני אולי לא במודע בוחר להסתכן
השלכות זה מה התוצאות של זה (לא רק מחירים ) למשל שזה נוגע באנשים שלא חשבתי על זה שזה נוגע בהם, שזה משפיע על המצב האקולוגי, שזה לא יאפשר לי משהו וכדומה.
אין לנו איך לדעת מה יעבוד על מי, לכן בעבודת המניעה נשתמש בכל הכלים.
4. מתן כלים
5. שיתוף פעולה בין גורמים שונים שמשפיעים
המשפחה והקהילה ישמשו בעיקר לגיבוש עמדות ומתן כלים וחלופות
זאת באמצעות עבודת חינוך, חיבור לערכים, נורמות קהילתיות ומשפחתיות וחיבור רגשי. זה כולל תמיכה ואהבה.
הרשות המחוקקת מייצרת מסגרת מעשית ונורמטיבית, היא מגדירה גבולות ומגבה למעשה את העבודה של הקהילה והמשפחה על ידי מתן תוקף והעברת מסר חד וברור. בנוסף, היא מאפשרת לרשות האוכפת לבצע את פעולתה.
רשות האכיפה – משטרה, מבצעת מניעה הן על ידי עצירה בפועל של ההתנהגות – לא מאפשרת להתנהגות הבעייתית להתקיים (מעצר בפועל, לקיחת או השמדת החומר, הגבלת תנועה וכדומה)
והן על ידי הרתעה – יש מי שיממש את העונש, יגבה את המחיר מעבר למחיר של ההתנהגות עצמה.
חשוב שכל אחד מהגורמים יזהה את תפקידו, הכלים שלו והייחוד שלו.
עבודת מניעה מבוססת על ערכים
כדי שנוכל להבין איפה אנחנו עומדים מול ההתנהגויות, כדי שנוכל לגבש עמדה, כדי שיהיה לנו מצפן לאורו נוכל לבדוק דברים כאשר העבודה נהיית מורכבת ומאתגרת, אנחנו צריכים בסיס – אלה הערכים שלנו.
ההתנהגויות, הביטוי שלהן, המרחבים, הנורמות החברתיות, ואפילו העמדות שלנו לגבי דברים, כל אלה יכולים להשתנות. אבל ערכים הם אבני יסוד שלא משתנות אלא יכולות לשנות את הביטוי המעשי שלהן.
זה מה שמאפשר לנו לנקוט עמדה ברורה, נוגדת מציאות חברתית לעתים, ובכל זאת להיות רלוונטיים.
זה מה שמאפשר לנו גמישות, כי זה בסיס קבוע אבל הוא יכול ללבוש צורות שונות ברמת הביטוי המעשי.
למעשה הערכים/אבני היסוד הם אלה שמניעים אותנו בכלל לעסוק במניעה.
את עבודת המניעה בעולם הפוסט מודרני אפשר לתאר כשילוב בין שני טקסטים:
באליסה בארץ הפלאות יש קטע על הדרך:
"חתלתול של צ'שייר", פתחה אליסה ואמרה בהיסוס, "תוכל לספר לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"הדבר תלוי מאוד במקום שאליו את רוצה להגיע" ענה החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן" אמרה אליסה.
" אם כך אין הבדל באיזו דרך תלכי" ענה החתול
. "כל עוד אגיע לאן שהוא" הוסיפה אליסה לצורך הסבר.
"הו, אין ספר שתגיעי" אמר החתול, "אם רק תלכי די זמן".
ולעומתו הטקסט על לוחות הברית – אלוהים לא כתב טקסט חדש, רק בגלל שמשה והעם לא היו בשלים לקבלם.
המשימה שלנו להיות בתנועה וגמישות ויחד עם זאת כן לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע.
ואולי אלו יהיו מסלולים שונים ומגוונים אבל בכולם בסוף תהיה הגשמה של אבני היסוד.
גם כשייראה שלא מקשיבים לנו, ולא משנים מיד, והאחרים לא עושים, גם אז נמשיך בדרך שלנו.
לא פעם נגלה, שהקשיבו, שמשנים. לא ביום, לא ביומיים. עבודת חינוך, עבודת מניעה היא עבודה סיזיפית.
נמשיך בדרכנו , כי אין לנו אפשרות אחרת. כי לקבל את הקיים זו לא אופציה.