תמי גור

דיאלוג אפקטיבי בחינוך

הכלל הוא פשוט – תהיו באמת בשיחה.
התנהלו בשיחה כמו האדם אתו אתם הייתם רוצים לדבר. 

אל תיכנסו לתפקיד כלשהו, אל תהיו ממוקדי משימה, אל תחשבו שאתם צריכים לנצח.
תהיו בשיחה, עם סקרנות אמתית לגבי הצד השני ולגבי עצמכם

אבל לפני שמדברים על ...צריך להתרגל לדבר

מודל שחם

שותפות – זו הליבה. שיחות יום יומיות שכל מטרתן לבנות יחסים, להכיר, לייצר הרגיל של שיחות ולאמן את הילדים בדיבור על עצמם ושיתוף.

חינוך – שיחות על היום יום שמטרתן לעורר חשיבה, לדבר על ערכים, תהליכי קבלת החלטות, דילמות, כלים. שימוש בכתבות, אירועי אקטואליה, חוויות מהעבודה ואפילו מה שרואים בטלוויזיה. דילמות יום יומיות מהחיים שלהם או סתם דברים שאתם או הם רואים או חווים.

מטרה – אלה שיחות על נושא מוגדר שמטרתן כן לדבר בהקשר ישיר על הילדים. כן או לא ישתו אלכוהול, התנהלות בטלפון, משימות בבית וכו'.
שיחות כאלה יתקיימו בהצלחה רק אחרי שבנינו את שני המעגלים הפנימיים עליהם הן מתבססות.

רובינו רוצים לדבר עם מי ש:

עסוק בהקשבה ולא בלהגיד
לא שופט אותנו
מכיל אותנו על כל מה שאנחנו מביאים לשיחה
ממוקד בשיחה ובנו
מביא ערך מוסך – עצה, זווית מחשבה, עידוד, פתרון

לכן:

נהיה אמפתיים
ננהל את הרגשות שלנו
יותר נשאל ופחות נגיד
נהיה ממוקדים ונאזן בין תגובתיות להובלה
לא נשחק תפקיד אלא פשוט נהיה איתם בשיחה               

כמה טכניקות שהופכות שיחה ליעילה ומונעות הסלמה או פיזור יתר

אחת הבעיות בקונפליקטים היא שהרבה דברים יכולים להצית קונפליקטים משניים.

וכאן חשיבותה של השפה.  האופן בו נגיד דברים יכול לקבוע אם נמצא את עצמנו באין סוף קונפליקטים משניים שלא מאפשרים לקיים את השיחה שאנחנו רוצים ביעילות, או שנצליח לקיים שיחה ממוקדת ויעילה.

כמובן חשוב לא להגזים בשימוש באף טכניקה. 

פרשנויות

הנחות יסוד ופרשנויות משפיעות על התגובה בה נבחר.

המודעות לאפשרות שיש פרשנות אחרת פותחת כיווני תגובה נוספים ומאפשרת לנו לשאול את בני השיח שלנו על מנת לדייק.

כאן המקום להשתמש בשאלות כדי לוודא מה הכוונה

שאלות

שאלות משמשות אותנו בהרבה מובנים.

הבנה ודיוק.

הפגנת הקשבה ועניין.

מאפשרות רגע לחשיבה.

לאסוף מידע.

להעביר מסר.

לשקף משמעויות.

טיפ*

רצוי להימנע מאיסוף מידע שלא חיוני, זה עשוי להחוות כחקירה. עדיף לשאול שאלות הבנה או שאלות של התעניינות בשלומם.

שיקוף וחזרה

מידי פעם בשיחה מומלץ לחזור על הדברים שאמרו לנו או לסכם אותם כדי לוודא הבנה.

אבל שיקוף גם גורם לבני השיח שלנו לשמוע איך מתקבלים הדברים שהם אומרים. זה מאפשר תיקון של הדברים או של האופן בו הם נקלטו על ידינו.

כלומר, הם יכולים לענות לשיקוף בצורות שונות כמו:

*כן נכון

* לא בדיוק

*זה מה שאמרתי אבל לא התכוונתי לזה בדיוק

שפת אני

מאחר שאנחנו לא אוהבים לדבר עם מי ששופט אותנו, ננסה להימנע מאמירות שמשדרות שיפוטיות ומכניסות אנשים למגננה שחוסמת הקשבה ודיאלוג.
לכן במקום לדבר עליהם, ננסה לדבר על עצמנו.

דוגמה:
במקום תפסיקי לצעוק מי את חושבת שאת? או חוצפנית, מה את צורחת?
נגיד – לי קשה כשצועקים עלי, אני מבקשת שתדברי איתי יותר ברוגע.

 

מילות מפתח

חפשו את המלים ששכיחות בשיחה או בשיחות על הנושא באופן כללי.

בדקו האם יש אפשרות שלמרות שהן מובנות לכולם, יש פערים בפרשנות המדויקת הניתנת להן.

לפעמים הפער הזה הוא מקור אי ההסכמה.

דוגמה :

מלים כמו אחריות, חברות, שחרור, לסמוך על, במידה.

קשיים והתנגדויות

ניפוץ מיתוס –

  1. לא, התקשורת היא לא הכי חשובה.
    תקשורת היא רק כלי. אם קיום התקשורת קושר לנו את הידיים בשם הבטחות על מה לא נעשה אם הם רק יספרו לנו, פספסנו את המטרה.
  2. לא כל מה שנחווה כהתנגדות הוא התנגדות. לפעמים זו הדרך שלהם לעבד, לעשות תהליך בעזרתנו.

נעזור להם לנהל את השיחה שהיו רוצים

נשקף להם את מה שהם עושים בלי שיפוטיות
נהיה דוגמה אישית להתנהלות בשיחה
נשאל שאלות שיעזרו להם להביע את עצמם
נהיה סבלניים
נחזק את מה שהם אומרים שהוא טוב או משרת את המטרות שלהם
נציין מה אתם אנחנו מקבלים במה שהם אומרים, מה עורר בנו שאלות, מה אנחנו לוקחים ללמוד הלאה

לשים את הדברים על השולחן

אם הם לא מקשיבים, אם הם הודפים, אם הם מזלזלים או פוגעניים, אם אין הקשבה, אם יש חזרתיות
שימו את הדברים על השולחן
אם אין דיאלוג אמתי – סיימו את השיחה תוך שיקוף וקביעה שהשיחה תתקיים במועד אחר ובתנאים אחרים.

לא לקחת אחריות במקומם

כמבוגרים אנחנו לא פעם נצטרך ליזום, לכוון, לשמש דוגמה אישית לדיאלוג.
אבל!
לא ניקח אחריות עליהם. זו האחריות שלהם. 
נשקף ונשאיר להם לעשות בחירה.
אם הם בוחרים לא להיות בדיאלוג נציין שזה מה שהם עושים ושזו החלטה שלהם. משמעות ההחלטה היא שזה משאיר אותנו לפעול מבלי יכולת להתייחס למה שאולי היו רוצים להגיד.

אין טעם לחפור, אין טעם לחזור על עצמנו שוב ושוב בתקווה שהפעם העשירית תשכנע
אנשים לא ממהרים להרים דגל לבן בשיחה
צריך לדעת מתי לסיים, לזהות מתי נפל אסימון או התעוררה מחשבה או רגש ולעצור שם.

Privacy Preference Center

דילוג לתוכן