אבא, אמא, אני שותה, אוהב את זה ולא מתכוון להפסיק. אז תרגיעו.

מאת: תמר גור

לא בהכרח בנוסח הזה אבל מה עושים בשיחה בה הילד/ה מצהירים באופן מלא וישיר שהם אוהבים לשתות, ככה הם נהנים במסיבות והם לא רואים בזה בעיה.

זכרו –
מה מעגל השיחה בו אתם בוחרים להיות
מה המטרה שלכם בכל אמירה
כל שיחה בונה יחסים (או פוגעת בהם) ומשפיע על השיחות הבאות – הקפידו להיות הדמות איתה אתם אוהבים לדבר.
לא את הכל נוכל לעשות בשיחה אחת 

תגובה ראשונית כנה:

  • אותנטיות היא שם המשחק בתקשורת ויחסים
  • אם אתם בהלם תגידו שלא לזה ציפיתם. אתם יכולים אפילו לעצור את השיחה ולומר שאתם צריכים זמן לחשוב על מה שהם אמרו ותמשיכו את השיחה בהזדמנות אחרת.
  • זה כבר משקף הרבה, אין צורך להרחיב במלים
  • עדיף להיות מדויקים מאשר להגיב מהר.
  • סביר להניח שלא זו התגובה שהילדים ציפו לה, הם ציפו לנאום, ויכוח, וגם זה משמש מודלינג לשיחה: כנות, הקשבה אמתית שלכם בה התגובות מותאמות למה שהם אמרו.
  • העצירה עצמה מהווה גם עבורם זמן מחשבה.
  • אמרתם שהרגש שלכם חשוב – נכון! ורגש אותנטי נוגע בילדים. כאן, מעבר לתוכן הם חווים את הכאב/עצב/דאגה שלכם לא באמצעות מה שאתם אומרים אלא מזה שהם רואים את זה עליכם.

נכון להתייחס גם לכנות שלהם  – אני מעדיפה לעשות את זה בסוף השיחה כשאדע שאכן מדובר בכנות ולא בהדיפה או ניסיון להכניס אותנו להלם או לסתום לנו את הפה. וגם, אני מחפשת כנות לאורך השיחה. אם הייתה שיחה טובה אוכל לומר בסופה “תודה שהיית כנה איתי, זה היה לך קשה?”, אולי אבחר לומר (שוב, בהתאם למה שהיה בשיחה) תודה שהיית כנה איתי, לא היה לי קל כמו שראית אבל זה בסדר, לא הכל קל החיים J אבל חשוב לי לדעת שאנחנו יכולות לדבר על הדברים ושאת מוכנה לשתף ולהקשיב, מקווה שהרגשת שגם אני הקשבתי, גם אם אנחנו לא מסכימות על הכל”.

“משפטי פתיחה” חלופיים

שוב, התחברו לאמת. האם גם אתם אוהבים לשתות? גם אם לא לשוכרה. כי אם כן אז הרי שאתם לגמרי יכולים להתחבר למה שהם הרגע אמרו וכדאי להתייחס לזה. דוגמה.

  • “אני לגמרי יכולה להבין למה זה כייף לך”.
  • “האמת שגם אני אוהבת לשתות בבילוי”.
  • “אני מבינה, בעובדה הרבה אנשים אוהבים לשתות בבילוי אז זה הגיוני.”
  • “אני מקבלת, באופן אישי אני לא מתחברת לזה כפי שאתה יודע (כי הרי הם ראו שאתם כן או לא שותים במצבים שונים) אבל מבינה שיש בזה כנראה כייף.”
  • “אני מבינה ואפילו מקבלת או מזדהה אבל מודה שזה מלחיץ אותי” (ואל תרחיבו בשלב בזה כדי להישאר במה שהם אמרו).

בהמשך, ושוב, כאן תלוי מה החוויה שלכם וכמה אתם בהלם או מתחברים, נרצה לגעת בדברים כמו מה הם אוהבים, לשתות או להשתכר, האם הם משקללים את הסכנות שהם מכירים בקבלת ההחלטות שלהם וגם לבדוק האם יש גבולות/הגשת עזרה/שמירה על עצמם ואחרים וכו.

