סיכום הרצאה – נוער בימי קורונה ואיך להיות שם בשבילם

חזרה לתפריט הקורס

גיל הנעורים הינו תקופה של תהליך בניית זהות. זהות אישית וחברתית.
אי לכך הוא מתאפיין בהרבה חיפוש, בלבול, תהייה, סקרנות, התנסות, סערת רגשות (חיוביים ושליליים), שינוי.

קבוצת השווים מקבלת מקום מרכזי ומהווה מרחב לפיתוח עצמאות, זהות, מרחב להתנסות בו ולקבל משוב כמו גם לבדוק יכולות ועמדות. יש התרחקות בריאה וטבעית מההורים וחיפוש מרחבים חדשים.
הנוער של היום מקיים את התהליך הזה בעולם שבעצמו נמצא בשינוי תמידי ומהיר. למשל, חלק גדול מהעבודות בהן יעבדו עדיין לא קיימות.

תקופת הקורונה סגרה להם את המרחבים בהם הם אמורים לקיים את תהליך ההתבגרות והגבילה את היכולת להתרחק מההורים ולעבור את התהליך עם קבוצת השווים.
לאור כל זאת אנו עדים לעלייה משמעותית במצבי דכאון ופנייה להתנהגויות סיכון. התנהגויות הסיכון נובעות מאוסף של גורמים כגון פורקן, שעמום, מרידה, התנסות מרוכזת במה שהם מחפשים להתנסות בו כמתבגרים, חיפוש ריגושים ועוד.

אז מה חשוב לעשות עבורם בתקופה זו?

מרחב בטוח להבעת רגשות – היו קשובים, תנו מרחב בטוח, אל תבטלו או תקטינו שום אמירה.
אמפתיה
תמיכה

דחיפה קדימה לעשייה:

העברת אחריות  – לא כהתחמקות אלא ליצירת תחושת מסוגלות, החזרת תחושת שליטה שעובדת בתקופה זו, הנעה לפעולה (פאסיביות מגבירה תחושות אין אונים ודכאון).
יצירת יכולת בחירה – בכל מה שאפשר תנו להם ליזום ולבחור

יצירת משמעות – שקפו להם את מלוא המשמעות של מה שהם עושים, במה הם תורמים , על מי הם משפיעים, מה החשיבות של הפעולות שלהם. הראו להם שיש להם יכולת להשפיע על החיים שלהם גם בתקופה זו.

מיקוד בקונקרטי – התמונה הגדולה, גדולה על כולנו. צריך להיות מודעים לה אולם ביום יום צריך להתמקד בעשיות הקטנות איתן אנחנו יכולים להתמודד ועליהן יש לנו שליטה.

גם בימי סגר נסו לצאת מהוירטואלי – לטלפון, לגינה ליד, באחד על אחד, קבוצות קטנות, משימות מתמשכות, מתנות קטנות של תשומת לב (גם ביניהם) ועוד.

וכמה ציטוטים שאני אוהבת:

שיהיה לכם בהצלחה
תמי