כתבה: תמי גור
מה זה גבול?
הרבה פעמים עולה לנו המילה "לא" בהקשר של גבול. אבל גבול הוא לא רק לא. גבול הוא גם כללי התנהגות ומשימות.
שעת חזרה זה גבול אבל גם להכניס את הכביסה לסל ולא לזרוק על הרצפה.
שעת שינה זה גבול אבל גם לדבר בכבוד.
זמן או אופן שימוש במסכים זה גבול.
למה גבול?
לגבול יש שלש מטרות:
- להוות סמן. להעביר ערך. לשקף את הדעה שלנו.
- לסמן וגם לעצור מפני סכנה או פגיעה. הגבול שומר על הילדים ושומר מפני הילדים.
- לשחרר – כשהגבולות מוחזקים היטב זה מאפשר חופש בתוכם.
- לתמוך בחולשה האנושית – לפעמים אנחנו מתפתים, גבול ברור עוזר לנו ליישם במקום בו אנחנו עשויים להתפתות.
לילדים ובני נוער מרחב חופשי ומוגן שבתוך גבולות מוחזקים היטב, מאפשר התנסות ולמידה, צבירת חוויות, התפתחות.
מי קובע אותו?
בעיקרון המבוגר האחראי, אבל יחד עם הילדים/נוער.
ההחלטה הסופית נתונה ידי המבוגר האחראי. כי יש לו שיקול דעת, אחריות וכלים שאין לצעירים.
יחד עם זאת גבול צריך להיות מותאם, צריך להתחשב וצריך להיות מדויק. הדרך היחידה שהוא יהיה כזה היא אם נהיה בהקשבה לילדים, כי יש דברים עליהם או על המרחבים האחרים בחייהם שאנחנו פחות מכירים ומבינים.
איך בוחרים נכון גבול?
- רציונל ברור ובר הסבר, זהו את הסיבה לגבול –
מה מדאיג אתכם, מה הסכנה, מה המסר הערכי חינוכי או מה הצורך עליו הוא בא לתת מענה.
דוגמה: הטלפונים מפריעים לשינה, בריאות מצריכה שינה טובה לכן חשוב לא לישון עם טלפונים בחדר.
דוגמה: בשעות הקטנות של הלילה אין מבוגרים אחראים בחוץ, מי שמסתובב לא פעם תחת השפעת סמים ואלכוהול, ככל שהבילוי מתמשך ככה גם כמות האלכוהול בדם והשעמום גובר ומוביל את הנוער לעשות שטועות. לכן הסכנות עולות ועדיף שהילדים יחזרו לבתים.
- מותאם מציאות.
הגבול צריך לאפשר לילדים התנהלות סבירה במציאות, לא לגבות מחירים גבוהים מידי וגם להיות מותאם לילדים עצמם. לא רק לגיל שזה מובן. ילדים שונים יש להם אופי שונה, צרכים שונים, יכולות שונות והגבולות שלנו צריכים להתכתב עם כל אלה.
דוגמה – אולי לא הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו יותר משעתיים במסכים אבל אם המורים שולחים חומרים בווטסאפ, ויש להם שעורים מוקלטים באתר אינטרנט, והם מתקשרים עם המדריכים תנועת הנוער וצריכים להיכנס למאגרי פעולות מקוונים וכל התקשורת והקביעות עם חברים נעשות ברשתות החברתיות, נצטרך להתחשב בזה בבחירת הגבול. זה לא אומר שלא נגביל שימוש במסכים אבל האופן בו נבחר לעשות זאת יהיה מותאם.
- בר יישום ואכיפה.
לא רק כדי שהילדים יוכלו לעמוד בגבול (גם אם יהיה להם קצת קשה ומתסכל) אלא שלנו תהיה דרך לאכוף אותו. אין טעם להגיד משהו אם אין לנו שום דרך ליישם אותו. להפך, זה אפילו שובר לנו את הסמכות והאמינות.
ומרגע שקבענו את הגבול אנחנו צריכים להקפיד על מימושו בהתמדה ולכן חשוב שהוא יהיה ישים לאורך זמן.