הנה כמה אפשרויות. בחרו את מה שמתאים לכם. לא הכל בהכרח יהיה בשיחה אחת.
אולי תרצו הפעם רק להקשיב לחוויה ולא לומר כלום.
אולי תרצו רק לוודא שהם גם מחזיקים בראש את הסכנות.
אולי תרצו לקבל תמונת מצב על מה קורה במסיבות (היו בהקשבה, אל תדברו רק תשאלו).
בכל מקרה, אל תגררו לעוד נאום על הסכנות.

נסו לפעול בעיקר בשאלות ופחות עם אמירות.
אל תיבהלו מכלום מבחינת “איך עונים על זה”, שאלו את מה שבאמת אתם רוצים לדעת או לשקף.
אם אתם אומרים משהו, כמו מסבירים מה מדאיג אתכם או כל דבר, נסו לשים גם שאלה שבודקת איך הם מרגישים או מה הם חושבים על מה שאמרתם.
והכי חשוב, לדעת לסגור שיחה. אם אמרתם משהו שהכיל מחשבה שרציתם לעורר בהם, תשאירו את זה. אין צורך להרחיב, לנאום או לצפות לדגל לבן.

אני מצרפת כמה דוגמאות לשאלות או להתגלגלות שיחה, כמובן שזה לא בהכרח ילך ככה ואתם מגיבים בהתאמה לעצמכם ולמה עולה בשיחה. זה רק מראה כיוונים אפשריים.

כן חשוב לדעת אמירה כזו מזמינה אתכם, לא בתגובה ישירה אליה, לחפש הזדמנויות מהמעגל השני, לדבר על קבלת החלטות, על איזוני כייף ומחירים, איפוק וכו. למשל משהו שהייתם רוצים לעשות עכשיו אבל בגלל זהירות קורונה לא עושים, משהו שהייתם רוצים לעשות בעבודה אבל בגלל תקציב/בוס/יחסים לא עושים. וגם מקומות בהם אתם פועלים או יכולים להביא דוגמאות מאנשים אחרים (טלוויזיה, כתבות, ספרים וכו) שעשו משהו שונה ממה שהיה מקובל סביבם וזה הוביל לטוב.

בשיחות מטרה, (מעגל שלישי) בהן תחזרו לדבר עליהם ועל תרבות הבילוי תוכלו להביא את הדוגמאות הללו כהשוואה, דומה, אלטרנטיבה.

שיחות לדוגמא

לחצו על כותרת השיחה כדי לקרוא את המשכה.

אם הם לא מבינים שאלו – את אוהבת את המשקה עצמו? את אוהבת את ההתעסקות עם המשקה והביחד שזה מייצר? את אוהבת את הראש? את אוהבת להיות לגמרי משוחררת? להשתכר?

לא

אני מבינה. אז בלי קשר לזה שזה כייף ואת אוהבת את זה, בעצם אין לך השוואה לאם היית נהנית יותר או פחות בלי.

אני לא צריכה השוואה, אני יודעת שעם זה זה כייף. וגם זה לא שאני לא נפגשת עם חברים בלי אלכוהול. מה עשית מאתנו. מה את רוצה שאני אעשה, סקר שוק?

לא עשיתי מכם כלום וברור שרוב הזמן אתם יחד לא עם אלכוהול, אני מקווה 🙂 , אבל אני מבינה ממך שבהקשר מסוים הוא כן תמיד יהיה. כמו שמוסיקה אולי תמיד תהיה. אני מבינה, אני רק אומרת, שכדי לבחור, זה עוזר אם יש לנו נקודת השוואה, אלטרנטיבה לבחירה.

אני אשמח אם תבחרי לנסות לפעמים גם בלי ולראות מה זה עושה לך, איך את רואה את הדברים, אם זה באמת פחות כייף. 

(אל תבקשו שתתחייב לכן, תניחו את הרעיון ותעזבו).

נו באמת אמא, די כבר, אמרתי לך שאנחנו לא מגזימים.

מה זה לא מגזימים? את יכולה להגיד לי מה הגבולות שהגדרתם או הגדרת לעצמך?

מה זה הגדרנו? לא מגזימים. אף אחד לא מאבד הכרה, לא מגיע לבית חולים מה את חושבת שאנחנו  עושים?

קודם כל אני שמחה שזה המצב.

ואני לא חושבת מה אתם עושים את זה אני מנסה להבין ממך.  אני יודעת מה באופן כללי קורה או יכול לקרות כששותים.

