התפיסה הרווחת בעבר הייתה פרישה=מנוחה.
אפשר להבין זאת ,לאור כמה עובדות: בעבר, רוב היוצאים לפרישה עבדו כ- 30-40 שנה במקום עבודה אחד עד שלושה מקומות עבודה.
רוב זמנם הוקדש לעבודה, ללא יציאה לחופשות ארוכות, טיולים, השתתפות בפעילות פנאי (חוגים/ספורט).
תוחלת החיים הייתה נמוכה יותר, כך שנותרו לאדם כ-10 שנות חיים לאחר הפרישה.

כיום, המצב שונה.
חלק מהפורשים ,פורשים בגילאי 45-55 בעקבות הסכמי פרישה מוקדמת/קיצוצים.
על כך, נוסיף את העובדה שתוחלת החיים עולה באופן מתמשך, כתוצאה מהתפתחות מתמדת של הרפואה.
שינויים אלה גורמים לכך שלאדם הממוצע נותרות כ- 20 שנות חיים לאחר הפרישה. פי שתיים מבעבר.

בנוסף, החיים התעסוקתיים שלנו, כיום, כוללים מעברים ושינויים תכופים. רבים יותר מאשר נחוו בעבר: שינוי מקום עבודה, שינוי תפקיד, שינוי מקצוע, שינויים ארגוניים, מעבר למעמד עצמאי ופרישה לגמלאות. כתוצאה מכך, למעשה כיום אנו חווים תהליכי “פרישה” רבים במהלך חיינו התעסוקתיים. מעבר שכזה, מלווה, כמעט תמיד, בתחושות אובדן וסיום ומחייב ברוב המקרים תהליך של עיבוד ופרידה אשר יאפשר לנו, התחדשות והתחלות חדשות.

יש לזכור כי העבודה אינה מהווה רק מקור פרנסה. מדובר במסגרת חברתית, מקום הבונה במידה רבה את הדימוי העצמי של האדם ומקום המספק למידה, חיזוקים, אתגר והתפתחות אישית כמו גם תחושות של בטחון והערכה.
ואכן, בתהליך הפרישה, רבים מתארים חששות מפני אבדן הזהות האישית ותחושת המשמעות, אובדן הביטחון הכלכלי ושינוי שגרת החיים היומיומית.
אין ספק, שקבלת סיוע באמצעות אימון אישי והדרכות קבוצתיות , יתרמו להתגברות על החששות ולהערכות טובה ויעילה לעתיד.

במהלך האימון, אנו נערכים להתמודדות עם הזמן הרב שהתפנה ולוואקום הרגשי שנוצר. שלב זה מלווה בתחושות לא נעימות של טשטוש הזהות העצמית , דימוי עצמי נמוך ובלבול. אבל חשוב לזכור שמדובר בשלב זמני. יש להקדיש זמן ומחשבה לתכנון “קריירה” שנייה: לזהות ולהבין את העוצמות והיכולות הייחודיות לנו, להגדיר את החזון ולהבין שמדובר בהזדמנות להגשמת חלומות.
מודעות עצמית להעדפותינו, בשילוב הכרת האפשרויות הנפתחות בפנינו, יבטיחו חיים פעילים, משמעותיים ומשמחים, גם לאחר הפרישה. בין אם נבחר בלימודים ופתוח מיומנויות חדשות, ובין אם נבחר ביציאה לעצמאות או בפעילות התנדבותית, השמיים הם הגבול!

אודליה הראל
יועצת ארגונית ומאמנת אישית להכנה לפרישה ושינוי קריירה