כתבה: תמי גור
בין אם מה שנחשפתם אליו קשור למיניות, רשתות חברתיות, סמים או כל נושא אחר, ראשית, טוב שמישהו הניע אתכם ואמר לכם עם מה חשוב שתעזרו לילדים להתמודד.
אבל אסור שזה יצבע את הדיאלוג שלכם עם הילדים בצבע אחד.
אז, קחו נשימה. את הבהלה צריך להביא לשיחה עם הילדים בצורה מבוקרת ומעובדת.
תזכרו שזה לא כל עולמם וזה לא כל מה שהם. הם עדיין הם וזה חלק ממה שיש בחיים שלהם.
לא, לא כל הנוער – לא כל הנוער שותה או מגזים בשתייה, עושה סמים, יאנוס תחת לחץ חברתי, יחרים מישהי בשביל סטטוס חברתי וכו.
אז מה המחקרים מלמדים אותנו שההבדל בין מי שכן ומי שלא?
ראשית אומר שאין לאף אחת ואחד מאתנו הבטחה וגם לא לילדים שלנו.
ילדים ומבוגרים לפעמים מוצאים את עצמם עושים דברים שלא חשבו שיעשו מכל מיני סיבות.
לכן כל כך חשוב שנכיר את העולם אתו הם מתמודדים ונלווה אותם.
ובכל זאת מה המחקרים מלמדים?
שאנחנו, ההורים הגורם הכי משמעותי.
נכון שהילדים שלנו ייחשפו לדברים ברשתות, ולחברים, ונורמות חברתיות, והם יהיו במצבים מלחיצים.
אבל החינוך שלנו, הנוכחות שלנו, היחסים שלנו, הערכים שהטמענו בהם והכלים שנתנו להם, עיצוב וגיבוש העמדות שנעשו דרך דוגמה אישית שלנו ובאין ספור שיחות על העולם ועליהם, תחושת הערך העצמי והמסוגלות שנתנו להם לאורך שנים,
כל אלה יעמדו לרשותם ברגעי האמת.
לכן חשוב
- להכיר ולהיות מודעים
- לדבר איתם – לא בשיפוטיות, לא בבהלה, בדיון
- לשמוע אותם ומה הם חווים, חושבים, יודעים, מה מפחיד אותם, מטריד אותם
- לצייד בכלים
- תרגול – לדבר קונקרטי, על תרחישים. כי הכלים יהיו יותר זמינים עבורם ברגע האמת אם בשיחות עשינו קשר מוחשי בין הכלי לסיטואציה.
- להבהיר שבכל מצב של מצוקה, לחץ חברתי למשהו שהם מרגישים בבטן שלא נכון, אנחנו לרשותם. תמיכה בטלפון, לבוא לקחת אותם או ממש להגיש עזרה.
אנחנו צריכים להיות שם בשבילם באופן שיאפשר להם לעשות בחירות נכונות ולא תמיד קלות.