תוצאה טבעית
עובדים עם מה שהיה קורה אם אף אחד לא מתערב בין הפעולה לבין התוצאה.
*אם אף אחד לא ינקה את השירותים הם יהפכו להיות בלתי שמישים
*אם אף אחד לא יגיב לאלימות ברשת, ויהיו כאלה שיכתבו דברים פוגעניים או יחשפו מידע אישי או ישתפו בתכנים פוגעניים, חניכים ייפגעו
נתייחס לתוצאה השלילית –
*אם מישהו פוגע ברשת אני צריכה לעצור את הפגיעה.
*אם אף אחד לא מנקה את השירותים לא נוכל להגיע לשבט כי חניכים צריכים מקום להתפנות ומקום ציבורי מחויב לספק שירותים.
תגובה
התגובה מתייחסת הן לתוצאה הטבעית והן להשלכות ומשמעויות רחבות יותר.
אם מישהו פוגע ברשת כאמור, עבודה עם תוצאה טבעית תהיה עצירה של הפעולה הפוגענית.
אבל אם אנחנו רוצים לא רק לעצור, אלא להגיב גם להשלכות לא ישירות נדרש לפעולה נוספת. פעולה נוספת יכולה להיות הערה, השעיה, תיקון, תכנית חינוכית ועוד.
המטרה – הפסקת הפגיעה או/ו מניעת פגיעה עתידית או היקפית, תיקון או פיצוי, מניעת חזרה על ההתנהגות ואולי אפילו שינוי נורמות.
לשם כך נעשה את התהליך של זיהוי כפי שהוא מוצג במודל התגובה. מי מושפע, מה ההשלכות והתוצאות האפשריות, איך זה מתכתב עם הערכים שלנו, התרבות הארגונית, מטרות הארגון.
לאחר מכן ניקח מאפיינים של המעורבים ושל חומרת האירוע.
ורק לאחר מכן נבנה תגובה.
ענישה
ענישה היא הבחירה האחרונה ורק לאחר שנקטנו צעדים אחרים.
למה?
ענישה מכאיבה, ואנחנו לא שואפים להכאיב.
ענישה פוגעת ביחסים לאורך זמן
ענישה לרוב גורמת לנענש להתמקד בעונש ולא במהות, כלומר זה פוגע באפשרות שלנו לעשות תהליך מהותי.
בני נוער מפתחים עמידות לעונשים ויותר מכך לומדים לחשב כדאיות מולם. עד כמה הם רוצים לעשות את מה שאסור ואם זה שווה להם את הענישה.
לכן, חשוב שענישה לפעמים לא תהיה ידוע מראש ותיבחר אפשרות מפתיעה.
אתם לא שואפים לגרום סבל אבל אתם לא אחראים על הבחירה שלהם
האחריות שלנו, הערכים, מה צריך למנוע, חינוך ועוד.
אנחנו לא לוקחים אחריות על הבחירה של החניכים לחצות גבול או לפגוע.
זה לא תפקידנו וזה לא משרת את תהליך הלמידה שלהם ושל הקבוצה, אם נמנע מהם לשלם מחיר שנובע מהבחירה שהם עשו.יחד עם זאת, זה שלא נמנע מהם מחיר שנובע מהבחירה לא אומר שלא נהיה אמפתיים לכאב, תומכים ואפילו מחבקים בזמן שהם מתמודדים עם התסכול, כאב, בושה, כעס או כל חוויה אחרת שהם עוברים.