בשיחות על הנושאים אנו מדברים על 3 סוגי שיחה. כמובן שאלה באים בנוסף לשיח הביתי השוטף.
- חינוך מניעתי : שיחות בשוטף על הנושא כחלק מתהליך חשיבה , גיבוש עמדות, מתן כלים.
- שיחות מטרה: לקראת דבר קונקרטי – לקראת מסיבה, בהתלבטות על טיול וכדומה
- שיחות במשבר: כבר קרה ואיך אנחנו מדברים על זה עכשיו.
במסמך הנוכחי נתמקד בשיחות חינוכך מניעתי.
למה בכלל צריך לדבר על זה מגיל צעיר בשוטף?
- כי מניעה נעשית לפני ולא בזמן או אחרי
- כי כשמדברים בשוטף דרך דברים שלא קשורים ישירות אליהם הם פנויים להקשבה – הם לא במוקד, אין כאן חקירה ואין להם אינטרס נוגד ישיר.
איך מנהלים את השיחה?
או שנותנים להם לקרוא או שעדיף אפילו לספר בקצרה מה קראנו. להגיד "ראיתי היום כתבה על…תארו שם…מעניין אותי, מה אתם חושבים על זה? מפתיע? מוכר? אני קלטתי פתאום ש….(למשל הילד שמארגן את המסיבה גם מתאר שהוא בלחץ חברתי ועושה דברים שהוא לא רוצה, או יכולה להיות סיטואציה וכו), לא חשבתי על זה שבעצם…מה היית עושה אם היית מוצאת את עצמך בכזה מצב?
אפשר לעשות את השיחה בארוחת ערב, ברכב, אחרי שראינו יחד משהו בטלוויזיה.
בחרו תנאים ועיתוי שמאפשרים שיחה שקטה אבל לא שאתם בהכרח מתכנסים במיוחד בשבילה, מאחר וזה יכול כבר ליצור מתח.
והנה כמה דוגמאות לנושאים שעולים מהכתבות:
כתבה על "נוער בהפרעה":
גבולות פנימיים מול הרצון להיות שייך
זיהוי סכנות
אחריות חברתית – האם אני פועל למונע פגיעה
איך תגיב לסיטואציות – פיתוח כלים לפני, עבודה על תרחישים והבנת המשמעות שלהם , לחץ חברתי
כתבה על סמים בצבא (8200 או מסטולים בטנק):
קושי להציב גבול כשאתה רגיל לחומר או תלוי בו
האם אנחנו יכולים לסמוך על מי שמעשן – דוגמאות מקבילות מהעולם שלהם
אחריות – מהי , מה מקשה עלינו ליישם אותה
מה קורה כשאנחנו שותקים ולא נוקטים עמדה
לאן החברה הולכת
מה המחירים עשויים להיות
היכולת להתמודד או חוסר היכולת להתמודד עם מתח ולחץ – לאן זה לוקח אותי, איזה מתחים יש בחיים ומה קורה כשאנחנו לא יודעים להתמודד , ואיך החומר עשוי לפגוע (למשל אני לחוץ, מעשן ואז בבגרות צריך להיות על חומר? ואם הוא מאט אותי בבחינה? )
כתבה על חתונות (כיצד הפכו הסמים לטרנד בחתונות):
תלות בחומר וחוסר פיתוח מסוגלות
איפה אתם מול סביבה רוויה בחומר
האם זה פוגע לנו בחופש הבחירה (כי זה כבר הציפייה של החברים, כי החברים לא ישאלו ויביאו חומר)
האם זה באמת תמיד מעצים בילוי או מונע מאתנו בילויים מסוימים או ייחוד שלהם?
איזה זיכרונות יהיו מחתונה כזו ? האם יהיו זיכרונות? האם הם באמת יהיו שונים מכל מסיבה אחרת?
וכמובן אפשר לדבר על חלק גדול מהדברים בכל הכתבות, וגם על העובדה שאם זה קורה למבוגרים, אז מה אנחנו יכולים ללמוד מזה ? (הרגל, תלות, חוסר מסוגלות, הקושי להתמודד עם זה).
וכמה כללים לניהול הדיאלוג
אפשר לדבר ישירות על החומר והסכנות ואפשר על הנושאים מעלה בהנחה שאת הסכנות הם מבינים לבד מהכתבה. זה גם מפתיע אותם לראות שזו לא השיחה לה ציפו.
נסו לשתף ברגשות והמחשבות שלכם ופחות במסקנות שלכם ובמסרים חד משמעיים.
למשל: היה לי קשה לחשוב על זה שילדים בגיל כזה צריכים להיות במצב ש….הופתעתי לקרוא שילדה מרגישה שמצפים ממנה…אני תוהה איך קורה ש….