*סייג – יש גבולות שמטרתם יותר חינוך ופחות מענה על בעיה, סכנה או צורך. גבולות כאלה נציב גם אם אין לנו איך ליישם אותם. הם רק מצריכים דיאלוג יותר מורכב ומתמשך ועל זה במאמר אחר.
למשל, להתנהג בנימוס אל אנשים גם כשאנחנו לא לידם או ללמוד למבחן.
שתפו את הילדים
- למידה מדהימה עבודה הילדים – תהליך בחירת הגבול הוא תהליך מלמד בפני עצמו. שתפו את הילדים.
הם יראו על מה אתם מסתכלים, מה השאלות שאתם שואלים, מה מדאיג אתכם, מה הדילמות שלכם וגם איפה אתם מחפשים מענים ופתרונות.
זה בדיוק תהליך קבלת ההחלטות שאנחנו רוצים ללמד אותם.
- הפחתת קונפליקטים – השיתוף מונע גם חלק מהכעס והתסכול אצל הילדים. זה לא אומר שזה לא יבאס אותם, אבל כשהם מבינים שזה לא סתם, ושהייתה הרבה מחשבה לפני שבחרתם להגביל את החופש שלהם, זה מייצר תגובה מאוד שונה. וגם, עצם השיחה שמשקפת להם שאכפת לנו, שהשקענו בזה מחשבה, שהיינו קשובים להם, מורידה כעסים כי הם יודעים שלא סתם זרקנו גבול.
- יש להם מידע – כפי שכבר כתבתי, לפעמים הם יודעים דברים על הסיטואציה או על עצמם שאנחנו לא יודעים ונרצה להביא בחשבון. יכול להיות שהם רואים את זה אחרת, יש להם פרופורציה אחרת או שאפילו יש להם יכולות וכלים שלא הבאנו בחשבון.
ואם זה לא מצליח לנו?
כשאנחנו מאוד ברורים לעצמנו ושלמים עם הגבולות שבחרנו, כשאנחנו מקפידים ליישם אותם באופן עקבי ורציף תוך כדי שיח פתוח, לרוב זה עושה את העבודה.
יחד עם זאת, מכל מיני סיבות, לא כל הגבולות עובדים לנו.
גבולות שחשובים למען שמירה והגנה על הילדים או על הסביבה נלחם עליהם.
משיחות, דרך שינוי כללים, יצירת בקרה הדוקה יותר, גביית מחיר (עונש) ואפילו גיוס של כוחות חיצונים בין אם אלה חברי משפחה /שכנים או חברים ובין אם אלה גורמי מקצוע.
יש גבולות שנרצה ברמה החינוכית להמשיך להחזיק בהם גם אם הם לא ישימים בשלב זה.
ויש גבולות שנשחרר או נשחרר זמנית או אולי נשנה במעט .
למשל גבול שלא הכרחי להגנה ולא בר יישום בפועל.
זה לא אומר שלא נמשיך מידי פעם להזכיר שזה מה שהיינו רוצים שהם יבחרו.
גם נראה להם מידי פעם מה המחירים שהם או אנחנו או אחרים משלמים על זה שהם לא שומרים על הגבול.
למשל – איך זה שהם לא לומדים, או משאירים כלים מלוכלכים, או מרביצים לאח שלהם, מתחצפים למורה או שותים אלכוהול בכמויות – משפיע עלינו ועל אחרים.
יש גבולות שאולי נצליח ליישם אבל יפגעו מידי בילדים או במערכת היחסים שלנו איתם. ואם הם לא עוסקים בהגנה של ממש על הילדים או מפניהם יכול להיות שנכון יהיה לשחרר.
ולפעמים אנחנו נאלצים לבחור בין גבולות. נסיבות החיים לא מאפשרות לנו להקפיד על הכל בו זמנית ונצטרך לעשות תיעדוף. יחד עם זאת, חשוב שנבין מה משמעות ההחלטה, אילו קשיים היא תגרור. כי לא סתם בחרנו בגבול מלכתחילה. חשוב גם שנדבר על זה עם הילדים כדי שהם לא יחשבו שהתחרטנו או ויתרנו. זה גם מעביר אליהם אחריות.
אבל איך מגיבים אם הם חצו את הגבול
בהתחלה באמפתיה.
