אלכוהול, נמצא ברוב התרבויות, בטקסי דת, באירועים חגיגיים ובמפגשים חברתיים. נשתה על יד מבוגרים. אז מה הבעיה?
הבעיה היא אופן השתייה, ואופן השתייה נובע בין בעיקר מהסיבה לשתייה.
אם אנחנו שותים משקה שאנחנו אוהבים, במידה, בבחירה חופשית, כהשלמה לאירוע או ארוחה, זו לא בעיה.
אם אני שותה כדי "לדפוק את הראש", לאבד שליטה, כי זה הבילוי
או
כדי להרשים את החברים, כי אני מבינה שזה מה שאני נדרשת לעשות כדי להיות חלק מהחברה, כי אני לא חושבת שיש לי דרך אחרת להשתייך או לבלות או להרגיש משוחררת
אז יש לנו בעיה.
ולמה זה במיוחד בעייתי בגיל הנעורים?
כי זה בדיוק הגיל בו אנחנו אמורים לפתח זהות עצמית, בטחון עצמי, תחושת מסוגלות, מיומניות חברתיות ואישיות. ואם בדיוק בשלב הזה, אנחנו מפתחים תלות בחומר כדי שיעשה את כל אלה – יעזור לנו להשתחרר, להתמודד עם מבוכה, להיות שייכים
אז אנחנו מפתחים דימוי עצמי שכולל חוסר תחושת מסוגלות עצמאית ללא תלות בחומר.
זה ילווה אותנו הלאה וזו הסיבה שאנחנו רואים היום לא רק כניסה של חומרים משני תודעה נוספים אלא שתרבות הבילוי הזו לא עוברת עם הגיל. גם במסיבות שחרור, חתונות ואפילו מסיבות פורים ויום העצמאות של מבוגרים, התלות הזו משחקת תפקיד מרכזי באופי הבילוי.
ובנוסף, בגיל הנעורים שיקול הדעת והסיכוי שיהיו אנשים פיכחים ואחראיים סביבי פחותים.
השיקולים להגשת או אי הגשת עזרה הם לא שיקולים רלוונטיים לסכנה. מה שמניע חלק גדול מבני הנוער זה שיקולים כמו – לא להלשין, לא להתמודד עם הורים שלי או של חבר, שלא יכעסו עלינו, שהמבוגרים לא ידעו מה קורה במסיבות שלנו, שלא יעצרו לנו את המסיבות, ואם היו שם סמים אז כמובן גם הפחד מלהודות שעשו משהו לא חוקי.
לכן כדי לייצר סביבה בטוחה, סביבה שתומכת בהתנהגות אחראית, כדי לייצר תחושת מסוגלות אצל הנוער וכדי לחסןך מהם דילמות חברתיות ושל חברות, חשוב שנשנה את תרבות הבילוי הכרוכה בשתייה לא מבוקרת של אלכוהול.