שאלו שאלות אבל אל תחקרו, חברו לעולם שלהם אבל בעדינות.
למשל: מה אתם חושבים? מרגישים?
יכול להיות מצב כזה אצלכם? חשבתם מה תעשו אם ? זה קשה לא ? ואם תנסו …. ולא מצליח לכם, מה עוד אפשר לעשות? נראה לכם שזה יכול לקרות לכל אחד/אחת? מה מאפיין את מי שכן? מה שומר עליכם?
או
זה שזה חברה מ- 8200, או מבוגרים, זה שם את זה באור אחר מבחינתכם? למה לא? למה כן? וזה שחברה שעבדו קשה להגיע לתפקיד, נמצאים במקום עם משמעות ואחריות בוחרים לסכן את זה בשביל לשתות אלכוהול על הגג בבסיס, מה דעתכם על זה?
אתם חושבים שהם בכלל חשבו על המשמעות של מה שהם עושים או שזה פשוט הרגל?
אתם שמים לב מה הם או אמרים שם על חברות? לי למשל מאוד הפריע שהם מציגים את זה כאילו חבר לא אמור להעביר ביקורת. אני מבינה מאיפה זה בא אבל יש איזשהו שלב שאנחנו כן אמורים להגיד דברים , דווקא לחברים לא?
השתדלו לא להעביר ביקורת על אמירות שלהם אלא לאתגר אותן
למשל
במקום: אני בשוק ממה שאתה אומר, בעיני זה נורא שילדות מתנשקות סתם עם בחורים כי זה מה שעושים במסיבות.
תגידו: כולם עושים את זה? יש מאפיין לאלה שכן ואלה שלא? את חושבת שיש להם שם חופש בחירה?
אפשר אפילו אחר כך להוסיף "לי קצת חבל שאלו החוויות הראשוניות בפומבי, עם לחץ חברתי או אפילו סתם כי ככה עושים במסיבות מקום ממקום רומנטי, של אהבה ומשיכה לבחור/בחורה שאוהבים. אני גם מודה שאני תוהה כמה באמת חופש בחירה יש במצבים כאלה".
במקום
"מה זאת אומרת נראה לך הגיוני שמי שמעשן באזרחות יעשן בצבא? לא מבינה את האנשים האלה שעושים שטויות ואז מספרים לעצמם סיפורים למה זה בסדר".
אפשר להגיד: אני תוהה אם הם באמת לא מבינים את המשמעות של הבחירה שהם עושים. או אתה לא רואה הבדל בין עישון באזרחות ועישון בצבא? אתה חושב שהם מסוגלים להציב לעצמם גבולות?
זכרו,
בשיחות מסוג זה אנחנו עוד לא נותנים הוראות כמו לקראת בילוי. מטרתן הצפת הנושאים, לתת חומר למחשבה ולעורר הסתכלות ביקורתית עם הקשבה לעצמי ולערכים שלנו.
היו אמפטיים לקושי, לסקרנות , לפיתוי, לדילמות.
הימנעו משיפוטיות
למשל
אני מבינה שזה נורא קשה להיות שונה…, אני מבינה שיש משהו מפתה ב…, האמת, לא הייתי רוצה לעמוד במצב בו אני צריכה לבחור בין..לבין
לפעמים זה אפילו משרת אותנו כי אם למשל יהיה שינוי חברתי אז חלק מהקשיים האלה לא יהיו והנה כבר נושא שלם לשיחה 🙂
ודבר אחרון – הראו שלא באתם רק להגיד אלא להקשיב
מעבר לניסוחים ולשאילת שאלות
- הביטו ישירות אליהם
- אל תמהרו לענות, וודאו שהם סיימו לדבר לפני שאתם שואלים
- שאלו שאלות שקשורות ישירות למה שנאמר ולא רק לרשימת השאלות שהכנתם מראש
- אם זה אמיתי אפשר להגיד – האמת לא חשבתי על זה כמו שאת המציג את זה, או אני מבינה ממך ש….
- נהלו את הרגשות שלכם – זה בסדר לדבר על זה שהופתעתם, עצוב לכם, קשה לכם. אבל אל תראו בשוק, כעוסים או מזועזעים כי זה חוסם.
בואו לשיחה בה תריצו מחשבות יחד עם הילדים באופן הדדי תוך שיתוף.
זה לא אומר שלא תוכלו להביע מחשבות, ערכים ועמדות שלהם, נהפוך הוא! אבל הם יהיו חלק מהשיחה ולא נאום וזה בסדר בשלב הזה שיהיו חילוקי דעות.
בהצלחה