שיחה אפקטיבית צריכה קודם כל להיות ממוקדת

תגיד יובל, באמת, מה כל כך קשה לוודא שילדה בת חמש תצא עם כל מה שצריך בבוקר לגן?

זה גם לא שכל בוקר צריך משהו אחר, זה אותו דבר כל בוקר. אני לא מבינה איך אתה יכול להיות מנהל פרויקטים בחברת היי טק חדשנית ומובילה אבל אתה לא מסוגל להכין תיק לילדה בת חמש עם אולי ,אולי, גג, ששה פריטים קבועים בערך.

יובל מסתכל עליה ושותק. אין לו כוח לזה עוד פעם. אז הוא לא מכין תיק נכון. אז שתכין לבד, די כבר לחפור על הבוקר.

אתה לא מתכוון לענות לי?

על מה?

אל תעשה כאילו לא שמעת את השאלה.

לא שמעתי שאלה, שמעתי תלונה, תלונה שכבר שמעתי אלף פעמים.

אז אולי אחרי אלף פעמים משהו אמור להשתנות? זה בדיוק מה שאני אומרת.

לא, מה שאת אומרת זה למה אתה לא לומד לעשות את הדברים כמו שאני רוצה? למה אתה לא עושה שום דבר כמו שצריך? כי ככה. מה את רוצה שאני אענה על זה?

האמת אני לא ככ רוצה שתענה אני רוצה שתעשה.

אני עושה, אבל את אף פעם לא מרוצה ממה שאני עושה.

כי אתה לא עושה כמו שצריך. זו בדיוק השאלה שלי. אני באמת שואלת, ברצינות, למה אתה לא יכול לוודא שכל הפריטים נמצאים בתיק, הרי אם היית צריך לוודא שלקחת כל מה שצריך לישיבה לא היו לך שם פשלות.

אז מה את מנסה להגיד?

לא יודעת!!!! או אתה יודע מה, בכנות, שכנראה לא אכפת לך כי אחרת אין מצב שמישהו כמוך לא היה מסוגל לבצע משימה כזו.

קודם כל לא כל בוקר זה אותו דבר. ודבר שני, כן , את צודקת, לא נראה לי קריטי אם אין מכנס להחלפה למקרה ש-, או אם שכחנו בקבוק מים.

מה זה לא קריטי? כי זה לא קשור לעבודה שלך? זה העולם שלה, ובעולם שלה זה קריטי. נראה לך הגיוני שהיא תהיה חצי יום עם מכנס רוטב או דביק כי לך זה לא נראה מספיק קריטי כדי שתטרח בסך הכל לשים מכנס!! ואתה זה שיקבל טלפון מהגננת או תפגוש אותה כשתאסוף את נעה ותשמע עוד פעם כמה זה חשוב לשים מכנס להחלפה? לא! אני חוטפת את זה.  אבל לא נורא, כי לך זה לא נראה מספיק קריטי.

האמת? לא נראה לי קריטי וזה לא כי אני לא טורח. את טורחת יותר מידי על הכל וזה מייגע. ובמקום לזרום עם הגננת עם הטרוף הזה פשוט תגידי לה שאת משתדלת ומידי פעם אם לא הגיע מכנס, לא נפלו השמיים ושתרד ממך. אז אם את רוצה לייגע את עצמך, שיהיה לך לבריאות ותיהני. ואם את רוצה לחשוב שאני חרא אבא ובעל שדופק אתכן כי לא אכפת לי מכן, אין לי מה לעשות עם זה. זה שלך. לא שלי. רק תרדי ממני. ואם את מרגישה צורך לחפור לי אל תצפי שאני גם אהיה אקטיבי בזה.

 

מוכר? מי צודק? זו שיחה שמתקדמת? שיחה בה מישהו הולך להגיד בה “וואללא, האמת שאת/ה צודק/ת”?

אחת הטעויות שלנו בשיחות זה חוסר המיקוד. אנחנו מתחילים שיחה כי משהו הצית אותנו וזורמים. הרבה פעמים אנחנו לא מגדירים לעצמנו מראש מה באמת מטרת השיחה ולכן היא תתפזר. משהו יקרה בשיחה, לרוב משהו שמציף אותנו רגשית ואז אנחנו מאבדים את זה. כמו הפרסומת “זה לא אתה נוהג זה האלכוהול נוהג”. זה לא אנחנו מנהלים את השיחה אלא הרגשות שלנו או האינטראקציה הספונטנית בין הדברים שאנחנו ובני השיח שלנו אומרים.

אז מה בעצם רצתה כאן האמא?

