חזרה לתפריט הקורס

שיתוף פעולה משמעותי מבוסס על ההכרה בכך שלא ניתן להגיע לתוצאות הרצויות

ללא הצד או הצדדים האחרים.

מרכיבים לשיתוף פעולה יעיל:

אינטרס – מה אני או הצד השני רוצים להשיג

ישנם “אינטרסי על”  – שיפור איכות חיים של מטופל/משפחה/קולגה/עצמי
ו”אינטרסי ביניים” – מניעת קונפליקטים, שיפור יכולת למידה, נוכחות הורית, פיתוח מסוגלות, מניעת אלימות, הגברת הרוגע, שכר, רצון לבוא לעבודה ועד.
למרות ההקשר המקובל למילה אינטרס, הכוונה היא למעשה למניע, שאיפה, צורך.
זיהוי האינטרסים נעשה באמצעות שאילה בכמה דרגות של השאלות “למה”, ו”מה יקרה כשזה יתממש”.
חשוב לשאול שאלות אלו גם על הדברים שנראים הכי מובנים מאליהם. כמו למה אני רוצה שההורה יגיע להדרכות, למה חשוב שהילדים ילמדו, מה יקרה בבית או לנפשות של הילדים וההורים אם נצליח למנוע קונפליקטים, לייצר תחושת מסוגלות וכדומה.
זיהוי מדויק של האינטרסים, אותם נבהיר לעצמנו וגם נוכל לשקף לשותפים שלנו, יכול להוות את נקודת השינוי בה הם יבינו למה כדאי להם לשתף פעולה.  וגם יכול להבהיר לנו על מה לוותר, מה הצבנו כמטרה מובנת מאליה והיא מיותרת.

הכרה – רכיב חיוני לצורך קיום שיתוף פעולה. הכרה מורכבת מכמה גורמים.
להכיר – כדי שאבין מה הקשיים, הרצונות, הצרכים, היכולות, באיזה הקשר מתקבלים הדברים שלי וגם אדע לחפש מענים יצירתיים.
הכרה במובן של להתייחס לרגשות, צרכים, מכאובים, רצונות של הצד השני ומבלי שהוא ירגיש שהוא צריך להאבק על זה.
הכרה בערך – אני לא יותר טובה, בעלת ערך או חשובה ממנו.
הכרת בחיוניות שלו לצורך פתרון הבעיה – רק אם אני מאמינה בלב שלם שאני לא יכולה להגיע לתוצאה הרצויה בלעדיו, אטרח על שיתוף פעולה. שיתוף פעולה הוא דבר לא פשוט ולא אמת נעשה מאמץ אם אנחנו לא משוכנעים בתועלת שנקבל ממנו.

מערכת יחסים – מערכת יחסים למעשה מכילה בתוכה את ההכרה. יתרה מזאת היא בונה אמון כמו גם מחויבות אישית. אנשים נוטים לשתף פעולה עם מי שמכיר אותם והם אותו, מי שכבר הוכיח בעבר שכדאי להם לשתף איתו פעולה ולא עם מי שרק בא בדרישה לשיתוף פעולה כשזה נוח לו נקודתית.

מיקוד במטרה – חשוב להכיר ברגשות אבל לא לתת להם לנהל אותנו. גם אם הורה/קולגה/מעסיק מאכזבים, מרגיזים, לא הוגנים, לא ממלאים את חלקם, חשוב להשאר ממוקדים במטרה.
מה זה לא ממוקד מטרה? כשאני מונעת מרצון לחנך אותם, להגיד להם את הכל בפרצוף, להראות להם, להחזיר להם, לא לוותר על הכבוד שלי , לתעקש על הצדק (כמו למשל זה התפקיד שלה לא שלי) וכו.
מיקוד במטרה לא רק מכוון אותנו, הוא מונע פתיחה של קונפליקטים מיותרים ולא מקדמים. יתרה מזאת הוא מאפשר לנו להיות יצירתיים ולהוכיח את כנות הכוונה שלנו בשיתוף הפעולה.
כשאנחנו סוטים מהמטרה, הצד השני לא פעם מאבד אמון בכנות הכוונות שלנו. כי למשל, הוא לא רואה אותנו נאבקות על הילד אלא על העיקרון.

בכל שיתוף פעולה חשוב גם לזכור מתי הניסיון לבנות אותו,  לא משרת אותנו. כלומר,
המאזן בין השקעה ויתור ופשרה לצורך השגתו גדולה בהרבה מהרווחים שהוא יביא (זה כולל מצבים של חובה שהוא יתקיים במקרים למשל בהם לפי חוק או סמכות אי אפשר לפעול בלעדיו) .
לעתים זה יקרה כאשר לצד השני אין את היכולות, המשאבים, המיומנויות שחשבנו ולכן לא יוכל לקיים את שיתף פעולה שהיינו רוצות.

בצלחה
תמי גור