למשל, אני יודעת שככל ששותים יותר האלכוהול פוגע בשיקול הדעת ולכן אם קבעת גבול יהיה לך יותר קשה לשמור עליו. אבל לפחות אם קבעת גבול מראש את יכולה לנסות להתכתב איתו שזה עדיף על מצב שבו בכלל לא הגדרת לעצמך איפה את עוצרת.

לא, אמרת לך, אנחנו יודעים את הגבול, אנחנו עם חברים, שומרים אחד על השני.

קרה פעם שמישהו כבר את מה שהוא תכנן לשתות, או עשה משהו שהוא לא הרגיש אתו נוח למחרת בבוקר?

אולי, לא יודעת/ לא חושבת/כן קורה אבל זה לא סוף העולם

ומה סיכמתם שעושים במקרים כאלה? נניח אם במקרה תעברי קצת את הגבול ותרגישי לא טוב, החברות יודעות מה את רוצה שהן תעשינה?

שיעזרו לי

כן, אבל איך? הן יודעות למשל מתי את רוצה שיתקשרו אלינו? תגידי להן בכלל להתקשר אלינו?

(מפה כמובן השיחה יכולה ללכת להרבה מקומות כמו למה כן או לא היא תבקש שיתקשרו אליכם, או איך בונים הסכמות ברורות עם חברים).

אפשר גם להוסיף שאתם מזמינים אותם, למרות שהם הולכים בשביל לבלות, קצת להסתכל יותר על מה קורה סביבם למי. כדי שיוכלו לקבל החלטה מבוססת מתוך הכרת  המציאות.

מה את לא סומכת עלי ? אמרתי לך, אנחנו יודעים לשתות.

בכנות, ברור שאני סומכת עליך ברמה העקרונית כאדם כי בהרבה דברים אני רואה אותך מקבלת החלטות אחראיות. אבל פה, אני שומעת אותך מדברת על הכייף ולא על החלק האחראי והמודע והזהיר.  אני מרגישה, ואולי אני טועה, שאת לא נותנת להם משקל שווה למרות שהתוצאות עשויות להיות פטאליות.  אז אני תוהה.

טוב נו, אז מה את רוצה שאני אעשה עם זה, אם את רוצה לא לסמוך עלי זה שלך, מה את רוצה שאני אענה לך על זה?

למשל שתעני לי קונקרטי מה הגבול, איך שומרים עליו, איך אתם שומרים אחת על השנייה, מה תעשו במקרי חרום. כן, אם אני אשמע שאתם באמת מודעים ופועלים גם עם החלק הזה, אז אני אדע שאני באמת יכולה לסמוך עליך, ועל מי שאת מבלה איתו, גם בהקשר הזה.

כי את לא סומכת עלינו/נו ו…/אני אמורה לענות על זה? מאיפה לי לדעת?/לא אמא אני כן חושבת שיש הבדל

בהתאם לתשובה או שננסה אנחנו לשקף את ההבדל או שנשאר מה הם חושבים שההבדל.

אפשר להתייחס לכמה הבדלים:

אני חושבת למשל, שאצל מבוגרים זה כבר פחות מרגש. זה יותר שתייה בשביל המשקה, כל אחד שותה משהו אחר או במאת כמו המוסיקה והכיבוד, זה מוסיף עוד משהו לאווירה. נשמע לך הגיוני מה שאני אומרת?

אני חושבת  ותגידי לי אם את לא חושבת שזה הבדל, שכן אצל מבוגרים יש פחות לחץ חברתי או ניסיון לרצות. אני חושבת שיש לנו יותר חופש לבחור אם לשתות, מה לשתות, כמה לשתות.

אני חושבת ואולי זה בעצם מה שהכי מדאיג אותי, שמבוגרים יזהו יותר מהר מצוקה ויותר בלקות יפעלו וידעו מה לעשות. אצלכם אני תוהה אם אתם באות המהירות מזהים מצוקה וגם באיזו קלות תתקשרו להורים או למבוגר אחר. את חושבת שאם מישהו מרגיש לא טוב תמיד ישימו לב? מיד יזעיקו אצלכם עזרה?

אחד הדברים שמדאיג אותי זה המיקום. כמו במסיבה שהייתה בסופש האחרון שהמשטרה לא מצאה את המסיבה, אם אתם במקומות פחות נגישים, עם פחות נראות , זה עשוי לעכב הגשת עזרה .