אז האם עלינו להבין שזו המציאות או לחנך אל מול זה?
ברור ששניהם. אבל בואו נדייק.
זו המציאות לא חייב לכלול את כל ההשלכות המפורטות.
המציאות היא שקיימת טכנולוגיה, שמתחדשת ומשתנה כל הזמן.
המציאות היא שגישה למידע (רצוי ופחות רצוי, יותר או פחות מדויק) , פונקציות שונות בחיים כמו ניווט וניהול יומן אכן מתאפשרים במסכים.
אבל הרבה מעבר לזה , זו כבר יד האדם וזה אומר שיש לנו בחירה.
יש לנו בחירה במה להשתמש, יש לנו בחירה איך /כמה ואיפה להשתמש, יש לנו בחירה איך לחבר את זה למציאות הלא וירטואלית.
ובעיקר יש לנו את הבחירה להיות מודעים ולהבין איך זה משפיע עלינו ולעבוד על זה.
אז מה צריך לעשות בעבודה חינוכית?
- להכיר טוב את העולם הזה, להיות מעודכנים לא בהכרח בכל אפליקציה אבל להיות מספיק מעודכנים כדי להית רלוונטיים. זה אומר שאנחנו מודעים למה שקורה, לא מייצרים ביקורת שיושבת על חוסר ידע.
- לזהות במדויק מה מפריע לנו.
- לדבר על איך זה מעצב אותנו כאנשים וכחברה.
- לבחור גבולות שאנחנו מציבים לעצמנו, לקבוצה או במרחבים.
למה אנחנו מחנכים בעצם?
אנחנו מחנכים להתנהגות אנושית שתואמת את הערכים שלנו.
ערכים, רגשות אנושיים, צרכים אנושיים , אלא לא השתנו בעקבות הטכנולוגיה.
לבייש אדם זה לבייש אדם זה לא משנה באיזה מרחב (פיזי או אפליקציה או …) זה נעשה
לדבר בצורה פוגענית שלא שמה לב למשמעות המילים – זו פגיעה וזלזול וזה לא משנה באיזה מרחב.
התנהלות לא מכבדת, פוגענית
אלימות בין אם במשחקים או ברשת החברתית או בכיתה
רגישות לאחר
חשיבה ביקורתית
מיומנויות חברתיות
כל אלה יהיו דברים שנעבוד עליהם מאחר ואין לטכנולוגיה קשר לנכונותם או לצורך שיתקיימו או לא יתקיימו כדי לנהל חברה בריאה ואנשים בריאים.
מצד שני
אפשר לפתוח לדיון נושאים רבים שכן מתייחסים לחיבור בין אבני היסוד שלנו לבין הטכנולוגיה.
האם שיתוף מייצר קירבה או לא.
האם הרצון לתעד הוא התמכרות, החמצת החוויה או דרך חדשה לחוות דברים.
האם הנטייה הלרוץ לגוגל לבדוק כל דבר מייצרת אנשים משכילים, אנשים חושבים או אנשים שלא מכבדים שום מקור מידע אחר ומחפשים רק מקורות קצרים וזמינים.
האם זה פוגע ביכולת שלנו לקרוא מאמר ארוך או ספר?
האם אנחנו מתרגלים לשלוף את התשובה הראשונה או ממקור מוכר או שאנחנו עושים אינטגרציה והשוואה של חומרים?
המצפן שלנו נשאר אותו מצפן, אנחנו רק צריכים להבין מה היישום שלו במרחב הוירטואלי.
דוגמאות לגבולות
הגבולות לא נועדו להעניש או לבקר אלא נועדו למנוע השלכות של השימוש הבלתי מבוקר ולא מודע.
למעשה הגבול הוא יצירת הזדמנות לפיתוח המיומנות.
במרחבים מסוימים כמו בית הספר, חוג, תנועת נוער, התכנסות משפחתית, מפגשים של עבודה.
ליד המיטה, כשאני רואה טלוויזיה, כשאני לומדת , בזמן שאני עושה ספורט.
באינטראקציות עם אדם בודד
המטרה של ההגבלות היא למנוע התמכרות, לייצר אינטראקציות אנושיות ישירות , לתרגל מיומנויות כמו מיקוד בדבר אחד או התמודדות עם מבוכה ושעמום.
דוגמה אישית
בכל נושא ובנושא הרשת באופן מוגבר אולי, עלינו המבוגרים, חובה להוות דוגמה אישית.
מאחר וחלק כגדול מהדברים חלים ומשפיעים גם עלינו, חובה עלינו להיות דוגמה אישית.