כולנו לא תמיד עומדים בגבולות של עצמנו או שהציבו לנו. חלקינו אוכלים משהו שהיה עדיף שלא, נוגעים בטלפון ברכב, לא שמים קסדה באופניים, רואים יותר מידי טלוויזיה, לא מגיעים בזמן לעבודה …
נשאל במטרה להבין ולשקף – תסביר לי מה קרה ש….
זה יעזור גם להם וגם לנו להבין מה בדיוק השפיע על ההחלטה שלהם .
זה גם מאפשר לנו ללמוד אם יש משהו שכרגע מטריד אותם לא בהקשר של עונש אלא אולי היה משהו לא נעים שקשור לבחירה שלהם. למשל שהם שתו אלכוהול שאמרנו שלא, אבל כרגע מוטרדים מזה שהם נישקו מישהי שלא בטוח רצתה, או צילמו אותם בצורה מביכה.
בהתאם לתשובה נמשיך כשאנחנו מבינים עם מה אנחנו מתמודדים.
שלב 1 – לשאול מה יעזור לזה לא לקרות שוב?
לבקש תשובות קונקרטיות. לא אמירות כמו "אני מבטיח, אני אשתדל, מה את לא סומכת עלי?" וכו.
שלב 2 – הצרת הגבולות.
זה לא עונש, המטרה היא לא להכאיב או להרתיע. המטרה היא לחפש מענה לבעיה. במובן הזה זה יותר תוצאה טבעית של מה שקרה. מה שקבענו לא עבד ואנחנו מנסים כלים אחרים.
הקדמת שעת חזרה, לעמוד לידם עד שיעשו את מה שאמרנו, לבוא לקחת אותם מבילוי, להתעקש לפגוש את מי שהם טוענים שהם אצלו, לקחת את הטלפונים אלינו בשעה בה הם אמורים להוציא מהחדרים או כשאנחנו הולכים לישון וכו..
יכול להיות שזה מה שיידרש ויכול להיות שבפעם הראשונה רק נדבר ורק אם שוב חצו את הגבול נעבוד להתנהלות הזו.
שלב 3 – מחיר.
אם למרות כל מה שאנחנו מדברים וקובעים הם לא עומדים בהסכמים, נעבור לגביית מחיר כהרתעה.
זה מה שאנחנו רגילים לכנות עונש. מניעת זכויות (טלפון, דמי כיס, יציאה, שירותים שאנחנו נותנים להם וכו).
כמה הערות על עונשים.
זו לא ההעדפה הראשונה שלנו מכמה סיבות.
- עונשים לא טובים למערכת יחסים. הם מייצרים הרבה כעס, האשמה, מתח. מערכת יחסים טובה תכיל את זה אבל צריך להביא בחשבון שאנחנו לא מעוניינים להרבות בהם.
- ילדים מחשבים כדאיות של עונש
- ילדים מתרגלים לכאב העונש או הופכים את זה למאבק כוחות.
- הם נתפסים לפעמים כחולשה ולפעמים ככוחניות. כי או שלא הצלחנו אז אנחנו נאלצים לגבות מחיר והילדים מבינים את זה או שאנחנו מפעילים כוח, מוכנים להכאיב להם. שני הפרושים לא טובים לנו.
לכן חשוב שעונשים יהיו לעתים נדירות, בלתי צפויים ומגוונים.
שלב 4 – עצירה והתייעצות
במידה וכל מה שאתם מנסים לא עובד עושים עצירה.
העצירה נובעת מכך שאם קבענו את הגבול כדי למנוע משהו שאנחנו בטוחים שצריך למנוע, אז אי אפשר לתת לילדים להמשיך.
העצירה גם מאפשרת לנו ולהם זמן חשיבה, שיחה, התייעצות עם גורמי חוץ.
העצירה היא לא עונש. ולכן אין זמן קבוע לעצירה אלא משך הזמן יהיה קשור למה תצליחו לעשות בזמן העצירה.
במאמר הבא נדבר על איך עונים על תשובות מאתגרות של ילדים אל מול הגבולות שלנו כמו – אני במילא אעשה מה שאני רוצה.
בהצלחה.