לפרוק את הכעס שלה? לגרום ליובל להרגיש רע עם חוסר ההצלחה שלו בסוגיית התיק או בזה שהוא גורם לה לחטוף מהגננת, או לילדה להיות עם מכנס רטוב? אולי מה שהיא רצתה זה לדעת שתמיד יהיה לילדה מה שהיא צריכה?

יכול גם להיות שמה שהיא רצתה זה לדעת שיש לה שותף שהיא יכולה לסמוך עליו, שאם הוא עושה משימה היא יכולה לגמרי להסיר אחריות מבלי שזה בהכרח יהיה קשור בפשרה  ולא “תני לי את המשימה אבל את לא תאהבי את איך שהיא מבוצעת”. אולי היא רוצה הצדקה להשקעה שלה או הערכה להשקעה שלה? או הכרה בזה שכשהוא לא עושה את זה כמו שהיא מבקשת היא משלמת על זה מחיר. ייתכן שבאמת יש כאן דיון שיושב על משהו עמוק בתפיסה החינוכית.

מה רוצה יובל, האבא?

שקט? לסיים את השיחה הכי מהר שאפשר? שהיא תרד ממנו באופן כללי כי את ההטפות האלה הוא שומע לא רק על זה? שהיא תרפה כי נכון שבעבודה הוא לא מפשל אבל זה בא במחיר, ולכן בבית הוא צריך לדעת שהוא יכול קצת להרפות בלי להיות תחת ביוקרת אין סופית כמו בעבודה?

ואולי יובל רצה להרגיש טוב עם עצמו, שגם אם הוא גורם אי נוחות לאחר זה לא נורא? שבעצם הוא מחשל את הילדה? אולי הוא באמת מאמין שהאמא מקשה להם על החיים לחינם ושזה יכול לעזור גם לילדה לא לגדול בעולם לכאורה מושלם, כי החיים האמתיים לא מושלמים? או שהוא רוצה שיורידו ממנו את המשימות האלה שלא מעניינות אותו והוא גם ככה קורע את עצמו בעבודה? ואולי הוא רצה מילה טובה על זה שהוא אבא מעורב, שכן מכין תיק וכן לוקח לגן וזה בסדר שזה ייעשה בהתאמה לעצמו ולא בחיקוי מושלם של בת זוגתו?

וכמובן שיש את המטרה הגדולה של שניהם – המשפחה: שיהיה להם כייף בזוגיות, כייף בבית, כייף לגדל את נעה ושלנעה יהיה טוב. רק שזו מטרה שהרבה פעמים מוסתרת לנו על ידי תסכולים ומשימות.

ברור שמה שמניע אותם זה יותר מדבר אחד. אבל לא משנה מה הסיבות של כל אחד, מה מניע אותם, השיחה לא הייתה ממוקדת בהשגת מטרה. לא כי לא הייתה שם מטרה אלא כי השיחה כללה פורקן רגשי, תפיסות חינוכיות, התחשבנות, בקשה שהאחר יתחשב, התמודדות עם משימות ועוד.  כשכל הדברים האלה עולים יחד בערבוביה בשיחה, קשה מאוד להתמקד בפתרון של משהו מזה.  בתוך כל זה הצד השני מגיב לכל מיני דברים ונוצרות אינטראקציות מישנה, חזיתות מרובות,  שלא פעם מסיטות אותנו מהמטרה העיקרית.

יש כלים רבים שיעזרו לשיחה כזו להיות יותר אפקטיבית, אבל התנאי הראשון הוא לדעת מה באמת אנחנו רוצים שיקרה בשיחה, מה הצורך העיקרי שלנו ולהישאר ממוקדים בו.  לחפש את הכלים להשיג אותו ולא להגיב ספונטנית לכל מה שנזרק לעברנו בשיחה.

לכן למעשה בשיחה כזו לדוגמה, חשוב לבחור אם מתמקדים בשיתוף ברגשות, בפתרון איך התיק יגיע לגן עם כל מה שאמור להיות בו, בתפיסה החינוכית, במה כל הפערים האלה עושים ליחסים ביניהם או כל אחת מהסוגיות הרבות האחרות שעלו .בה. .

אם לנו לא ברור מה אנחנו רוצים להשיג בשיחה, סביר להניח שבני השיח שלנו גם לא יוכלו להבין ולכן לא יהיו מכוונים לתת לנו מענה גם אם היו רוצים.

אם אנחנו לא יודעים לאן אנחנו רוצים ללכת, או אם אנחנו סוטים מהמסלול עם כל דבר שנקרה לדרכנו,  רוב הסיכוי שלא נגיע לשם.